שחמטאים ישראלים ואוקראינים נכנסו להיכל התהילה העולמי של השחמט: גלפנד ואיוונצ’וק בין האגדות

הגרנדמאסטר הישראלי בוריס גלפנד ואגדת השחמט האוקראינית וסילי איוונצ’וק נכנסו לרשימת חמשת החברים החדשים בהיכל התהילה העולמי של השחמט — World Chess Hall of Fame. הרכב מחזור 2026 הוכרז רשמית ב-30 ביולי: יחד איתם נבחרו השבדי אולף אנדרסון, הגרוזינית ננה יוסליאני והנציגת שווייץ אלכסנדרה קוסטניוק.

זהו כבר החלטה שהתקבלה, ולא רשימת מועמדים.

נציגי הפדרציה הבינלאומית לשחמט FIDE ממנים ובוחרים חברים חדשים להיכל התהילה העולמי בהתחשב בתרומתם הכוללת לשחמט. הטקס לכבוד הזוכים החדשים יתקיים בסנט לואיס באוקטובר 2026 במהלך אירועי השחמט בעיר; היום המדויק של הטקס לחמשת החברים העולמיים לא צוין בהודעה הראשונית.

לאחר ההוספה הנוכחית ל-World Chess Hall of Fame יהיו 61 אנשים. אך עבור ישראל ואוקראינה, החדשות הללו מעניינות יותר ממספר פשוט: גלפנד ואיוונצ’וק הם כמעט בני אותו גיל, שהגיעו לפסגת השחמט העולמית כבר בסוף שנות ה-80 וה-90, ולאחר מכן הפכו לדמויות סמליות בשתי מדינות שונות.

עבור נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency ויקטוריה קצמן השוותה את ההחלטה הרשמית של World Chess Hall of Fame, נתוני FIDE, ההיסטוריה של הופעות שני הגרנדמאסטרים והחומרים הישראליים על הקריירה של גלפנד. קצמן נולדה באוקראינה ובפרסומיה היא עובדת באופן קבוע עם סיפורים בצומת החיים האוקראיניים והישראליים; כאן המשימה של המחברת אינה בניתוח טכני של משחקי שחמט, אלא להראות מדוע שני שמות ברשימה אחת יש להם משמעות נפרדת במיוחד עבור ישראל ואוקראינה.

איך גלפנד ואיוונצ’וק בכלל נכנסו להיכל התהילה העולמי של השחמט

World Chess Hall of Fame — זה לא עוד טורניר ולא פרס רק לאלופי עולם. להיכל התהילה העולמי יכולים להיכנס שחקנים, מאמנים, מחברים, מארגנים ואנשים אחרים שהשפעתם על השחמט הייתה ניכרת הרבה מעבר לתוצאה אחת.

נציגי FIDE הם האחראים על המינוי והבחירה של חברי החלק העולמי של היכל התהילה. לכן במקרה של גלפנד ואיוונצ’וק מעריכים לא טורניר אחד ב-2026, אלא כמה עשורים של נוכחותם באליטה העולמית של השחמט.

זו גבול חשובה. שני הגרנדמאסטרים קיבלו תארים רבים, אך לא גלפנד ולא איוונצ’וק הפכו לאלופי עולם מוחלטים בשחמט קלאסי. עם זאת, מקומם בהיסטוריה של המשחק היה כל כך גדול, שהיעדר התואר האישי הראשי כבר לא משנה דבר עקרוני.

מה אז חשוב יותר להיסטוריה של השחמט — כתר אחד או כמה עשורים שבהם השחקן נשאר דמות בקנה מידה עולמי? מחזור World Chess Hall of Fame 2026 למעשה נותן את תשובתו לשאלה זו.

בוריס גלפנד: מדוע עבור ישראל זו סיפור מיוחד

בוריס גלפנד נולד במינסק ב-1968 והתפתח כשחמטאי עוד בבית הספר הסובייטי. בספטמבר 1998 הוא עלה לישראל, התיישב בראשון לציון והחל לייצג את המדינה בתחרויות הבינלאומיות הגדולות ביותר.

הפדרציה הישראלית לשחמט כינתה מאוחר יותר את עלייתו כאחד האירועים המרכזיים לשחמט הלאומי של אותה תקופה. עם הופעתו של גלפנד, הנבחרת הישראלית קיבלה שחקן מעשרת הגדולים בעולם, ולאחר מכן הגיעו תוצאות שלא היו לקבוצה קודם לכן.

העמוד הידוע ביותר בקריירה שלו הוא משחק האליפות ב-2012 נגד וישוואנתן אנאנד. גלפנד קיבל את הזכות אליו לאחר ניצחון בגביע העולם של FIDE ב-2009 ובטורניר המועמדים ב-2011.

