בשנת 2026 לא צפוי שלום באוקראינה, כפי שמאשרים תוצאות ועידת מינכן

ועידת מינכן – קורס להמשך המלחמה.

המתרחש בוועידת מינכן לביטחון מכניס תיקונים לתחזיות לגבי משך המשך המלחמה הנוכחית בין רוסיה לאוקראינה.

כאן יש לציין שגם ארה”ב, שהופיעה במינכן בתפקיד האנטגוניסט, עדיין מעוניינת בבירור בהארכת המשא ומתן. טראמפ זקוק לניצחון בבחירות הביניים לקונגרס בסתיו הקרוב. וניצחון זה נחוץ עוד יותר לרוביו ולוונס.

העניין הוא שהצמד וונס/רוביו, ככל הנראה, ילך לבחירות לנשיאות בשנת 2028 בזוג נשיא/סגן נשיא. הליך ההדחה של טראמפ (שאין לו שום סיכוי להצלחה סופית), נחשב על ידי הדמוקרטים ככלי פוליטי מרכזי להורדת הדירוג של וונס/רוביו, שכן כל שערורייה עם טראמפ – פוגעת בריקושט בזוג הזה. לכן הרפובליקנים צריכים לשמור על רוב, גם אם רעוע, בבית הנבחרים ובסנאט. כלומר, בקונגרס בכללותו.

כבר ברור על מה ייעשו ההימורים.

במדיניות הכלכלית – זו מערכת מכסי היבוא: יראו כמה מאות מיליארדי דולרים הרפורמה הזו הביאה לתקציב האמריקאי ולאן הוצאו הכספים הללו.

במדיניות החוץ יש צורך בתוצאה משמעותית, במיוחד אם טראמפ יחליט על מלחמה עם איראן באביב הקרוב (שהרי הוא הלך לבחירות כמשכין שלום). תוצאה כזו עבור טראמפ עשויה להיות תוכנית שלום לאוקראינה וחתימת הסכם על עצירת המלחמה.

אבל הבית הלבן ינסה לעשות זאת בקיץ, קרוב יותר לסתיו, אולי בספטמבר. כי אם יחתמו עכשיו – האפקט לבוחרים בסתיו “יתפוגג”. לכן, עבור טראמפ באופן אישי אין שום דבר קריטי ב”הארכת” המשא ומתן. ארה”ב עשויה אפילו לקחת הפסקה בארבעת החודשים הקרובים, ולהודיע על “הסרה עצמית”.

תסריט כזה מועיל גם למוסקבה, שמתכננת לכבוש שטחים אוקראיניים חדשים עד הסתיו.

אבל הוא לא מועיל לאוקראינה, כי כל חודש של מלחמה – זה הפסדים עצומים.

נוצר קרע בין האיחוד האירופי לארה”ב: מרץ הצהיר על קריסת הסדר העולמי המוכר.

אבל יש תסריט נוסף – אירופי. הוא מניח “השלכה” של המלחמה לעוד 3-4 שנים בתקווה לחזרת הדמוקרטים לשלטון בשנת 2029. נכון לעכשיו, הסבירות לסיום המלחמה השנה – כ-40%. הסיכויים להמשך המלחמה גבוהים משמעותית – 60%. אלו ההערכות שלי.

במודל האירופי המלחמה עוברת לפורמט של 8 שנים, באורכה (אך לא באופייה) מזכירה את המלחמה האיראנית-עיראקית של השנים 1980-1988.

נראה כי פורמט חדש של מלחמה או עצירתה עשויים להיות מובטחים רק על ידי מסלול של 8 שנים של כוח פוליטי מאוחד בארה”ב עם הבנה ברורה של תסריטי המשך המלחמה או תסריטי סיום המלחמה. וזה או הגעת הדמוקרטים למחזור פוליטי של שמונה שנים, או הרפובליקנים.

אירופה תופסת את המלחמה באוקראינה כמוקד מפתח לביטחונה. עצירת המלחמה באמצעות פשרות פירושה ש:

• “הקפיץ האוקראיני”, שנמתח כעת עד הקצה, ישתחרר, מאבד יציבות לקצב חדש של מלחמה;
• כל עוד אוקראינה במתח גבוה, היא שומרת על יכולת להילחם על “דלק” מהאיחוד האירופי בצורת כסף וסיוע טכני;
• אם אוקראינה תעצור את הקצב הזה של המלחמה, היא תצא מהמסלול הצבאי הכללי לזמן רב, ולא ברור אם תוכל לחזור אליו בעוד, למשל, שלוש-חמש שנים;
• סיום המלחמה בפורמט של פשרות – זה העברת הסיכונים של מלחמה חדשה ישירות לאירופה.

