ג’ארד קושנר נפגש עם חמאס בקהיר: מה הוא דרש לפני הפגישה עם נתניהו ולמה הבחירות בישראל כבר הפכו לחלק מהעסקה

ב-16 באוגוסט 2026, ג’ארד קושנר קיים בקהיר פגישה ישירה נדירה עם הנהגת חמאס. יחד איתו השתתפו במשא ומתן נציג ‘מועצת השלום’ לעזה ניקולאי מלאדנוב וראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר. כבר ב-17 באוגוסט המשלחת האמריקאית אמורה לעבור לחלק הבא של השיחה – פגישה עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

במבט ראשון, וושינגטון שוב דורשת מחמאס את מה שישראל דורשת חודשים רבים: לוותר על השלטון, הנשק, המנהרות וכל התשתית הצבאית. אך תוכן המשא ומתן בקהיר מראה מבנה מורכב יותר. קושנר הגיע לא רק כדי לקבל את הסכמת חמאס להתפרק מנשקו. הוא מנסה לקבל צעדים ניתנים לבדיקה מהארגון, כדי לדרוש לאחר מכן ‘צעדים מתאימים’ כבר מישראל – נסיגה נוספת של כוחות, שינוי משטר הפעולות הצבאיות והאצת הסיוע ההומניטרי.

ויקטוריה קצמן עוסקת עבור נאנובוסטי בנושאים הקשורים לישראל, לסדר היום היהודי ולאירועים המשפיעים ישירות על החברה הישראלית. לצורך ניתוח זה היא השוותה את הדיווחים של Axios ברק רביד, רויטרס, Associated Press ו-Al Jazeera עם מפת הדרכים בת 15 הנקודות שפורסמה על ידי ‘מועצת השלום’ ועם מה שנאנובוסטי כבר תיעדו בחומרים קודמים. זהו ניתוח מערכתי של מידע פתוח: נאנובוסטי לא נכחו במשא ומתן הסגור, ולכן דברי המשתתפים האנונימיים והמקורות הפלסטיניים להלן מופרדים מההוראות הרשמיות שפורסמו בתוכנית.

קושנר נפגש עם חמאס לא למען עוד הצהרה על שלום

ברק רביד דיווח ב-Axios בהסתמך על מקורות המוכרים את מהלך הפגישה, כי קושנר דרש להעביר את התחייבויות חמאס לדמיליטריזציה של עזה לפעולות קונקרטיות וניתנות לבדיקה.

בפגישה נכח אחד המנהיגים הראשיים של חמאס חאליל אל-חיה. בנוסף למשלחת האמריקאית והבינלאומית, השתתפו במשא ומתן ראש המודיעין המצרי חסן ראשד, דיפלומט קטארי עלי אל-טוואדי ונציג בכיר מטורקיה. Associated Press גם מאשרת את הפגישה הישירה של קושנר עם אל-חיה ואת נוכחותם של נציגי המדינות המתווכות.

הדרישות שהועברו על ידי מקור Axios נוסחו ללא הערפל הדיפלומטי הרגיל: חמאס חייב לוותר על השליטה בעזה, למסור את הנשק ולפרק את התשתית הצבאית.

המקור ניסח את העמדה כך: לא יכולה להיות שום עמימות – חמאס חייב לוותר על סמכויות השלטון, הנשק והתשתית הצבאית, ועזה לעולם לא צריכה להיות שוב מקור לטרור נגד ישראל.

לקורא הישראלי חלק זה אינו נראה כסנסציה. הסנסציה מתחילה הלאה.

ארה”ב מקשרת את פירוק חמאס עם נסיגה נוספת של צה”ל

לפי Axios, ‘מועצת השלום’ מצפה מישראל ל’מסקנות מתאימות’ של כוחות ככל שחמאס יתחיל בפועל בתהליך הפירוק מנשק. במקביל, וושינגטון רוצה להאיץ את הסיוע ההומניטרי ולעבור לשיקום עזה.

רויטרס מתארת את אותה בעיה כמעט במראה: התוכנית האמריקאית מניחה פירוק חמאס במקביל לתנועת כוחות ישראליים ליציאה מהאזור, בעוד שנתניהו דורש סדר שונה – קודם פירוק מלא, ואז נסיגה חדשה של צה”ל.

זו הבדל עקרוני.

