Israeli Friends of Ukraine הציגה 37 בולים לכבוד 35 שנות עצמאות אוקראינה: מי מופיע ואיך לקנות

לרגל 35 שנות עצמאות אוקראינה, Israeli Friends of Ukraine בתמיכת לאוניד נבזלין הציגה אוסף של 37 בולי דואר. קראתי את שתי הקומפוזיציות לפי שמות ועלילות, בדקתי את החלק הישראלי של הפרויקט והבנתי.

מחבר: R.Verter

ב-24 באוגוסט 2026, ביום השנה ה-35 לעצמאות אוקראינה, ארגון ציבורי ישראלי Israeli Friends of Ukraine הציג בתמיכת לאוניד נבזלין אוסף בולי דואר בשם “קוד תרבותי של האומה”. בסדרה היובלית נכללים 35 עלילות: 28 דמויות תרבותיות וציבוריות אוקראיניות ושבעה פרקים או סמלים של המלחמה. שני בולים נוספים – על Israeli Friends of Ukraine ועל נבזלין עצמו – המארגנים מיד הוציאו מחוץ לספירה היובלית. לכן ישנם 37 בולים, אף על פי שהיובל מוקדש ל-35.

לפני שכתבתי, לא הסתפקתי בטקסט ההודעה. הגדלתי את שתי התמונות, קראתי כל כיתוב, ספרתי מחדש את הפורטרטים והעלילות הצבאיות, ואז השוויתי את מה שראיתי עם המידע של IFU, “אוקראפוסטה”, פלטפורמת הצדקה JGive וקרן NADAV. הבדיקה הפשוטה הזו שינתה את השקפתי על הפרויקט. המעניין ביותר כאן הוא לא אוסף הפנים המפורסמות, אלא המבנה שלו: על הדף התרבותי אין נשיאים, פוליטיקאים פעילים וגנרלים; המלחמה הופרדה לחלק נפרד; המשתתפים הישראלים בפרויקט לא נכללו ב-35 האוקראינים.

נולדתי באוקראינה במשפחה יהודית ואני חי בישראל. לכן עבורי האוסף הזה הוא לא אלבום לאומי זר.

רבים מהאנשים המוצגים בישראל כמעט לא ידועים, אף על פי שהמנגינות, הסרטים או הדימויים האמנותיים שיצרו כבר מזמן חצו את גבולות אוקראינה. אם פשוט נמנה את השמות, הקורא הישראלי יראה רשת יפה של פורטרטים. אם נקרא מדוע האנשים האלה נמצאים זה לצד זה, נקבל שיחה על איך אוקראינה מסבירה את עצמאותה.

ספרתי את הבולים: 35 – זה אוקראינה, ועוד שניים – אפילוג ישראלי

נוסחת הפרויקט נראית כך: 28 פלוס שבע שווה 35. המספר מתייחס לחוק הכרזת העצמאות של אוקראינה, שהתקבל ב-24 באוגוסט 1991. בול Israeli Friends of Ukraine ובול לאוניד נבזלין לא נכללים בסכום הזה. זו לא הערה קטנה: המארגנים הפרידו את ההיסטוריה האוקראינית מהכרת התודה לאלה שעזרו להוציא את האוסף בישראל.

נראה לי הוגן בדיוק ההפרדה הזו. פורטרט הפטרון לא הוצב בשורה אחת עם טאראס שבצ’נקו, לסיה אוקראינקה או ואסיל סטוס. 35 העמדות העיקריות שייכות לאוקראינה – לשפתה, לאמנותה, להתנגדותה ולמלחמתה. שתי העמדות הנוספות מסבירות מאיפה נבע הפרויקט ומי תמך בו.

ישראל הכירה בעצמאות אוקראינה ב-25 בדצמבר 1991, והיחסים הדיפלומטיים הוקמו ב-26 בדצמבר. 35 שנים לאחר מכן, הקשר בין שתי המדינות על הבולים מוצג לא בלחיצת יד פרוטוקולית: הטריזוב האוקראיני שוכן לצד מגן דוד, והדמויות מכוסות בדגלי אוקראינה וישראל. עבור NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency כאן נמצאת השורה החשובה הראשונה: הסולידריות הישראלית כלולה בסיפור, אך לא תופסת לעצמה מקום בתרבות האוקראינית.

מסקובורודה לסטוס: לא רשימה בית ספרית, אלא סיפור של חירות

הדף התרבותי נפתח עם גריגורי סקוורודה, פילוסוף ומשורר נודד מהמאה ה-18. בזיכרון האוקראיני הוא קשור לחירות פנימית ולסירוב לשרת את המערכת. לאחר מכן מגיע איוון קוטליארבסקי. ה”אינאידה” שלו העבירה עלילה עתיקה לסביבה אוקראינית ונחשבת ליצירה שממנה מתחילה הספרות האוקראינית החדשה בשפה העממית החיה.

