אחרי הפסקה מוקדם לחגוג: מה באמת הראו המכות על איראן, נפילת הנפט והתגובה החלשה של בעלות בריתה

אופוריה ופאניקה מפריעות באותה מידה להבין מה קורה.

על רקע החדשות על הפסקת האש סביב המלחמה עם איראן, במגזר הישראלי של הרשתות החברתיות שוב החלו שתי קיצוניות. יש שכבר כותבים שהכול אבוד, ישראל כביכול ‘נמכרה’, וארה”ב עומדת לסגת. אחרים, לעומת זאת, מפזרים סיסמאות ניצחון כאילו התמונה האסטרטגית כבר התגבשה סופית. אבל המציאות, כמו שקורה בדרך כלל במזרח התיכון, הרבה יותר קשה ומורכבת.

קודם כל, שום דבר עדיין לא נגמר. גם לאחר הכרזת הפסקה של שבועיים בין ארה”ב לאיראן, הסתירות המרכזיות לא נעלמו לשום מקום, וההסכם עצמו נראה יותר כהשהיה של שלב חדש של הסכסוך מאשר סיומו.

לקהל הישראלי זה חשוב במיוחד. במציאות שלנו מסוכן מדי לבלבל בין הפסקה זמנית לתוצאה יציבה. אם היריב לא ויתר על מטרותיו הבסיסיות, אז הפסקה אינה סוף האיום, אלא רק חלון שבו כל הצדדים סופרים מחדש את המשאבים, ההפסדים והצעדים הבאים.

למה עכשיו אסור לא להיכנס לפאניקה ולא להיכנס לאקסטזה

הטעות העיקרית במצבים כאלה היא להעריך הכול לפי כותרת בוקר אחת. המלחמה עם איראן כבר שינתה חלק מהאיזון האזורי, אבל לא פתרה אוטומטית את כל הבעיות של ישראל, אוקראינה, ארה”ב ובעלות בריתן.

לכן עדיף להסתכל לא על רגשות, אלא על כמה השלכות מעשיות. מה קרה לכלכלה האיראנית. עד כמה נחלשו מבני הפרוקסי של טהראן. מה קרה לשוק הנפט. ואיך כל זה יכול לפגוע ברוסיה, שהשתמשה באיראן במשך שנים כאחד השותפים החשובים ביותר שלה בקו הצבאי והאנטי-מערבי.

מה באמת מחליש את המשטר האיראני

מכות לכלכלה הן מכה לא רק לארנק, אלא גם ליציבות המשטר

אחד התוצאות החשובות ביותר של השבועות האחרונים הוא שהמכות פגעו לא רק במתקנים צבאיים, אלא גם בצמתים כלכליים רגישים למשטר. אם מתקנים גדולים של פטרוכימיה, לוגיסטיקה נמלית ואנרגיה אכן נפגעו ברצינות, זה פוגע לא רק בהכנסות הייצוא, אלא גם ביציבות הפנימית של המשטר.

זה חשוב לא רק במובן החשבונאי. במערכות אוטוריטריות, המנגנון הכוחני לא נשען על אידיאולוגיה אחת. הוא נשען גם על משאבים, חלוקת הכנסות, קשרים חברתיים, פריבילגיות והיכולת להאכיל את מכונת הדיכוי שלו. כאשר המעגל הכלכלי נסדק, זה פוגע במוקדם או במאוחר גם ביכולת המשטר לשמור על משמעת פנימית.

אבל גם כאן אין לגלוש לפנטזיות. לדבר על קריסת המשטר המיידית זה עדיין מוקדם. מדובר יותר על כך שהמכות מגבירות את המתח הפנימי ואת המחיר של שמירת השלטון.

איראן כשותפה צבאית מלאה של רוסיה כבר נראית חלשה יותר

הטענה הרועשת שאיראן כשותפה של רוסיה ‘חדלה להתקיים’ נשמעת עדיין קטגורית מדי. הקשר מוסקבה-טהראן לא נעלם, ולמחוק אותו לחלוטין מהחשבון יהיה טעות.