ישראל מסתכנת בשטח ובחופש הפעולה הצבאי. אם צה”ל עוזב קטע נוסף, וחמאס שומר על חלק מהארסנלים, המנהרות או המבנה הפיקודי, יהיה קשה הרבה יותר להחזיר את רמת השליטה המבצעית הקודמת.

חמאס מסתכן בכלי העיקרי של קיומו. אם הוא מוסר את הנשק הכבד, המחסנים והמנהרות לפני נסיגה מובטחת של ישראל, הארגון מאבד את היכולת לשנות בכוח את תנאי העסקה.

בדיוק את המחלוקת הזו נאנובוסטי כבר ניתחו בפירוט בחומר על מה שדחה נתניהו בתוכנית החדשה של טראמפ. הבעיה לא הייתה רק במטרה הסופית. השאלה המרכזית נשמעה פשוטה ומסוכנת יותר: מי עושה את הצעד הבלתי הפיך הראשון?

לאחר הפגישה של קושנר עם חמאס, התשובה של וושינגטון הופכת ליותר ברורה: ארה”ב מנסה להכריח את הצדדים לנוע לא לפי העיקרון ‘קודם אתם – אחר כך אנחנו’, אלא בשלבים מקבילים ניתנים לבדיקה.

מה באמת כתוב במפת הדרכים בת 15 הנקודות

כאן חשוב לא לבלבל בין הצהרות הפוליטיקאים לבין המסמך עצמו.

מפת הדרכים שפורסמה על ידי ‘מועצת השלום’ קובעת כי הנשק של הכוחות המזוינים צריך להיות בהדרגה מוצא משימוש ומועבר לשליטת מנהל טכנולוגי פלסטיני חדש NCAG. לאחר סיום התהליך, מבנה זה צריך להישאר הגוף היחיד בעזה שיש לו זכות לאחסן ולשלוט בנשק.

במקביל, המסמך קובע בנפרד: הנשק לא צריך להיות מועבר לישראל או לצד לא פלסטיני אחר.

כוח הייצוב הבינלאומי ISF צריך להיות ממוקם בין הכוחות הישראליים והשטחים העוברים לשליטת המנהל הפלסטיני החדש. הוא צריך לפקח על הפסקת האש, להבטיח את בטיחות אספקת הסיוע ההומניטרי ולהכשיר את המשטרה הפלסטינית, אך לא להפוך למשטרה פנימית של עזה.

ואז נרשם הסעיף המרכזי למחלוקת הנוכחית: הכוחות הישראליים צריכים לבצע נסיגה הדרגתית בהתאם ללוח הזמנים המוסכם ולמהלך הדמיליטריזציה.

במילים אחרות, המסמך הרשמי לא מתאר תרחיש שבו חמאס היום מניח את כל הנשק, ישראל בודקת את התוצאה במשך כמה שבועות ואז מחליטה אם לעזוב או לא.

שם מונח תהליך מקושר.

בדיוק נגד סדר כזה מתנגדת הממשלה הישראלית הנוכחית.

נתניהו כבר אמר: קודם פירוק אמיתי

ב-9 באוגוסט בנימין נתניהו כינה בפומבי את מפת הדרכים הנוכחית כבלתי מקובלת על ישראל. עמדתו: לא יהיה שינוי נוסף במיקום צה”ל עד שחמאס לא יפורק באמת.

והצד הישראלי מדגיש את המילה ‘באמת’. מדובר לא בהצהרה, לא בכמה רקטות שהועברו בפומבי ולא בהנחת חלק מהנשק במחסן, אלא בהשמדה ניתנת לבדיקה של המערכת הצבאית שאפשרה לחמאס לשלוט בעזה ולתקוף את ישראל.

בתחילת אוגוסט ניקולאי מלאדנוב כבר ניסה להתגבר על המבוי הסתום הזה. כפי שכתבו נאנובוסטי לאחר פגישתו הקודמת עם נתניהו, נציג ‘מועצת השלום’ ניסה להשיג הפסקה במתקפות הישראליות שתאפשר לתאם את מנגנון השלב השני: פירוק מנשק, ממשל אזרחי חדש ונסיגה נוספת של צה”ל.

הסכמה על הסדר המוצע לא הושגה אז.

כעת קושנר עצמו נכנס למשא ומתן.