טאראס שבצ’נקו — לא רק משורר לאומי, ששמו באוקראינה ניתן להשוות בהיקף הנוכחות התרבותית שלו לביאליק בישראל. הוא היה אמן, נולד כצמית והפך לסמל של שפה, כבוד והתנגדות לאימפריה. האנלוגיה עם חיים נחמן ביאליק עוזרת להבין את המשקל הציבורי של הדמות, אך לא אומרת ביוגרפיות או תפקידים היסטוריים זהים.

איוון פרנקו היה סופר, פובליציסט, מתרגם והוגה פוליטי. לסיה אוקראינקה — משוררת ומחזאית; על הבול שלה נקראת “שירת היער”, דרמה על חירות, אהבה ומחיר הבחירה האנושית. מיכאיל קוציובינסקי הביא לפרוזה האוקראינית פסיכולוגיה מודרניסטית. ניקולאי בז’אן חיבר שירה, תרגום וניהול תרבותי בעידן הסובייטי; על הבול מצוינת הפואמה שלו “ליל הופמן”.

בהמשך השורה הספרותית עוברת באופן בלתי צפוי להתנגדות פוליטית. ויאצ’סלב צ’רנוביל — עיתונאי, אסיר פוליטי סובייטי ואחד ממנהיגי התנועה ששאפה לעצמאות אוקראינה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. ואסיל סטוס — משורר דיסידנט, שמת במחנה סובייטי ב-1985; “פלימפססטים”, שהובאו על הבול, הפכו לאחת הספרים המרכזיים של מורשתו. יבגני סברסטיוק — מסאי, פילוסוף ומשתתף בתנועת הדיסידנטים, שגם עבר מאסר וגלות.

לקורא הישראלי המילה “דיסידנט” כאן דורשת הבהרה. מדובר לא רק באדם שביקר את השלטון. בברית המועצות, פרסום טקסטים לא מצונזרים, הגנה על השפה האוקראינית או מחאה נגד מעצרים פוליטיים יכלו להוביל לכלא, מחנה, גלות ואיסור על מקצוע. לכן סטוס, צ’רנוביל וסברסטיוק עומדים על הדף התרבותי לא ליד פוליטיקאים, אלא ליד סופרים: ההתנגדות הפוליטית שלהם צמחה מהמאבק על הזכות לדבר ולכתוב.

“שדריק”, אוונגרד וקולנוע: שמות שהעולם לעיתים קרובות לא כינה אוקראיניים

הרביעייה המוזיקלית מראה במיוחד את ההבדל בין ידיעת היצירה לידיעת היוצר. ניקולאי ליסנקו, מלחין ויוצר בית הספר המוזיקלי הלאומי האוקראיני, מוצג באופרה “טאראס בולבה”. ניקולאי ליאונטוביץ’ — מחבר “שדריק”. מחוץ לאוקראינה, המנגינה הזו ידועה יותר כ-Carol of the Bells, אך שם המלחין האוקראיני לא זכור לכולם.

סולומיה קרושלניצקה הייתה כוכבת אופרה בקנה מידה אירופי. לאחר כישלון ההפקה הראשונה של “מאדאם באטרפליי”, ג’אקומו פוצ’יני עיבד מחדש את האופרה, וקרושלניצקה ביצעה את התפקיד הראשי בהפקה המוצלחת של 1904. מירוסלב סקוריק — מלחין אוקראיני מהמחצית השנייה של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. ה”מלודיה לה מינור” שלו נשמעת באוקראינה כמוזיקה של זיכרון ואובדן, גם כשהמאזין לא יודע את שמה.

בשורת האמנים עצרתי בתחילה אצל שני שמות משפחה זהים. פיודור קריצ’בסקי וואסיל קריצ’בסקי — אחים, אך תפקידיהם היו שונים. פיודור היה צייר ואחד מיוצרי בית הספר האמנותי האוקראיני של המאה ה-20. ואסיל עבד כאמן ואדריכל; הוא זה שפיתח את סמל המדינה של הרפובליקה העממית האוקראינית של 1918 על בסיס הטריזוב. הרפובליקה העממית האוקראינית הייתה ניסיון ליצור מדינה אוקראינית עצמאית לאחר התפרקות האימפריה הרוסית — הרבה לפני 1991.

ליד ניקולאי פימוננקו, הידוע בסצנות מחיי היומיום האוקראיניים; אלכסנדר ארכיפנקו, אחד מחלוצי הפיסול העולמי והקוביזם; אלכסנדר בוגומזוב, נציג האוונגרד האוקראיני; מריה פרימצ’נקו, שחיותיה הפנטסטיות והצבעוניות מזוהות ללא חתימה; גאורגי נרבוט, שיצר שטרות, בולים וגרפיקה מדינתית של הרפובליקה העממית האוקראינית.