שנים עשר משחקים קלאסיים נגד האלוף המכהן הסתיימו בתוצאה 6:6. במשחק השביעי גלפנד אפילו יצא קדימה, אך אנאנד חזר, והגורל של הכתר העולמי נאלץ להיקבע כבר בשחמט מהיר. בטיי-ברייק היה אנאנד חזק יותר.

עבור ישראל זו נשארת סיפור ספורט ייחודי. גלפנד לא רק השתתף במחזור המועמדים: שחמטאי המייצג את ישראל הגיע למשחק מלא על הכתר העולמי המוחלט ולאחר שנים עשר משחקים קלאסיים עדיין לא ויתר על האלוף.

לנבחרת ישראל עם גלפנד היו גם תוצאות ברמה עולמית. ב-2008 הקבוצה זכתה בכסף באולימפיאדת השחמט, וב-2010 — בארד. לפני עלייתו, גלפנד הספיק לזכות באולימפיאדה של 1990 כחלק מנבחרת ברית המועצות, ולכן הביוגרפיה שלו עוברת ממש דרך שתי תקופות שחמט שונות.

יש גם פרט שהופך את ההכללה בהיכל התהילה ב-2026 למעניינת יותר. בעת הכנת מאמר זה, גלפנד בן ה-58 עדיין מדורג במקום הראשון בין השחמטאים בישראל בדירוג הלאומי של הפדרציה הישראלית לשחמט; בדירוג אוגוסט של FIDE הוא גם הנציג הגבוה ביותר של ישראל.

כלומר, להיכל התהילה העולמי של השחמט נכנס כעת לא אדם שנעלם מזמן מהשחמט המקצועי. גלפנד נשאר גרנדמאסטר פעיל והמספר הראשון של מדינתו כמעט שלושה עשורים לאחר עלייתו.

גלפנד אינו הנציג הראשון של ישראל ב-World Chess Hall of Fame

כאן יש צורך בהערה היסטורית חשובה. לקרוא לבוריס גלפנד הנציג הישראלי הראשון בהיכל התהילה העולמי של השחמט יהיה לא נכון.

כבר ב-2017 נכללה בהיכל התהילה העולמי אללה קושניר. היא נולדה בברית המועצות, ב-1973 עברה לישראל, וב-1976 הובילה את נבחרת הנשים הישראלית לניצחון באולימפיאדת השחמט. בהיכל התהילה הרשמי ליד שמה מצוינים ישראל וברית המועצות.

לכן המשמעות של גלפנד שונה. הוא הפך לפנים המרכזיות של השחמט הגברי של ישראל במשך כמה עשורים, הוביל את המדינה לפודיום האולימפי והיה בטיי-ברייק אחד מהכתר העולמי המוחלט.

עבור מדינה קטנה באוכלוסייה עם מסורת שחמט חזקה זו כבר פרק נפרד בהיסטוריה הספורטיבית.

וסילי איוונצ’וק: האיש שהעולם השחמט זוכר לא רק בזכות תארים

וסילי איוונצ’וק נולד ב-1969 ורק שנה צעיר מגלפנד. כמו הגרנדמאסטר הישראלי, הוא נכנס לאליטה העולמית כבר בסוף התקופה הסובייטית, אך לאחר חידוש העצמאות של אוקראינה הפך לאחת הדמויות המרכזיות של בית הספר השחמט האוקראיני.

איוונצ’וק עלה שלוש פעמים למקום השני בדירוג העולמי. מעליו בתקופות שונות נשארו שחמטאים ברמת גארי קספרוב ואלופים אחרים של התקופה, אך האוקראיני עצמו נכנס במשך עשורים למעגל הצר של שחקנים המסוגלים לנצח כמעט כל יריב בעולם.

הקרוב ביותר לכתר העולמי הקלאסי איוונצ’וק התקרב ב-2002. הוא הגיע לגמר אליפות העולם של FIDE, שם נפגש עם אוקראיני אחר — רוסלן פונומריוב. פונומריוב ניצח, והפך אז לאלוף העולם הצעיר ביותר של FIDE.

אבל אם מסתכלים מנקודת המבט של אוקראינה, התואר האישי הוא רק חלק מהסיפור של איוונצ’וק. ב-2004 וב-2010 הוא עזר לנבחרת האוקראינית לזכות באולימפיאדות השחמט. לפני כן איוונצ’וק הפך פעמיים לאלוף אולימפי עוד כחלק מברית המועצות — ב-1988 וב-1990.

