“פנתיאון” לאומה בזמן מלחמה: למה קייב מכינה מקום לחזרתם של אוקראינים בולטים

28 במרץ 2026 מספר פלטפורמות אוקראיניות העלו לסדר היום נושא, שבזמן מלחמה נשמע לא כפורמליות תרבותית, אלא כשאלה של זהות לאומית. מדובר ביצירת פנתיאון של אוקראינים בולטים בקייב — מקום שבו בעתיד ייתכן שיועברו שרידי אישים אוקראינים ידועים שנקברו מחוץ למדינה. על כך כתבו באותו יום 24 Канאל ואוקראינפורם, כאשר המקור השני דיווח כי בקרוב קיריל בודאנוב מתכוון להגיש הצעות לפרויקט זה לוולודימיר זלנסקי.

לקורא הישראלי הסיפור הזה נקרא בצורה ברורה מאוד. מדינה שנלחמת על הישרדותה מנסה בו זמנית לאסוף את מפת ההיסטוריה שלה: לא רק להגן על החיים, אלא גם להחזיר הביתה את המתים ששמותיהם מפוזרים בבתי קברות באירופה ובעולם. במדינות שבהן הזיכרון הוא חלק מהבסיס הפוליטי, צעדים כאלה כמעט אף פעם לא משניים. הם תמיד על העתיד, גם כשמדברים על העבר.

מה בדיוק דנים בקייב

הפגישה התקיימה ב-28 במרץ, והפרויקט כבר מוכן להעברה לנשיא

על פי נתוני אוקראינפורם מ28 במרץ 2026 נושא הפנתיאון נדון בפגישה מיוחדת בהשתתפות הנהגת הראדה העליונה, נציגי משרד הנשיא, מדענים, אנשי ציבור, המכון האוקראיני לזיכרון לאומי, הממשלה וארגונים רלוונטיים. לאחר הפגישה הזו, קיריל בודאנוב הצהיר כי המדינה “סוף סוף צריכה ליצור פנתיאון של אוקראינים בולטים”, ותוצאות הדיון וההצעות מתוכננות להיבחן על ידי הנשיא בקרוב.

באותו יום 24 קאנאל הסביר את ההיגיון של הפרויקט: מדובר בהעברת קבורה של אוקראינים ידועים שנקברו בחו”ל וביצירת מקום זיכרון לאומי נפרד בקייב. שם גם הודגש כי הרעיון נדון יחד עם נציגי השלטון, היסטוריונים, הציבור והמכון לזיכרון לאומי, והנושא קשור לשיקום הזיכרון ההיסטורי בתנאי המלחמה המתמשכת.

זו תאריך חשוב — 28 במרץ 2026. בדיוק ממנו הנושא הפסיק להיות רק משאלה של מומחים ונכנס למישור הפוליטי. המלחמה בכלל מאיצה תהליכים כאלה. מה שבשנים שקטות יכול היה להידון חודשים בשולחנות עגולים ובכנסים אקדמיים, בזמן מלחמה הופך די מהר לפרויקט מדיני, כי שאלת הזיכרון מתחילה לעבוד כמעט כמו שאלת ההגנה — רק בממד הסימבולי. זה כבר לא ויכוח על טעמים. זה ויכוח על איך האומה מעצבת את עצמה.

קייב מדברת לא על אנדרטה, אלא על מנגנון החזרה

לפי הפרסומים, המשימה אינה רק לבחור מקום יפה בבירה ולקרוא לו פנתיאון. בודאנוב, כפי שמדווח אוקראינפורם, דיבר על הצורך לקבוע רשימה סופית של דמויות ומקום ספציפי בקייב שבו יוקם הפנתיאון. 24 קאנאל הוסיף כי נידונה גם תפקיד אפשרי של בית הקברות הצבאי הלאומי בתהליך זה.

כאן מתחילה החלק הרציני ביותר של הסיפור. כי דבר אחד הוא להצהיר על נוסחה חזקה להחזרת אוקראינים בולטים הביתה. ודבר אחר לגמרי הוא להפוך אותה למערכת עובדת: רשימת שמות, בקשות דיפלומטיות, הליכים משפטיים, העברת שרידים, הסכמת קרובים, חוק בינלאומי, קונצנזוס פנימי. לחברה הישראלית זה מוכר היטב: זיכרון אף פעם לא נשען רק על מילים. הוא דורש מוסדות, ארכיונים, כללים ולפעמים סבלנות מדינית ארוכה מאוד.

את מי אוקראינה רוצה להחזיר ולמה המספר כבר מגיע לעשרות מדינות

ב-28 במרץ דיפלומטים כבר זיהו 98 קברים ב-21 מדינות

אחד המספרים המשמעותיים ביותר הגיע דווקא מהדיונים ב28 במרץ 2026. לדברי סגנית שר החוץ מריאנה בצה, שצוטטה על ידי 24 קאנאל, המוסדות הדיפלומטיים האוקראינים כבר זיהו קברים של 98 אוקראינים ב-21 מדינות בעולם. ביניהם — דמויות פוליטיות, צבאיות, תרבותיות וציבוריות מתקופות שונות, כולל תקופת UNR, ZUNR, OUN-UPA והממשלה בגלות.