אלה גורסקיה דורשת הסבר נפרד. היא השתייכה ל”שישים” האוקראינים — דור של אמנים, סופרים ואינטלקטואלים של שנות ה-60, שדרשו יותר חופש תרבותי והגנו על השפה האוקראינית לאחר עידן סטלין. גורסקיה השתתפה בתנועת זכויות האדם ונרצחה ב-1970 בנסיבות שחבריה קשרו לרדיפה מצד הרשויות הסובייטיות. אני במכוון מפריד כאן בין עובדת המוות שנקבעה להערכת סיבותיה: באופן רשמי, המקרה לא קיבל חקירה עצמאית שקופה.

תיאטרון וקולנוע יוצרים שרשרת נוספת. מריה זנקובצקה הייתה אחת ממייסדות התיאטרון המקצועי בשפה האוקראינית. לס קורבאס יצר את התיאטרון הניסיוני “ברזיל” — לא בניין, אלא איגוד תיאטרלי ומעבדה לשפה בימתית חדשה. ב-1937 קורבאס נורה בסנדרמוך, יער בקארליה שהפך למקום הוצאות להורג המוניות של אסירים במהלך הטרור הסטליניסטי.

אלכסנדר דובז’נקו — במאי, ש”האדמה” שלו נכנסה לקאנון הקולנוע העולמי. איוון מיקולאיצ’וק שיחק את התפקיד הראשי ב”צללים של אבות נשכחים” — סרט על תרבות הקרפטים האוקראינית, שביים סרגיי פרדג’אנוב. פבל וירסקי יצר את השפה הבימתית של הריקוד העממי האוקראיני, הידועה הרחק מגבולות המדינה. שמות אלה הוכנסו זמן רב לתיקייה הכללית “אמנות סובייטית”; האוסף מחזיר לצופה את המקור האוקראיני המדויק יותר של עבודותיהם.

שבעה בולי המלחמה מתחילים ב-2022, אף על פי שהמלחמה החלה קודם

החלק הצבאי מורכב משבעה עלילות: “הפלישה הרוסית המלאה“, “הקרב על קייב“, “אזובסטל“, “אי הנחשים”, “מסדרון התבואה“, “שחרור חרסון” ו”כוחות המערכות הבלתי מאוישות“.

לא הייתי קורא לשורה זו היסטוריה קצרה של כל המלחמה. התוקפנות הרוסית החלה ב-2014 עם כיבוש קרים ופעולות לחימה בדונבאס. המחברים בחרו באירועי השלב המלא, שהחל ב-24 בפברואר 2022.

הקרב על קייב מציין את הכישלון של הניסיון הרוסי לכבוש במהירות את הבירה ולהחליף את השלטון באוקראינה. “אזובסטל” — מפעל מתכות במריופול, שמתקניו התת-קרקעיים הפכו לנקודת ההגנה הגדולה האחרונה של העיר באביב 2022. אי הנחשים — אי אוקראיני קטן בים השחור, שהגנתו הפכה לסמל של התנגדות.

“מסדרון התבואה” מדבר כבר לא רק על החזית. לאחר חסימת הנמלים האוקראיניים, נוצרה איום על אספקת התבואה למדינות התלויות בייבוא מזון. לכן העלילה קשורה גם למזרח התיכון. “שחרור חרסון” מתעד את נובמבר 2022, כאשר הצבא האוקראיני החזיר את מרכז המחוז היחיד שנכבש על ידי רוסיה בחודשים הראשונים של הפלישה.

הבול האחרון מוקדש לכוחות המערכות הבלתי מאוישות — ענף נפרד של הכוחות המזוינים של אוקראינה, שנוצר לשימוש בפלטפורמות בלתי מאוישות אוויריות, ימיות וקרקעיות. עבור ישראלי, המסגרת הקרובה ביותר להבנה היא פיתוח יחידות הרחפנים והמודיעין הטכנולוגי בצה”ל. זה רק כיוון: מבנה הכוחות האוקראיניים ומערכת צה”ל אינם זהים.

בסט זה אין את בוצ’ה, הרס תחנת הכוח קחובקה, קרים הכבושה ורבים אחרים מהפרקים המרכזיים. אני לא רואה בזה ניסיון למחוק אותם. שבעה מקומות מחייבים לבחור. אבל הבחירה מראה את מבט המחברים: הם חיברו את הגנת הבירה, ההתנגדות במצור, המאבק על הים, השפעת המלחמה על המזון העולמי, שחרור העיר והמעבר לצבא טכנולוגי.

