“מעבדות ביולוגיות באוקראינה” שוב צצו בארה”ב: איך הפייק הרוסי הגיע למודיעין האמריקאי

הסקנדל סביב “מעבדות הביולוגיות באוקראינה” חזר שוב לפוליטיקה האמריקאית. הפעם הסיבה הייתה החומרים שהפיצה מנהלת המודיעין הלאומי של ארה”ב, טולסי גבארד. בהם נטען כי וושינגטון כביכול מימנה בסתר יותר מ-120 מעבדות ביולוגיות ב-30 מדינות בעולם, כולל אוקראינה.

אבל הסיפור התפתח במהירות שלא לפי התסריט.

עיתונאים וחוקרים שמו לב: חלק מהנתונים שפורסמו נראים לא כמוצר חדש של המודיעין האמריקאי, אלא כחומרים שהשתמשו בהם בעבר שירותי הביטחון והפרופגנדה הרוסיים. יתרה מכך, במסמכים נמצאה מפה של אוקראינה עם טעויות גסות – כאלה שקשה לדמיין בדו”ח מודיעיני רציני.

לישראל זה לא נושא זר. מדינה שמתמודדת מדי יום עם התקפות מידע מאיראן, חמאס, חיזבאללה ובעלי בריתם, מבינה היטב: שקר לעיתים רחוקות מגיע בצורה של תעמולה גסה. לרוב הוא נראה כמו “מסמך”, “דליפה”, “מפה”, “דו”ח מומחה” או “גרסה חלופית של האירועים”.

איך מיתוס רוסי ישן קיבל אריזה חדשה בארה”ב

טולסי גבארד טענה כי הרשויות האמריקאיות כביכול הסתירו מהאזרחים מידע על מעבדות ביולוגיות זרות. דגש מיוחד הושם על אוקראינה: בחומרים דובר על הסיכונים של תפיסה או נזק לאחת המעבדות על ידי הצד הרוסי, וכן על אחסון דגימות מסוכנות.

במבט ראשון זה עשוי להישמע כמו נושא רגיל של בטיחות ביולוגית. בכל מדינה יש מעבדות שחוקרות וירוסים, חיידקים, הרעלות מזון, איומים אפידמיולוגיים ופתוגנים מסוכנים. לאחר התפרקות ברית המועצות, תוכניות כאלה במזרח אירופה אכן היו בעלות חשיבות מיוחדת: היה צורך לשלוט בירושה הסובייטית, לשדרג את התשתיות ולהפחית את הסיכון לדליפות חומרים מסוכנים.

אבל הפרופגנדה הרוסית במשך שנים עשתה מזה סיפור אחר לגמרי. לא על בטיחות סניטרית. לא על פיקוח אפידמיולוגי. לא על הגנת האוכלוסייה.

אלא על “מעבדות סודיות של הפנטגון”, “נשק ביולוגי”, “וירוסים גנטיים”, “יתושים לוחמים”, ציפורים ועטלפים נגועים.

זה נשמע אבסורדי, אבל בדיוק כאלה עלילות הקרמלין קידם באופן פעיל לפני הפלישה המלאה ולאחר 24 בפברואר 2022. טרוריסטים רוסים השמידו ערים אוקראיניות, וערוצי הטלוויזיה הרוסיים הסבירו לצופים שמוסקבה כביכול “מגנה על עצמה” מאיומים סודיים.

כעת נרטיב דומה שוב נמצא בסדר היום האמריקאי. וזה כבר לא רק ויכוח נוסף ברשתות החברתיות. אם חומרים עם סימנים של מקור רוסי אכן נכנסו למסמכים המופצים בשם המודיעין האמריקאי, זה הופך לבעיה עבור ארה”ב, אוקראינה, ישראל וכל בעלי הברית שתלויים בדיוק המידע.

המפה שחשפה את הבעיה

סקנדל נפרד עוררה המפה של אוקראינה שצורפה לחומרים.