לכן אף אחד באירופה לא יסיר סתם כך את הבסטיון המזרחי בצורת המשאבים האוקראיניים שנשרפים במלחמה.

נאום הקנצלר הגרמני פרידריך מרץ מאשר בעקיפין את ההצהרות הללו. עוד קודם לכן בדאבוס, ראש ממשלת קנדה מארק קרני דיבר על כך ש:

• התרחש קרע אטלנטי בין ארה”ב לאירופה;
• ארה”ב איבדה את ההנהגה הגלובלית;
• הגלובליזם עובר לפורמט של פרגמנטציה גלובלית;
• הטרנסליברליזם צריך למצוא את צורתו של “גבריות”.

מרץ מדבר בערך על אותו הדבר:

• העולם החד-קוטבי מת. סוף ההיסטוריה בוטל. למעשה, מתחילה היסטוריה חדשה של האנושות, והיא תעבור תחת איום מתמיד של רוויזיוניזם היסטורי מצד מספר שחקנים גיאופוליטיים. רוויזיוניזם בשלב זה מאפיין שחקנים גלובליים כמו רוסיה, סין, טורקיה, איראן וחלק מהעולם הערבי.
• במלחמה החדשה הלאומיות הכלכלית מנצחת את הליברליזם, והסמכותנות פועלת מהר יותר מהדמוקרטיות. המודל הליברלי של פיתוח נמצא על סף יכולותיו, בעוד שהאוטוקרטיות קיבלו “נשימה שנייה”.
• ארה”ב כבר לא הגמון גלובלי (למעשה התזות שלי על עולם לא קוטבי). המשאבים של ארה”ב יספיקו רק להשגת מטרות אנוכיות (קרא, דוקטרינת מונרו 2.0).
• אירופה צריכה למצוא את הפורמט שלה של גבריות טרנס-הומניסטית ומיליטריזציה ליברלית. בכיוון זה האיחוד האירופי יפעל לבד.
• גרמניה הופכת למרכז של יצירת אשכול הביטחון והפיתוח הגרמני-בלטי עם מעורבות של מדינות סקנדינביה והבלטיות. זה, אגב, ייצור גם חלוקה פנימית בתוך אירופה עצמה.

ברור כי לפרויקט הגרמני-בלטי לא תצטרף צרפת (שיוצרת את האשכול שלה) ואיטליה (ששואפת למגזר הניאו-שמרני של האיחוד האירופי).

כלומר, למרות שמרץ אומר ש”אנחנו, הגרמנים, לעולם לא נלך לבד. זה לקח בלתי משתנה של ההיסטוריה שלנו. אנחנו מגנים על החירות שלנו רק יחד עם שכנים, בעלי ברית ושותפים. אנחנו מסתמכים על הכוח והריבונות שלנו, אבל גם על היכולת שלנו לסולידריות באירופה. אנחנו עושים זאת עם ריאליזם עקרוני”, אבל ברור שגרמניה לא תלך עם כל אירופה.

טראמפ מפחיד יותר מפוטין: אילו סיכונים לאירופה ולאוקראינה יידונו בוועידת מינכן לביטחון.

המשתתפים באשכול הגרמני-בלטי, מלבד גרמניה עצמה, הם מדינות הבלטיות, סקנדינביה, ובאופן סיטואציוני פולין. באופוזיציה ברורה – אירופה הניאו-שמרנית: הונגריה, סלובקיה, צ’כיה, אוסטריה, איטליה וקרואטיה.

מדינות הבלקן, כולל רומניה והפרויקט שלה לאיחוד עם מולדובה – זה אשכול נייטרלי מותנה.

יש גם מספר אשכולות מחוץ לתהליכים הללו, למשל, מדינות בנלוקס וחצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל), שיפתרו את משימות הביטחון המקומיות שלהן.