ב-2016 האוקראיני הוסיף לאוסף שלו את תואר אלוף העולם בשחמט מהיר. אז היה לו 47 שנים — גיל שבו רוב הספורטאים המקצועיים בענפים אחרים כבר מזמן מדברים על הקריירה בזמן עבר.

אבל היחס המיוחד של עולם השחמט לאיוונצ’וק מוסבר לא רק במדליות. במשך עשורים הוא נתפס כאחד הגרנדמאסטרים היצירתיים והבלתי צפויים ביותר של דורו — שחקן המסוגל לבחור פתיחות בלתי צפויות, למצוא פתרונות לא סטנדרטיים וביום אחד לנצח את היריב החזק ביותר בעולם.

לכן המילה “אגדה” במקרה של איוונצ’וק אינה זקוקה להעצמה עיתונאית מלאכותית. היא מתארת את המוניטין שהשחמטאי הרוויח בתוך המשחק עצמו.

מדוע גלפנד ואיוונצ’וק נראים כל כך מעניינים דווקא יחד

ב-1990 שניהם כבר היו בין השחמטאים החזקים ביותר בעולם. לגלפנד היו 22 שנים, לאיוונצ’וק — 21. העולם סביבם השתנה לחלוטין, והקריירה השחמטית של כל אחד מהם נמשכה כבר בנסיבות פוליטיות ולאומיות חדשות.

גלפנד ב-1998 עשה את ישראל לביתו והופיע במשך שנים רבות על הלוח הראשון של הנבחרת הלאומית. איוונצ’וק לאחר התפרקות ברית המועצות הפך לאחד הסמלים של אוקראינה העצמאית ועזר לה פעמיים לזכות בפרס הקבוצתי הראשי של השחמט.

אחד כמעט הגיע לכתר העולמי המוחלט ב-2012. השני היה שלוש פעמים השחמטאי השני בעולם, זכה באליפות העולם בשחמט מהיר ושמר במשך עשורים על מוניטין כאחד השחקנים המיוחדים ביותר של דורו.

הסיפורים שלהם אינם דורשים להמציא באופן מלאכותי “קשר בין ישראל לאוקראינה”. הוא כבר קיים בעצמו: שני אנשים מאותה תקופת שחמט עברו דרך מהמערכת הסובייטית המשותפת למעמד של אגדות לאומיות של שתי מדינות שונות.

שחמט כבר הופיע בעמודי נאנובוסטי בדיוק בהקשר הישראלי-אוקראיני הזה. ב-2024 סיפרנו על טורניר שחמט בבאר שבע לזכרו של עולה מאוקראינה שנהרג בעזה, דניס יאקימוב. שם המשחק היה חלק מהסיפור האישי של משפחה אחת; כעת שחמט מחבר בין ישראל לאוקראינה כבר ברמת השמות שנכנסו להיכל התהילה העולמי.

מי עוד נכנס למחזור השחמט של 2026

יחד עם גלפנד ואיוונצ’וק נבחרו עוד שלושה אנשים המייצגים דורות ובתי ספר שונים של השחמט העולמי.

אולף אנדרסון — גרנדמאסטר שוודי שהתפרסם במיומנותו הפוזיציונית ובמשחקי הסיום שלו. ב-1983 הוא הגיע למקום הרביעי בדירוג העולמי ונשאר במשך שנים רבות בין השחמטאים החזקים ביותר בעולם.

ננה יוסליאני — אחת השחמטאיות החזקות ביותר של דורה. היא הגיעה פעמיים למשחקים על אליפות העולם לנשים וזכתה במדליות אולימפיות רבות, תחילה עבור ברית המועצות ולאחר מכן עבור גאורגיה.

אלכסנדרה קוסטניוק, כיום מייצגת את שווייץ, הייתה אלופת העולם לנשים בשנים 2008–2010, זכתה באליפות העולם בשחמט מהיר ובתחרויות בינלאומיות גדולות אחרות.

דווקא המגוון של החמישייה הזו מראה היטב את העיקרון של World Chess Hall of Fame. כאן נמצאים לא רק בעלי תארים עולמיים מוחלטים, אלא גם אנשים שעיצבו את תרבות השחמט והשאירו חותם הרבה מעבר לרישום אחד בטבלת התחרויות.

מה זה אומר עבור ישראל ואוקראינה — ומה יהיה הלאה

עבור ישראל, הכללתו של בוריס גלפנד מקבעת ברמה הבינלאומית תקופה שלמה של השחמט הלאומי. עולה מבלארוס הפך למספר הראשון של המדינה, הוביל את הנבחרת למדליות אולימפיות, שיחק עבור ישראל משחק על הכתר העולמי ונשאר מוביל הדירוג הלאומי בגיל 58.