זה הופך את פרויקט הפנתיאון להרבה יותר רחב ממה שנראה בכותרת. לפני קייב לא קבר אחד ולא ויכוח קשה על דמות מסוימת. לפניה גיאוגרפיה שלמה של ההיסטוריה האוקראינית. אנשים שנחשבו לשלהם עבור המדינה, אך מתו ונקברו בגלות, גולה, על אדמה זרה, לעיתים קרובות במדינות שבהן הזיכרון האוקראיני נשען לא על המדינה, אלא על הדיאספורה, קהילות כנסייתיות ומשפחות פרטיות. עבור אוקראינה זה לא רק נושא זיכרון, אלא כמעט נושא גיאופוליטי: המדינה אוספת את ההיסטוריה שלה בחזרה.

היסטוריון יורי יוזיץ’, שצוטט גם על ידי 24 קאנאל ב28 במרץ 2026, הדגיש במיוחד שיש להקדיש תשומת לב מיוחדת לקברים שנותרו ללא טיפול הולם מצד הקהילות המקומיות או המוסדות הדיפלומטיים. לדבריו, בשל מאפייני החקיקה במדינות שונות, חלק מהקברים הללו עלולים להיעלם או להיחרב, ולכן יש לזהותם בדחיפות, במיוחד באירופה.

וכאן הנושא הופך לעוד יותר קשה. זה כבר לא שיחה רומנטית על החזרת שמות גדולים. זו שאלה של דחיפות. כי אם המדינה תאחר, חלק מהמקומות הללו עלולים להיעלם פיזית. לא במובן המטאפורי, אלא ממש.

העברת קבורה תדרוש הסכמת צאצאים וציות לחוקי מדינות שונות

אוקראינפורם ב-28 במרץ העביר במיוחד את דברי בודאנוב שכל צעד — “מהליכים משפטיים ועד העברת שרידים” — צריך להתבצע בהסכמת צאצאים ובציות לחוק. באותו חומר הודגש שמדובר ב”תוכנית מורכבת גדולה” להחזרת ההיסטוריה והאמת, ולא במחווה נקודתית.

לקהל הישראלי זהו ניואנס חשוב. כי דווקא על פרטים כאלה נופלות בדרך כלל הרעיונות המדיניים היפים ביותר. אם לפרויקט לא תהיה תשתית משפטית ברורה, קל להפוך אותו או למבוי סתום בירוקרטי אינסופי או לקונפליקט פוליטי סביב שמות מסוימים. לכן החלק היבש, כמעט המשרדי של הנושא כאן לא פחות חשוב מהחלק הסימבולי. ואולי אפילו חשוב יותר.

במקום הזה חדשות ישראל — Nikk.Agency רואים את העצב המרכזי של כל הסיפור: אוקראינה מנסה ליצור לא רק אובייקט זיכרון בקייב, אלא שפה מדינית של החזרה. החזרת גופות, שמות, גורלות והמשכיות היסטורית עצמית. אבל זה יצליח רק אם מאחורי הכוח הרגשי של הרעיון תעמוד תשתית ממשית של המדינה.

איך הפנתיאון קשור למדיניות הזיכרון החדשה באוקראינה

עוד ב-5 במרץ אלפיורוב דיבר על הצורך להסדיר את האנדרטאות הספונטניות

אם מסתכלים רחב יותר, הסיפור עם הפנתיאון לא תלוי בנפרד משאר תהליכי הזיכרון באוקראינה. עוד ב5 במרץ 2026 ראש המכון האוקראיני לזיכרון לאומי אלכסנדר אלפיורוב בראיון, עליו כתב אוקראינפורם, הצהיר כי יש להסדיר את האנדרטאות הספונטניות לנופלים במלחמה ברחבי המדינה. אז הוא דיבר במיוחד על העבודה על קיר הזיכרון של קתדרלת מיכאיל בקייב, שרוצים להעלות לרמה מדינית, וכן על הצורך לעצב מחדש את מרחב הזיכרון במיידאן נזאלז’נוסטי לאחר המלחמה.

זו תאריך חשוב מאוד — 5 במרץ 2026. היא מראה שהמדינה האוקראינית כבר כמה שבועות מדברת לא על פעולות סמליות בודדות, אלא על ארגון מחדש רחב יותר של תרבות הזיכרון. כלומר, פנתיאון האוקראינים הבולטים — זה כנראה לא פרויקט נפרד מקרי, אלא חלק מקו גדול יותר: מאבל עממי ספונטני למערכת זיכרון לאומית מעוצבת.

כאן עבור הקורא הישראלי הסיפור הופך למורכב במיוחד. אוקראינה לא רק בונה אובייקט חדש בקייב. היא מנסה לחבר כמה שכבות זיכרון בבת אחת: הנופלים במלחמה הנוכחית, גיבורי הדורות הקודמים, קברים מפוזרים בגלות, קברים פגיעים בחו”ל ונקודות זיכרון מרכזיות בתוך המדינה. זה לא תהליך מהיר. וסביר להניח שלא נטול קונפליקטים. אבל זה בדיוק סוג העבודה שמבדיל מדינה שעוסקת לא רק בחזית של היום, אלא גם במה יהיה פניה ההיסטוריים מחר.

אם לסכם בלי פאתוס מיותר, פרויקט הפנתיאון, עליו דיברו בפומבי ב28 במרץ 2026, — זו לא רק ידיעה על אפשרות של העברת קבורה בקייב. זה סימן לכך שאוקראינה בזמן מלחמה מנסה לאסוף את הזיכרון הלאומי המפוזר במקום אחד ולתת לו צורה מדינית. והחלטות כאלה כמעט תמיד שורדות את מחזור החדשות עצמו. הן נשארות לאורך זמן.