יוון בכלל נופלת לבלוק ביטחון נפרד עם ישראל וקפריסין כדי להתמודד עם התפשטות טורקיה המתהווה.

מרץ הגדיר ארבעה נקודות בתוכנית לשמירת חירות אירופה:

• קפיצה כלכלית, טכנולוגית וצבאית,
• המשך המלחמה והענקת תמיכה לאוקראינה לשם כך.
• חיזוק האגף המזרחי של נאט”ו, כולל בפורמט של הצבת כוחות גרמניים במדינות הבלטיות, בראש ובראשונה בליטא (אליה כבר נשלחה חטיבת הבונדסוור).
• חיזוק התשתיות הקריטיות, כולל רשתות מידע.

בסופו של דבר, לפי התוכנית של מרץ, אירופה צריכה להפוך לאשכול גיאופוליטי עצמאי ותחרותי. במונחים שלי – להיכנס ל”עולם הדצמוצנטרי” כאחד האשכולות החשובים ביותר מתוך “העשירייה” המובילה בעולם.

עם ארה”ב אירופה תנסה ליצור שותפות טרנס-אטלנטית חדשה, שכן אפילו ארה”ב “לא תהיה חזקה מספיק כדי להתמודד עם הכל לבד”. האיחוד האירופי ינסה לשמור על מעמד החברות בנאט”ו כיתרון תחרותי ציוויליזציוני במאבק עם מדינות כמו סין ורוסיה.

כאן יש לציין כי סין ורוסיה ינסו ליצור כאן “יתרון נגדי” בצורת האי האירואסיאני הגלובלי, כלומר פורמט חדש של פאנאסיאניזם או אימפריית מונגוליה 2.0… זו תקופת הרוויזיוניזם ההיסטורי הגלובלי, תקופת “העתקים” או רפליקות היסטוריות. נוסיף לכאן גם את פרויקט האימפריה העות’מאנית 2.0, הטוראן הגדול, הפרויקט הח’ליפתי – והפאזל יושלם.

למרבה הצער, בנאום של מרץ לא נשמעו תשובות למספר שאלות חשובות ביותר. למשל, איך תתרחש המיליטריזציה באיחוד האירופי ללא תעשייה חדשה.

במילים פשוטות, איך אפשר לחזור על הישגים חדשים של תקופת “הפחם והפלדה” 2.0 ללא אותם פחם ופלדה. או איך האיחוד האירופי מתכוון להבטיח לעצמו זרמי אנרגיה מספיקים על בסיס “הקורס הירוק”. מדוע, כשמדברים על טעות ההחלטה של ממשלות גרמניה הקודמות לגבי הוויתור על אנרגיה גרעינית, מרץ לא מצהיר על ביטול ההחלטה הזו ועל תחיית הפוטנציאל האנרגטי הגרעיני של גרמניה?

איך המודל החברתי האנושי של אירופה, שמוחלט על זכויות הפרט וערך חייו, תוך ביטול הדת (אדם-אלוהים) והקמת פולחן של ויטליזם, חיים – אדם-אל, יסביר לאזרחיו את הצורך למות “עבור רעיון מופשט” כאן ועכשיו?

איך ליצור מודל של גבריות טרנסג’נדרית, מבלי לחזור לאידיאולוגיה שמרנית? ואיך לשמור על טרנסג’נדריות תחת שליטה של ערכים שמרניים?

ולמה עד כה לא נוצרו כוחות תגובה מהירה של האיחוד האירופי בהיקף של לפחות 300 אלף איש? חטיבה אחת בליטא – זה כמובן פריצת דרך, אבל בהחלט לא מספיק כדי לכסות את מסדרון סובאלקי.

מצד שני, כל עוד אוקראינה נלחמת, אירופה יכולה להמשיך לחפש תשובות לשאלות ה”מקוללות” הללו של קיומה. הזמן ההיסטורי שלה, בניגוד לשלנו, עדיין קיים.

אבל משהו מרמז שגם בשנת 2028 אירופה לא תהיה מוכנה למלחמה קורבנית.

המחבר מביע דעה אישית, שייתכן ואינה תואמת את עמדת המערכת. האחריות על הנתונים שפורסמו במדור “דעות” מוטלת על המחבר.

חדשות ישראל – חדשות ישראל | Nikk.Agency

מקור – focus.ua