בה קייב מוצגת בצורה לא נכונה. אחד השמות נראה כמו “צ’רניב” או “צ’רניב” השגוי. קרים, שנכבשה זמנית על ידי רוסיה, הופיעה ברשימת האובייקטים. ו”זקרפטיה” צוינה כאילו זה עיר נפרדת, למרות שזה אזור באוקראינה.

טעויות כאלה לא נראות כמו פרטים טכניים. זה דגל אדום.

כאשר מסמך מתיימר להיות ברמת חומר מודיעיני, הגיאוגרפיה צריכה להיות מדויקת. שמות הערים – מאומתים. המפה – מקצועית. אם מופיעות בה טעויות ברמת יצירה אקראית או סיפור לא איכותי של חומר זר, עולה השאלה המרכזית: מי הכין את זה ומי בדק את זה?

יש השערה שהמפה יכלה להיווצר באמצעות בינה מלאכותית או נאספה ממקורות מפוקפקים. אבל גם אם זה “רק” רשלנות, התוצאה מסוכנת. כי הפרופגנדה הרוסית מקבלת את מה שהיא צריכה: לא הוכחה, אלא סיבה להצהיר ש”אפילו בארה”ב הכירו במעבדות הביולוגיות האוקראיניות”.

מה באמת עומד מאחורי המעבדות באוקראינה

באוקראינה אכן יש מעבדות ביולוגיות, רפואיות, סניטריות ווטרינריות. כמו גם בישראל. כמו גם בארה”ב. כמו גם בכל מדינה שרוצה לשלוט במגפות, לאבחן מחלות, לבדוק בטיחות מזון ולהגיב להתפרצויות זיהומיות.

אלה לא בסיסים צבאיים סודיים.

הם לא שייכים לפנטגון. הם לא עוסקים ביצירת נשק ביולוגי. הם לא מפתחים “וירוסים אתניים” ולא מאמנים ציפורים לתקוף את רוסיה.

עבודתם קשורה למה שבמדינה נורמלית נקרא בטיחות ביולוגית. לאחר התקופה הסובייטית, אוקראינה, כמו מדינות אחרות באזור, נזקקה לשדרוג מערכת המעבדות. שיתוף פעולה בינלאומי בתחום זה היה אמור להפחית איומים, ולא ליצור חדשים.

אבל הקרמלין היה זקוק לתמונה אחרת. הדיסאינפורמציה הרוסית לוקחת עובדה אמיתית – קיומן של מעבדות – והופכת אותה לפנטזיה על רשת צבאית סודית. כך עובדת הפרופגנדה: היא לא ממציאה הכל מאפס, אלא גונבת חתיכת מציאות ומחברת אליה שקר נוח.

לקוראים בישראל זה מנגנון מוכר במיוחד. לאחר התקפות חמאס, ירי רקטות, איומים איראניים וקמפיינים נגד צה”ל העולם רואה שוב ושוב איך התוקפן מנסה להפוך את התמונה: הטרוריסט הופך ל”התנגדות”, הקורבן – ל”פרובוקטור”, וההגנה העצמית – ל”פשע”.

באמצע הסיפור הזה חשוב לומר ישירות: נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה את הסקנדל סביב “המעבדות הביולוגיות באוקראינה” לא כאינטריגה אמריקאית נפרדת, אלא כדוגמה לאיך שקר רוסי יכול לשנות אריזה, לעבור דרך ערוצים פוליטיים במערב ולחזור כבר כ”נושא רשמי”.

למה זה חשוב לישראל

הישראלים יודעים את מחיר הפייקים. במיוחד לאחר 7 באוקטובר, כשהמלחמה המידעית הפכה כמעט קבועה כמו אזעקות האוויר והדיווחים מהחזיתות.

נגד ישראל פועלות לא רק רקטות, מנהרות ומל”טים. פועלות תמונות ללא הקשר, סרטונים ישנים עם כיתובים חדשים, עדויות מזויפות, מפות מעוותות, מניפולציות סביב הנושא ההומניטרי והאשמות שמתחילים ברשתות החברתיות ואז חוזרים עליהם פוליטיקאים ופעילים בינלאומיים.

עם אוקראינה קורה דבר דומה.

