“בצער עמוק ובכאב כבד קיבלה הקהילה היהודית בקמנסקה את הידיעה המרה על מותו של רוד אלכסנדר – בוגר בית הספר ‘אור-אבנר’ בקמנסקה, חייל צה”ל“. במילים אלו מתחיל טקסט האבל שפורסם ב-7 באפריל 2026 על ידי רב הקהילה לוי סטמבלר.
קמ’יאנסקה (קמנסקה) – עיר באוקראינה, המרכז המנהלי של קהילת העיר קמנסקה ומחוז קמנסקה במחוז דניפרופטרובסק. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של אוקראינה, ב-1 בינואר 2022 מנתה האוכלוסייה 226,845 תושבים. קמנסקה האוקראינית ממוקמת על גדות מאגר קמנסקה, בזרם האמצעי של הדנייפר, מתחת לסכר תחנת הכוח ההידרואלקטרית של דנייפר המרכזית, 35 קילומטרים מערבית למרכז המחוז – העיר דנייפר.
בפרסום נאמר כי אלכסנדר נהרג בשבת, 17 בניסן. (17 בניסן 5786 לפי הלוח העברי חל בשבת, 4 באפריל 2026).
הקהילה הביעה תנחומים כנים לאמו לריסה, לסבתו רוסינה סבטלנה לאונידובנה ולכל המשפחה. הטקסט מסתיים במילים המסורתיות של נחמה:
“ינחם אתכם המקום יחד עם שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תדעו עוד צער.
כמו שנאמר אצל הנביא: ‘ויתעוררו וישירו יושבי עפר’ — והוא ביניהם. אמן“.
זהו מקרה שבו טקסט קהילתי קצר נשמע חזק יותר מהודעה רשמית ארוכה. בכמה שורות — גם כאב, גם זיכרון וגם תחושת אובדן של אדם שבקמנסקה זכרו לא מהכותרות, אלא כאחד משלהם.
מקמנסקה לישראל — גורל שמובן לאלפי משפחות
עבור הקהילה היהודית בקמנסקה, אלכסנדר רוד לא היה רק שם מתוך כרוניקה צבאית של ישראל. בטקסט שפורסם הוא נקרא בוגר בית הספר ‘אור-אבנר’ — וכבר בכך נשמעת לא רק עובדה יבשה, אלא זיכרון אישי על אדם שדרכו החלה בעיר האוקראינית, בין פנים מוכרות, קירות בית הספר, מורים וחיי הקהילה.
בית הספר ‘אור-אבנר’ בקמנסקה פועל מאז 2001. זהו בית הספר הפרטי היחיד בעיר בעל כיוון מיוחד, שנוצר ביוזמת הקהילה היהודית בתמיכת תורמים וזכה למוניטין כאחד ממוסדות הלימוד החזקים לא רק בקמנסקה, אלא גם במחוז דניפרופטרובסק.
לכן הידיעה על מותו נתפסת כל כך קשה. כשאדם שגדל בסביבה כזו עוזב, זה הופך לכאב לא רק עבור המשפחה, אלא גם עבור אלה שהכירו אותו מילדות, ראו את התבגרותו, זוכרים אותו מבית הספר, מהחגים, מחיי הקהילה.
עבור הקהל הישראלי, הסיפור הזה נשמע גם הוא במיוחד חריף. הוא מוכר מדי למספר עצום של משפחות דוברות רוסית ואוקראינית, שחייהן כבר מזמן לא מחולקות בגבול, אלא בגורל משותף. הילדות יכלה לעבור באוקראינה, והחיים הבוגרים, השירות, המשפחה והאחריות — כבר בישראל.
הימים האחרונים, תפילות, הלוויות
מקטעים שהופיעו מאוחר יותר ברשתות החברתיות, נבנית תמונה קשה של הימים האחרונים של אלכסנדר רוד. בתחילה הופצה בקשה להתפלל עבור אלכסנדר. בהודעות נאמר כי המילואימניק נמצא במצב קשה בבית החולים ‘רמב”ם’, הוא הוכנס לשינה רפואית וחובר למכשירים.
לאחר מכן בפרסומים דווח על מותו של רס”ם אלכסנדר רוד. ההלוויה התקיימה ב-6 באפריל 2026 בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. בטקסטים על הפרידה נאמר כי לרס”ר אלכסנדר רוד היה רע במהלך השירות, ורופאי בית החולים ‘רמב”ם’ נאבקו על חייו, אך לא הצליחו להצילו.
באותו טקסט יש שורות שקשה לקרוא בשקט. המחבר כותב כי בכל פעם אינו יכול לעצור את הדמעות כשהוא נמצא בבית העלמין, שם קוברים בחורים ממשפחות ישראליות. להיפרד מאלכסנדר הגיעו לא רק קרובים, אלא גם אנשים שהכירו אותו ואת סביבתו. מהמילים הללו מורגשת לא רק אבל, אלא כאב אישי מאוד, שלא נכנס לנוסחאות הרגילות של תנחומים.
37 שנים — גיל שבו לא אמורים להיפרד
לפי הנתונים שפורסמו ברשתות החברתיות, אלכסנדר רוד היה בן 37. כותבים עליו כאדם שדאג לבריאותו, לא השתמש לרעה באלכוהול או סיגריות, אהב את משחקי הסטרייקבול. הוא עזב את החיים, והשאיר אם ואישה.
פרטים כאלה תמיד מקרבים את הטרגדיה. לנגד העיניים כבר לא רק שם משפחה, לא רק דרגה צבאית ולא רק טון אבל כללי. נראית חיים שנקטעו של אדם שהיה לו הרגלים, תחומי עניין, אופי, מעגל קרובים ומקום בעולם.
זיכרון שלא מתחלק למדינות
סיפורו של אלכסנדר רוד מהדהד במיוחד חזק כי בו נפגשו כמה מציאויות בבת אחת. קמנסקה, בית הספר היהודי, משפחה, קהילה, ישראל, שירות צבאי, בית העלמין הצבאי בראשון לציון. כל אלה — לא פרקים נפרדים, אלא חיים אחד, דרך אחת ואובדן אחד.
נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה חשיבות לדבר על אנשים כאלה לא בשפת המשרד, אלא בצורה אנושית. מאחורי כל שם כזה עומדת לא רק עובדת מוות, אלא גם גורל שלם, שבו היו ילדות, בית ספר, קרובים, חברים, חברים לשירות והקשר הבלתי נראה בין יהדות אוקראינה לישראל, שמורגש היום במיוחד חזק.
מותו של אלכסנדר רוד היה מכה למשפחתו, לקהילתו בקמנסקה ולמי שהכיר אותו בישראל. סיפורים כאלה מזכירים שהמרחקים לא משנים דבר כשמדובר בזיכרון, כאב ושייכות לעם אחד.
זיכרון ברוך לאלכסנדר רוד.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