מדוע ארגון ישראלי קיבל בול משלו

Israeli Friends of Ukraine, או IFU, פועל מאז 2014. הארגון נוסד על ידי אנה ז’רובה וויאצ’סלב פלדמן. משימתו היא לחזק את הקשרים בין אוקראינה לישראל, בין אוקראינים ליהודים, להוביל פרויקטים תרבותיים ולעזור לאנשים. ב-JGive הארגון רשום תחת מספר 580594034 וממוקם במודיעין-מכבים-רעות.

העמוד המאומת של IFU ב-JGive מדווח כי לאחר תחילת הפלישה המלאה, הארגון אסף כ-1.3 מיליון שקל ושלח לאוקראינה 120 טון סיוע הומניטרי בעשרים טיסות. ברשימה — תרופות, ערכות עזרה ראשונה, חומרי חבישה, מוצרי היגיינה, מזון לתינוקות וציוד מחנאות. לאחר התקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, IFU גם סייעה לנפגעים בדרום ישראל ולמילואימניקים של צה”ל.

עבור קוראי NAחדשות — חדשות ישראל העבודה הדו-צדדית הזו חשובה יותר מסיסמה כללית על ידידות. הארגון, שנוצר לתמיכה באוקראינה, לאחר 7 באוקטובר לא נשאר צופה מהצד בישראל. לכן הבול שלו עם שני הדגלים נשען לא רק על סמליות, אלא גם על ביוגרפיה הומניטרית קונקרטית.

לאוניד נבזלין, שלו מוקדש הבול הנוסף השני, הוא יזם, מוציא לאור ופילנתרופ ישראלי. לפני שעבר לישראל ב-2003, הוא היה בעל מניות ומנהל בכיר בבנק “מנאטפ”, קבוצת “רוספרום” וחברת יוקוס. בישראל הוא ייסד את קרן NADAV, תמך במרכז המחקר ליהדות רוסית ומזרח אירופית באוניברסיטה העברית בירושלים ובחידוש ANU — מוזיאון העם היהודי בתל אביב. הוא גם קשור לעיתון הארץ כבעל מניות וחבר מועצת המנהלים. בהודעת IFU נבזלין נקרא האיש שבזכותו נוצר האוסף.

מה מסמל הלוגו של “אוקראפוסטה” והאות U

בתמונות המוצגות מתחת לכל עלילה מופיעים הטריזוב האוקראיני, השם “אוקראפוסטה” והאות U. “אוקראפוסטה” — מפעיל הדואר הלאומי של אוקראינה, כלומר הקרוב ביותר מבחינה תפקודית לישראלי — דואר ישראל, “דואר ישראל”. זה לא אומר ששתי החברות מאורגנות משפטית באותו אופן.

העיצוב דומה למוצר מותאם אישית של פרויקט “ולאסנה מרקה”. תרגום – “בול אישי”: המזמין מציע תמונה, ומפעיל הדואר מייצר בול אמיתי בפורמט שנקבע. “אוקראפוסטה” כותבת במפורש שניתן לשלם באמצעות בול כזה עבור דואר כתוב. לפיכך, אלה לא מדבקות מזכרת רגילות.

אבל אני לא שם סימן שוויון בין האוסף המותאם אישית של IFU לבין מהדורה אמנותית לאומית נפרדת, שהנושא שלה נבחר על ידי “אוקראפוסטה” עצמה. בפרסום המקורי של IFU לא נמסר מספר קטלוג, מהדורה, פורמט דפי פיזיים ותנאי הכנסת כל הסדרה למחזור. לכן העובדה המאושרת נשמעת כך: IFU הציגה אוסף בולי דואר עם פרטי “אוקראפוסטה” ונומינל U. המעמד הפילטליסטי הצר יותר צריך לנבוע מהתיעוד של המפעיל או המארגן, שעדיין לא קיים בהודעה הפתוחה.

איך לקנות את האוסף ומה עדיין לא נמסר

נכון ל-24 באוגוסט 2026, בהודעת Israeli Friends of Ukraine אין מחיר, מהדורה, הרכב הסט הנמכר, תאריך פתיחת ההזמנות, אמצעי תשלום ותנאי משלוח לישראל.

יש לבדוק את המידע על המכירה בעמוד הרשמי של Israeli Friends of Ukraine בפייסבוק.

לאחר קריאה חוזרת של שני הדפים, אני רואה בהם שלושה סיפורים עצמאיים.

הראשון — על אנשים שיצרו את השפה התרבותית האוקראינית ולעיתים קרובות שילמו עליה בחירות או בחיים.

השני — על המלחמה, המוצגת דרך הגנה, ים, מזון, שחרור שטח וטכנולוגיות.

השלישי — על הארגון הישראלי והפטרון, שבזכותם העלילות הללו הופיעו על בולי הדואר.

דווקא ההפרדה של שלושת הקווים הללו מסבירה מדוע בשם הפרויקט נשמע המספר 35, ולפנינו 37 תמונות.