ויש עוד שאלה: האם ישראל צריכה לוותר על חיסולים ממוקדים

רויטרס מדווחת על מחלוקת נוספת, שהיא חשובה לישראל לא פחות מאשר קילומטרים של נסיגת כוחות.

לפי הסוכנות, הצד הישראלי מודאג מהדרישה של וושינגטון להפסיק את החיסולים הממוקדים של פעילי חמאס בעזה על רקע החששות שהארגון משקם את כוחותיו. ההיגיון האמריקאי ברור: אי אפשר בו זמנית לנהל תהליך של מסירת נשק, להכניס כוחות בינלאומיים ולהשאיר כל יום את האפשרות למכה חדשה על משתתפי אותה מערכת.

ההיגיון הישראלי גם ברור לאחר ה-7 באוקטובר.

אם המודיעין רואה מפקד שמשקם את התשתית הטרוריסטית או מכין התקפה, ויתור על המכה למען שמירת תהליך המשא ומתן מהווה סיכון ממשי לישראלים.

לכן המחלוקת כבר לא רק דיפלומטית. וושינגטון למעשה מנסה לקבוע, איזה היקף של חופש פעולה יישאר לצה”ל במהלך פירוק חמאס מנשקו.

לישראל זו אחת השאלות המרכזיות לביטחון כל המבנה.

Al Jazeera: קושנר אמר לחמאס לא לקוות לבחירות בישראל

סדרת פרטים נפרדת העבירה Al Jazeera בהסתמך על מקור פלסטיני.

לפי נתונים אלה, קושנר הודיע להנהגת חמאס שארה”ב מתנגדת לתוכניות להעברת אוכלוסיית עזה. הוא גם הדגיש לכאורה שדונלד טראמפ רואה בפירוק הארגונים המזוינים צעד בסיסי הכרחי לפני קידום נוסף של התהליך.

אבל אחת המשפטים הפוליטיים המעניינים ביותר נוגעת לישראל.

לפי הדיווח של Al Jazeera, קושנר יעץ לחמאס לא לתלות תקוות גדולות בתוצאות הבחירות בישראל והצהיר שבנושא עזה קיימת לישראל עמדה בסיסית מאוחדת.

יש לשמור את הניסוחים הללו כעת עם ייחוס ל-Al Jazeera ולמקור הפלסטיני שלה: לא פורסם פרוטוקול אמריקאי רשמי של הפגישה הסגורה שיאשר אותם מילולית.

אבל המשמעות עצמה ראויה לתשומת לב.

הבחירות הפרלמנטריות בישראל נקבעו ל-27 באוקטובר 2026. נתניהו הולך אליהן על רקע מחלוקות קשות על עזה, אחריות ל-7 באוקטובר ויחסים עם ממשל טראמפ. רויטרס מציינת ש’ליכוד’ כבר מקשר את הלחץ של מדינות ערב סביב תוכנית עזה עם ניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל.

אם הדיווח של Al Jazeera מעביר במדויק את השיחה, קושנר למעשה מזהיר את חמאס: אסטרטגיית ‘להמתין לנתניהו’ לא תעבוד.

למה המילים על הבחירות יכולות להיות חשובות יותר ממה שנראה

לחמאס היה כדאי להניח שהסדר הקשיח הנוכחי – ‘קודם פירוק מלא, ואז נסיגה’ – קשור אישית לנתניהו ולממשלתו הימנית.

אז מופיעה טקטיקה רציונלית לארגון טרור: לא למסור את הנשק העיקרי עכשיו, להמתין ל-27 באוקטובר ולראות מי יקים את הממשלה הבאה.

המסר שמעביר Al Jazeera שובר בדיוק את המודל החישובי הזה.

קושנר לכאורה מסביר להנהגת חמאס שאחרי הבחירות יכול להשתנות ראש הממשלה, הקואליציה, הרכב הקבינט והרטוריקה, אבל הדרישה הבסיסית של ישראל – עזה לא צריכה שוב להפוך למוצב חמוש נגד ישראל – לא תיעלם.

זה לא אומר שבישראל יש אחדות פוליטית מלאה לגבי עזה. אין. המפלגות מתווכחות על מועדי נסיגת צה”ל, עתיד הממשל הפלסטיני, מחיר הערבויות הבינלאומיות והסיכון המותר.

