ישראל, איראן ולבנון בהפסקה: המתקפות נעצרו, אך המדינה מחכה לתשובת הממשלה

הפסקה לאחר המכות: זה לא שלום ולא סוף המשבר

איראן הודיעה על סיום המבצע הצבאי נגד ישראל לאחר חילופי מכות חדשים, אך לקרוא לזה הפסקת אש מלאה עדיין בלתי אפשרי. טהראן עצרה במילים על “תגובה כואבת”, ישראל מדברת על הפסקת התקפות על איראן לבקשת נשיא ארה”ב דונלד טראמפ, והצפון של המדינה כבר אחרי זמן קצר שוב שמע סירנות.

לישראלים זה נראה לא כמו סיום ברור, אלא כמו הפסקה מסוכנת בין החלטות שמתקבלות איפשהו למעלה.

השאלה המרכזית עכשיו פשוטה: מה בדיוק הסתיים? חילופי המכות בין ישראל לאיראן? סיבוב מסוים אחד? או רק החלק של המבצע שהצדדים החליטו להוציא מהשדה הציבורי לכמה שעות?

המטה האיראני “חאתם אל-אנביה” הצהיר כי המבצע נגד ישראל הסתיים. בהצהרה נאמר כי הרפובליקה האסלאמית הגיבה למכות על לבנון ומצפה שישראל “תלמד לקח”. אך לצד זה נשמע גם אזהרה: אם ההתקפות הישראליות על לבנון, כולל הדרום של המדינה, ימשיכו, התגובה של טהראן תהיה “הרבה יותר קשה”.

כלומר, לא מדובר בשלום.

מדובר בנוסחה חדשה של לחץ: איראן מפסיקה זמנית את שלב הטילים, אך שומרת לעצמה את הזכות לפתוח שוב באש אם ישראל תמשיך בפעולות נגד “חיזבאללה” והתשתית שהיא רואה כאיום ישיר על ביטחונה.

ישראל מפסיקה את המכות על איראן, אך לא על לבנון

לפי ערוץ 12 הישראלי, מקור בכיר מסר: לבקשת דונלד טראמפ ישראל מפסיקה את ההתקפות על איראן. אך הפעולות בדרום לבנון, כך נטען, ימשיכו “במלוא העוצמה” בימים הקרובים.

זהו רגע מפתח.

ישראל למעשה מחלקת את החזית לשניים. האיראנית – הושמה זמנית בהפסקה תחת לחץ וושינגטון. הלבנונית – נשארת פתוחה, כי משם ממשיכה האיום על הערים הצפוניות, עמדות צבאיות ואזורי הגבול.

בזה טמון החולשה של כל המבנה. עבור איראן, ההתקפות על לבנון נראות כהמשך של אותה קמפיין. עבור ישראל, המכות על “חיזבאללה” הן צורך הגנתי נפרד. בין שתי הלוגיקות הללו אין שפה משותפת.

וזה אומר שכל מכה הבאה על דחיה, דרום לבנון או על מטרות “חיזבאללה” יכולה שוב להיות עילה לתגובה איראנית.

טראמפ דורש להפסיק, אך ישראל נשארת בכוננות קרבית

דונלד טראמפ ביום שני קרא בפומבי לישראל ולאיראן להפסיק מיד את חילופי המכות. לפי Axios, עוד בלילה לאחר ההתקפה האיראנית הוא התקשר עם בנימין נתניהו ושכנע אותו לוותר על תגובה רחבת היקף, כדי לא לפגוע במשא ומתן של ארה”ב עם איראן.

כאן וושינגטון פועלת לא רק כבת ברית של ישראל, אלא גם כצד שמנסה לשמור על המסלול הדיפלומטי שלה.

הלוגיקה האמריקאית מובנת: אם ישראל ואיראן ייכנסו שוב למעגל ישיר של מכות, המשא ומתן עם טהראן עלול לקרוס. ואם הם יקרסו סופית, בפני ארה”ב יעמוד בחירה אחרת – מהגברת הלחץ הסנקציוני והצבאי ועד צעדים קשים יותר, עליהם טראמפ כבר דיבר בראיון ל-Financial Times.

אבל המציאות הישראלית נראית אחרת.

בצפון המדינה אנשים לא חיים בנוסחאות דיפלומטיות. הם חיים עם סירנות, בתי ספר סגורים, ביטולי תורים לרופאים, חוסר ודאות בשדות התעופה והשאלה האם אפשר לשלוח את הילדים לגן מחר.