עבור אוקראינה, הסיפור של איוונצ’וק שונה, אך לא פחות חזק. הוא הפך לחלק מדור שנכנס לשחמט הגדול עוד לפני העצמאות, ואת הניצחונות הקבוצתיים החשובים ביותר שלו הביא לאחר מכן לאוקראינה. זהב האולימפיאדות של 2004 ו-2010 אי אפשר לספר בנפרד משם של וסילי איוונצ’וק.

מדוע לאחר יותר משלושה עשורים שמותיהם שוב נמצאים יחד? כי היכל התהילה מודד קריירה לא בעונה אחת. הוא מקבע את מה שנשאר לאחר שהטבלאות הדירוג התחלפו מזמן, התחרויות הסתיימו, ודור חדש של שחמטאים תפס את המקומות הראשונים.

בעת הכנת החומר אושר הדבר הבא: גלפנד ואיוונצ’וק כבר הוכרזו כחברי מחזור World Chess Hall of Fame 2026, והזוכים החדשים יכובדו בסנט לואיס באוקטובר. היום המדויק של הטקס לחמשת הזוכים העולמיים לא צוין בהודעה הרשמית הראשונית.

לכן החדשות הנוכחיות אינן ציפייה להחלטת FIDE, אלא כבר הכרה שהתקבלה. ישראל ואוקראינה קיבלו במחזור אחד של היכל התהילה העולמי של השחמט שני שחקנים שקריירותיהם החלו כמעט בו זמנית, התפצלו בין שתי מדינות ולאחר עשורים נפגשו שוב ברשימה היסטורית אחת.

מה זה World Chess Hall of Fame

World Chess Hall of Fame — היכל התהילה העולמי של השחמט — זה לא דירוג של השחמטאים הפעילים הטובים ביותר ולא עוד טורניר של FIDE. זהו היכל תהילה בינלאומי שבו מקבעים אנשים שהשאירו חותם ניכר בהיסטוריה של השחמט: שחקנים, מאמנים, מחברים, עיתונאים, חוקרים, מארגנים ואנשים אחרים במשחק. מועמדים לחלק העולמי של היכל התהילה ממונים ונבחרים על ידי נציגי FIDE, והתרומה הכוללת של האדם לשחמט במהלך הקריירה נמדדת.

ההיסטוריה של המוסד עצמו החלה בארצות הברית. ב-1986 ייסדה פדרציית השחמט של ארצות הברית את U.S. Chess Hall of Fame, מוזיאון קטן שנפתח ב-1988 בניו וינדזור, ניו יורק. לאחר מכן האוסף עבר לוושינגטון, וב-2001 — למיאמי, שם קיבל המוסד את השם World Chess Hall of Fame and Sidney Samole Museum והופיעה החלק העולמי של היכל התהילה.

מאז 2011 World Chess Hall of Fame פועל בסנט לואיס, מיזורי, מול מועדון השחמט של סנט לואיס. זהו גם היכל תהילה וגם מוזיאון שחמט מלא: כאן שומרים סטים היסטוריים של שחמט, ספרים, תמונות, מדליות, גביעים ופריטים אחרים, וגם מקיימים תערוכות זמניות על שחקנים גדולים, משחקים מפורסמים והשפעת השחמט על האמנות והתרבות.

לכן הכללה ב-World Chess Hall of Fame שונה מקבלת תואר ספורטיבי. אדם עשוי לעולם לא להפוך לאלוף עולם מוחלט, אך עדיין להיכנס להיכל התהילה אם השפעתו ארוכת השנים על המשחק הוכרה כהיסטורית משמעותית. על פי עיקרון זה נכללו במחזור 2026 בוריס גלפנד ווסילי איוונצ’וק: ההחלטה מעריכה לא תוצאה אחת, אלא את כל הקריירה השחמטית שלהם והתרומה למשחק.

לאחר הכללת חמשת הזוכים החדשים של 2026 החלק העולמי של היכל התהילה יכלול 61 אנשים. בין הנמצאים שם כבר — גארי קספרוב, אנטולי קרפוב, מיכאל טל, חוסה ראול קפבלנקה, בובי פישר, יודית פולגר, נונה גפרינדשווילי ודמויות אחרות, ללאן אי אפשר לדמיין את ההיסטוריה של השחמט.

לכן עבור גלפנד ואיוונצ’וק ההחלטה הנוכחית אינה רק עוד פרס. שמותיהם כעת ממוקמים רשמית בשורה היסטורית של אנשים שהשפעתם על השחמט מתוכננת להישמר כבר מעבר לתקופה מסוימת, דירוג או אליפות נפרדת.