אבל קשה מאוד לדמיין אחרי ה-7 באוקטובר ממשלה ישראלית שתסכים מרצון להשאיר לחמאס צבא עצמאי, פוטנציאל רקטי ומערכת מנהרות בגבול ישראל.

לכן המשפט ‘אל תתלו תקוות על הבחירות’ עשוי להיות לא הערות על הפוליטיקה הפנימית של ישראל, אלא כלי משא ומתן: וושינגטון מנסה לשלול מחמאס את האפשרות לקנות זמן עד אוקטובר.

האם חמאס יכול להתפרק מנשקו ולהישאר ארגון פוליטי

אבל סעיף אחר בדיווח של Al Jazeera פוטנציאלית חשוב יותר.

לפי המקור הפלסטיני של הערוץ, קושנר לכאורה הודיע למשלחת שפעילות פוליטית של התנועה עשויה להיות אפשרית לאחר פירוק מלא של עזה מנשקה.

אם כך נוסחה עמדת הצד האמריקאי, זה משנה את השאלה על עתיד חמאס.

יש הבדל עצום בין שני המודלים:

• השמדת חמאס כארגון צבאי, מנהלי ופוליטי;
• חיסול הזרוע המזוינת שלו והמונופול על הכוח עם אפשרות להמשך קיומם של המשתתפים המפורקים בסביבה הפוליטית.

מפת הדרכים הרשמית לא נותנת לחמאס זכות לשמור על שליטה מזוינת. להפך, תוצאתה צריכה להיות עזה ללא שליטת חמאס וללא כוחות מזוינים מתחרים. הלוחמים גם לא צריכים לעבור אוטומטית לשירותי הביטחון החדשים.

אבל המסמך והדיווח של Al Jazeera אינם אותו דבר.

בערב ה-16 באוגוסט אין סיבות לכתוב כעובדה מבוססת שארה”ב הסכימה רשמית לשמור על חמאס כמפלגה פוליטית חוקית. יש דיווח של מקור פלסטיני על כך שדובר על אפשרות לפעילות פוליטית בהקשר לפירוק מלא.

לישראל ההבדל כאן עצום.

דמיליטריזציה צבאית ללא חיסול האידיאולוגיה של חמאס עשויה להצביע על כך שהארגון ינסה לשקם את השפעתו דרך מבנים חברתיים, פוליטיקה מקומית ומוסדות אזרחיים. מצד שני, תומכי המודל האמריקאי עשויים להניח כי שילוב משתתפים לשעבר של התנועה המזוינת בפוליטיקה לא אלימה עדיף על שמירת צבא מחתרתי.

נאנובוסטי – חדשות ישראל סבור כי סעיף זה דורש מעקב מיוחד לאחר הפגישה של קושנר עם נתניהו. אם וושינגטון אכן תציע מודל כזה כבר לראש הממשלה הישראלי, המחלוקת תצא הרבה מעבר לשאלה הטכנית של מסירת רקטות.

ארה”ב סוגרת במקביל את נושא ההעברה הכפויה מעזה

לפי הדיווח של Al Jazeera, קושנר גם הודיע לחמאס שארצות הברית מתנגדת להעברת אוכלוסיית האזור.

כאן דברי המקור הפלסטיני תואמים את המבנה האמריקאי שפורסם טוב יותר מאשר בשאלת העתיד הפוליטי של חמאס. במפת הדרכים נקבע במפורש שהנסיגה הישראלית צריכה להתרחש במסגרת תוכנית טראמפ הכוללת התחייבות לא להכריח את התושבים לעזוב את עזה.

זה חשוב במיוחד על רקע פרויקטים שונים של יציאת חולים וסטודנטים, שהופכים בקלות בדיון פוליטי לטענה על העברה המונית מתוכננת.

נאנובוסטי בדקו בעבר בנפרד את המסמכים בנושא זה והראו את ההבדל בין יציאה מאורגנת של קטגוריות מסוימות של אנשים לבין תוכנית העברה קבועה. לכן העמדה הנוכחית של קושנר, אם הדיווח של Al Jazeera הועבר במדויק, ממשיכה באופן לוגי את הקו האמריקאי: שיקום האזור צריך להתרחש עבור האוכלוסייה שנשארת שם, ולא לאחר הסרתה.

למה בפגישה נדרשו טוני בלייר וניקולאי מלאדנוב

נוכחותם של בלייר ומלאדנוב גם אינה דקורטיבית.