קריית שמונה שוב שמעה אזעקה

מעניין לציין שפחות משעה לאחר ההצהרות האיראניות על הפסקת האש בצפון ישראל שוב נשמעו סירנות.

צה”ל דיווח על שלושה שיגורים מלבנון לעבר כוחות ישראליים הפועלים בדרום המדינה. חלק מהטילים יורטו לפני שחצו את הגבול, אחד נפל ליד חיילים. אין נפגעים.

אבל עבור תושבי קריית שמונה והיישובים הסמוכים זה לא רק דיווח צבאי. זה תשובה לשאלה מדוע השיחות על “הפסקה” נשמעות כל כך שבריריות.

אם טילים עפים, זה אומר שהחזית לא סגורה.

אם לבנון נשארת כיוון פעיל, זה אומר שאיראן יכולה שוב להצהיר שישראל הפרה את תנאי ההפסקה. אם ישראל תפסיק את המכות על איראן, אך תמשיך להכות ב”חיזבאללה”, טהראן תקבל עילה נוחה ללחץ חדש – פוליטי, צבאי ותעמולתי.

לכן המצב הנוכחי מסוכן יותר מהחלפת הצהרות רגילה. הוא תלוי בין שלושה מרכזי החלטות: ירושלים, וושינגטון וטהראן.

שתיקת הממשלה הופכת לבעיה נפרדת

על רקע חוסר הוודאות הזה, שתיקת ההנהגה הישראלית נראית במיוחד חדה.

הנקודה הציבורית הברורה האחרונה עבור אזרחים רבים הייתה הדיווחים על המכות של צה”ל אתמול על ביירות. אך לאחר הירי הרקטי הראשון, לא ראש הממשלה בנימין נתניהו ולא שר הביטחון ישראל כץ נתנו לציבור הסבר ברור: מהי מטרת הסבב הנוכחי, כמה זמן הוא יכול להימשך ומה בדיוק ישראל רוצה להשיג.

במקום זאת, המדינה חיה על קטעי מידע.

חלקם מתמקדים בהצהרות טראמפ. אחרים – בדיווחים של צה”ל. שלישיים – בהדלפות ממקורות פוליטיים. רביעיים – באזהרות איראן. עבור מדינה נורמלית במצב איום זו מערכת תקשורת חלשה מדי.

כאן המשבר הופך לא רק לצבאי, אלא גם לפנימי.

שר החינוך יואב קיש הודיע בצהריים כי ביום שלישי בתי הספר והגנים יישארו סגורים. לאחר מכן נשמע אות אחר: בתי הספר מוכנים להיפתח אפילו מחר, אם פיקוד העורף יסיר את ההגבלות. המרפאות סגורות, מטופלים מאבדים תורים שחיכו להם זמן רב, בתי החולים מעבירים מחלקות מתחת לאדמה, לא יודעים אם כבר מחר יצטרכו להחזיר את כל הציוד בחזרה.

שדות התעופה “בינתיים עובדים”, אך המילה “בינתיים” בישראל היום נשמעת כמו אבחנה נפרדת.

עבור הקהל דובר הרוסית, האוקראינית והישראלי הרחב, פרטים כאלה חשובים לא פחות מהדיווחים על טילים. לכן חדשות ישראל – Nikk.Agency רואה את הסיפור הזה לא רק כהחלפת מכות נוספת, אלא כמבחן לניהול המדינה ברגע שבו אנשים צריכים לא שתיקה, אלא בהירות.

לפיד תוקף את נתניהו: השאלה כבר לא רק באיראן

הראשון מבין הפוליטיקאים הבולטים, שלא חיכה להסברים מהממשלה, היה מנהיג האופוזיציה יאיר לפיד. הפעם הוא לא תמך אוטומטית בקבינט מול המבחן הצבאי החדש.

זה חשוב.

לפיד הדגיש שבמהלך המלחמה עם איראן הוא תמך גם במערכת הביטחון וגם בממשלה. הוא הזכיר שהוא עצמו החזיק בעמדה קשה כלפי התשתית האנרגטית האיראנית וראה בה נקודת לחץ על משטר האייתולות.

אבל דווקא בגלל זה הביקורת הנוכחית שלו נשמעת במיוחד חדה. הוא מצהיר שהסבב הזה של המלחמה לא משרת מטרה אסטרטגית ברורה למדינת ישראל.