אבל יש גם צד אחר. אם מתקנים גדולים של התעשייה האיראנית, לוגיסטיקה נמלית ואנרגיה אכן נפגעו ברצינות, יהיה לאיראן קשה יותר לשמור על פרויקטים צבאיים חיצוניים ולספק שותפים בקצב הקודם. במיוחד אם המשטר ייאלץ להשאיר יותר ויותר משאבים בתוך המדינה – להגנה, תיקונים, דיכוי והחזקת שליטה בסיסית.

מנקודת מבט זו ניתן לומר בזהירות כך: איראן לא נעלמה כשותפה של רוסיה, אבל התועלת שלה לקרמלין כבר נראית מוגבלת יותר באופן ניכר מאשר לפני השלב הנוכחי של המלחמה. עבור אוקראינה וישראל זהו גורם חשוב, אם כי היקפו האמיתי יתברר לא לפי סיסמאות, אלא לפי האירועים בשבועות הקרובים.

למה נפט, חות’ים ולבנון מדברים יותר מאשר פוסטים רועשים

נפילת הנפט פגעה בציפיות של מוסקבה

לאחר הכרזת הפסקת האש, שוק הנפט אכן ירד בחדות. עבור רוסיה זו חדשות רעות. הקרמלין מרוויח באופן מסורתי מהתנודות במחירי הנפט, במיוחד בתקופות של טלטלה בינלאומית גדולה. אם השוק מתהפך כלפי מטה, חלק מהרווחים הפוטנציאליים נעלמים.

ואם במקביל המכות האוקראיניות מסבכות את הלוגיסטיקה הייצואית הרוסית, ההשפעה על מוסקבה הופכת לעוד יותר לא נעימה. ייתכן שהנפט נשאר אצלם, אבל האפשרויות להובלה ומכירה במלואן גם הן חשובות. ובדיוק במקום הזה השמחה של מוסקבה מהמשבר במזרח התיכון עשויה להתברר כצנועה יותר ממה שהיא הייתה רוצה.

אבל גם כאן נדרשת פיכחון. ירידת המחירים אינה עדיין קריסה אסטרטגית של כל המודל הרוסי. השוק נשאר עצבני, וכל מכה חדשה, שיבושים בשיט או תקלות במשא ומתן עשויים להפוך את המצב שוב.

החות’ים וחיזבאללה הראו לא כוח, אלא את גבולות היכולות

מסקנה חשובה נוספת נוגעת לכל מערכת הפרוקסי של איראן. החות’ים נכנסו להיסטוריה יותר כסמל מאשר ככוח שיכול לשנות באופן רדיקלי את מהלך האירועים. היו הרבה הצהרות רועשות, אבל ההשפעה הרחבה, שתשבור באמת את הלוגיסטיקה האזורית ותגרום נזק מערכתי רציני, עדיין לא נראית.

עם לבנון המצב גם הוא מראה. אם חיזבאללה ממשיך במלחמה, אבל פועל בתנאים של תמיכה איראנית מוחלשת וללא קונצנזוס פנימי רחב בלבנון עצמה, יכולותיה ככוח צבאי לטווח ארוך גם הן מתחילות להיראות פחות מרשימות.

החדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency בהקשר זה מדגישים: לחברה הישראלית היום חשוב לא להיכנע להיסטריה או לשאננות. כן, הבלוק האיראני ספג מכות כבדות. כן, שוק הנפט והתנהגות הפרוקסי מראים שטהראן ובעלי בריתה כבר לא נראים בלתי ניתנים לפגיעה. אבל זה עדיין לא אומר שהאיום נעלם. זה אומר רק שהיריב נחלש, מבולבל, ואולי נכנס לשלב עצבני ומסוכן יותר.

מכאן המסקנה העיקרית. אפשר לשמוח על החלשת המשטר האיראני. להעמיד פנים שהכול כבר הוחלט — אי אפשר. כי המבחן האמיתי יתחיל לא ברגע ההצהרות הרועשות על הפסקת האש, אלא כאשר יתברר אם איראן מסוגלת לשקם את המשאבים, לשמור על שליטה פנימית ולחזור לאסוף את הפרוקסי שלה לאגרוף אחד.