רוסיה הורסת ערים, הורגת אזרחים, מגרשת ילדים, פוגעת באנרגיה ובתשתיות אזרחיות. ובמקביל מייצרת תירוצים: “מעבדות ביולוגיות”, “איום נאט”ו”, “נאצים”, “הגנה על דוברי רוסית”. המטרה אחת – לגרום לעולם להתווכח לא על התוקפנות הרוסית, אלא על הסיבות המומצאות לתוקפנות זו.

לישראלים עם שורשים אוקראיניים הקשר הזה ברור במיוחד. אוקראינה מגנה על עצמה מהצבא הרוסי. ישראל מגנה על עצמה מהציר הטרוריסטי והאיראני. בשני המקרים האויב מנסה לא רק לתקוף פיזית, אלא גם לגנוב את הזכות של הקורבן להיקרא קורבן.

למה הסקנדל סביב החומרים של גבארד מסוכן למערב

כשלעצמו, השיח על בטיחות ביולוגית אינו בעיה. למדינות יש זכות לבדוק תוכניות, מימון, מעבדות, שליטה על חומרים מסוכנים ושקיפות שיתוף הפעולה הבינלאומי. במערכת דמוקרטית שאלות כאלה צריכות להידון.

הבעיה מתחילה כאשר הבדיקה הופכת לערוץ לדיסאינפורמציה זרה.

אם תחת מסווה של חומרים מודיעיניים מתפרסמים נתונים שנראים כמו הכנות רוסיות, זה פוגע בכמה כיוונים בבת אחת. באמון במוסדות האמריקאיים. באוקראינה, שנאלצת שוב להדוף פייק ישן. בבעלי ברית של ארה”ב, שחשוב להם להבין שוושינגטון מבדילה בין איומים אמיתיים לבין מבנים פרופגנדה.

וגם בישראל.

כי היום הנרטיב הרוסי יכול להיות מופנה נגד אוקראינה, ומחר מנגנון דומה ישמש נגד ישראל. קודם מופיעה “מפה”. אחר כך “מסמך”. אחר כך “מומחה”. אחר כך פוליטיקאי אומר: “צריך לבדוק”. והנה כבר גרסת האירועים של הטרוריסטים או הדיקטטורים מתחילה להיראות לחלק מהקהל כנקודת מבט מקובלת.

בזה טמונה הסכנה של מלחמת המידע המודרנית. היא לא תמיד דורשת שאנשים יאמינו בשקר במלואו. לפעמים מספיק שהם יפסיקו להאמין בעובדות.

המסקנה העיקרית

הפייק על “המעבדות הביולוגיות באוקראינה” היה ונשאר אחד הסדרות הארוכות ביותר של הפרופגנדה הרוסית. מטרתו אינה להוכיח את קיומו של נשק ביולוגי, אלא לטשטש את האחריות של רוסיה למלחמה.

באוקראינה יש מעבדות. הן עוסקות בבטיחות רפואית, סניטרית, וטרינרית וביולוגית. מערכות כאלה נחוצות לכל מדינה שרוצה להגן על אנשים ממגפות, זיהומים והתפרצויות מסוכנות.

אבל כאשר התוקפן הופך תשתית בריאותית נורמלית ל”נשק סודי”, הוא תוקף לא רק את אוקראינה. הוא תוקף את עצם האפשרות לדבר על עובדות.

הסקנדל סביב החומרים של גבארד הראה שהפרופגנדה הרוסית לא נעלמת לאחר חשיפות. היא מחכה לרגע הנכון, משנה שפה, משנה עיצוב, מקבלת לוגו חדש – וחוזרת. לפעמים דרך רשתות חברתיות. לפעמים דרך פוליטיקאים. לפעמים דרך מסמכים שהיו אמורים להגן על האמת ולא לשרת שקר זר.

לאוקראינה, לישראל ולבעלי הברית זהו שיעור. המלחמה של המאה ה-21 מתנהלת לא רק על הקרקע ובאוויר. היא מתנהלת במפות, כותרות, מצגות, דוחות ו”דליפות”. ואם לא מפרקים בזמן מפה שקרית, אחריה יכולה להגיע רקטה אמיתית.