לדברי לפיד, הפעולה הנוכחית לא הפילה את המשטר האיראני, לא השמידה את הטילים הבליסטיים של איראן, לא סגרה את התוכנית הגרעינית, לא עוזרת להשמיד את “חיזבאללה” בלבנון ומה שכואב במיוחד, לא תואמה עם האמריקאים ולא עם בעלי הברית של ישראל באזור.

זה כבר לא ויכוח של שמאל וימין.

זה ויכוח על מחיר ההחלטה שהאזרחים צריכים לשלם בחייהם, בעבודתם, בבתי הספר, בבתי החולים, בעסקים ובדאגה היומיומית. לפיד למעשה אומר לממשלה: אם אתם דורשים מהחברה לשבת במקלטים, לשתק את הכלכלה ולחיות במצב של המתנה, אתם חייבים להסביר את המטרה.

לא במילים כלליות.

לא בסיסמאות.

לא במשפטים על “מוכנות מלאה”. אלא באופן ספציפי: מה צריך לקרות כדי שהמבצע ייחשב כהצלחה?

איך התחיל הסבב החדש

ההסלמה הנוכחית החלה בערב 7 ביוני, כאשר איראן ביצעה מתקפת טילים על ישראל לאחר התקפת צה”ל על מתקן תשתית של “חיזבאללה” בפרבר דחיה של ביירות. לפי התקשורת הלבנונית, כתוצאה מההתקפה בדחיה נהרגו שני אנשים, ועוד 11 נפצעו.

בבוקר יום שני צה”ל דיווח על מתקפות תגמול על מתקנים צבאיים בשטח איראן.

דובר צה”ל, תת-אלוף אפי דפרין, הצהיר שבמהלך המבצע הישראלי הושמדו מערכות ההגנה האווירית האיראניות. אחת המטרות, לדבריו, הייתה מפעל פטרוכימי שבו יוצרו רכיבים לטילים בליסטיים.

עבור ישראל, ההסבר הזה יש לו היגיון צבאי ברור: אם המתקן משתתף בייצור טילים שיכולים לעוף על ערים ישראליות, הוא הופך למטרה לגיטימית.

אבל הבעיה הפוליטית נשארת.

כאשר המכות על איראן מתחילות כתגובה לירי רקטות, והירי רקטות מוסבר במכות על לבנון, כל השרשרת הופכת במהירות למעגל סגור. כל צעד הבא מוכרז כתגובה לקודם. ואם אין מטרה פוליטית ברורה, המלחמה מתחילה לחיות בתנופה שלה.

הסכנה העיקרית – לא ההפסקה, אלא היעדר סיום ברור

עכשיו ישראל נמצאת במצב שבו כמה חזיתות קשורות זו לזו, אך מנוהלות על ידי לוגיקות שונות. איראן רוצה להראות שהיא מסוגלת להגיב ישירות. “חיזבאללה” מנסה לשמור על הלחץ מהצפון. ארה”ב רוצה לשמור על המשא ומתן עם טהראן. ישראל שואפת לשמור על חופש הפעולה נגד איומים בלבנון ובאיראן.

על הנייר אפשר להסביר את כל המטרות הללו.

בפועל הן מתנגשות זו בזו.

אם ישראל עוצרת לחלוטין, זה יכול להיתפס על ידי האויבים כחולשה. אם היא ממשיכה במכות, עולה הסיכון לתגובה איראנית חדשה. אם וושינגטון לוחצת על הפסקה, הציבור הישראלי שואל מי בדיוק קובע את מסגרות הביטחון של המדינה. אם הממשלה שותקת, האמון יורד מהר יותר מאשר מתפרסמים דיווחים צבאיים.

לכן השאלה “מלחמה או הפסקת אש?” היום נשמעת לא מספיק מדויקת.

השאלה הכנה יותר היא אחרת: האם יש לממשלת ישראל אסטרטגיה שהיא מוכנה להסביר לאזרחיה?

בינתיים התשובה נראית מדאיגה.

איראן הצהירה על סיום המבצע, אך השאירה את האיום של מכות חדשות. ישראל הסכימה להפסיק את ההתקפות על איראן, אך ממשיכה בפעולות בלבנון. טראמפ דורש להפסיק את הירי, אך הוא עצמו מזהיר על צעדים קשים יותר אם המשא ומתן עם טהראן ייכשל. בצפון שוב נשמעות סירנות.

והאזרחים של ישראל, כמו תמיד, צריכים להיות חזקים, סבלניים ומרוכזים.

אבל כוח החברה לא מבטל את חובת השלטון לדבר איתה בכנות.