ניקולאי מלאדנוב הוא נציג ‘מועצת השלום’ לעזה ואחד האנשים המרכזיים ביישום המעשי של מפת הדרכים. הוא כבר ניהל משא ומתן עם נתניהו על הפסקת המתקפות, מנגנון הפירוק מנשק והמעבר לשלב השני.

טוני בלייר משתתף במבנה הביצועי של היוזמה האמריקאית ומשתתף זמן רב בפיתוח המודל שלאחר המלחמה בעזה.

לכן שולחן המשא ומתן בקהיר הוקם כך שידונו לא רק בהפסקת האש. ליד קושנר היו אנשים שצריכים לעסוק במה שיהיה אחרי הפסקת המלחמה: מי מנהל את עזה, מי שולט בנשק, מי מפריד בין צה”ל לכוחות הפלסטיניים החדשים, מי אחראי על הסיוע וכיצד מתחיל השיקום.

זה כבר לא שיחה על הפסקה זמנית.

זו ניסיון להרכיב מערכת חדשה של שלטון וביטחון.

שיקום עזה הופך לחלק מהעסקה על ביטחון ישראל

Axios מדווח כי קושנר דיבר בנפרד על שיקום האזור ללא גניבת ציוד וחומרי בנייה וללא הפחדת הפלסטינים שישתתפו בשיקום.

ניסוח זה חשוב לישראל לא פחות מהמרכיב ההומניטרי.

מלט, מתכת, צינורות, דלק וציוד כבד בעזה – אלה לא רק משאבי בנייה. לאחר הניסיון של השנים הקודמות, ישראל רואה את האפשרות להפנות אותם לשיקום המנהרות, ייצור נשק ותשתית צבאית כאיום ישיר.

לכן המודל האמריקאי מנסה לקשור את השיקום למערכת חדשה של שליטה.

לא תרחיש ‘קודם נביא את כל מה שצריך, ואז נראה מי שולט בזה’, אלא סדר אחר: מנהל אזרחי חדש, שליטה בינלאומית, פירוק תשתית מזוינת, משטרה חדשה – ועל בסיס זה שיקום נרחב.

על הנייר המבנה נראה הגיוני.

אבל כל זה יתפרק אם חמאס ישמור על היכולת להפחיד קבלנים בכוח, להחרים משאבים או להחזיר שליטה על מוסדות מקומיים.

בדיוק בגלל זה המילים על ‘גניבה’ ו’הפחדה’ בדיווח של Axios – אינן פרט קטן של ניהול, אלא אחד הקריטריונים לכך, האם קיימת בעזה לאחר חמאס ממשלה חדשה אמיתית.

כעת קושנר הולך לנתניהו עם אותו עיקרון

Associated Press מדווחת כי מטרת הפגישה בקהיר הייתה להשיג אישור להתחייבויות חמאס למפת הדרכים, לפני שקושנר יעבור למשא ומתן עם נתניהו. נציג חמאס הצהיר לסוכנות כי התנועה מחכה לתחילת התקופה של 14 הימים שנקבעה לתיאום לוח הזמנים לביצוע ההסכם ודורשת מישראל להפסיק את המתקפות ולסגת לקו המכונה ‘הקו הצהוב’.

זה מאפשר להבין את סדר הביקור הנוכחי.

קודם וושינגטון הולכת לחמאס ואומרת: תוותרו על השלטון, הנשק והתשתית הצבאית, אל תבנו על הבחירות בישראל, השיקום הבינלאומי יתחיל רק לאחר שינויים ממשיים.

לאחר מכן אותו קושנר הולך לנתניהו.

ושם השאלה תהיה כבר אחרת: אם חמאס באמת מתחיל פירוק נבדק, מה ישראל מוכנה לעשות?

להתחיל נסיגת כוחות?

להפסיק את המתקפות בזמן התהליך?

לוותר על חיסולים ממוקדים בתנאים מסוימים?

לאפשר כוח בינלאומי בין צה”ל לשטחים של המנהל החדש?

להאיץ את הסיוע ההומניטרי והשיקום?

עד לפגישה ב-17 באוגוסט אין תשובה לשאלות אלו.

מדוע הפגישה של קושנר עם נתניהו עשויה להיות חשובה יותר מהפגישה עם חמאס

הפגישה של קושנר עם הנהגת חמאס היא בעצמה יוצאת דופן ובולטת פוליטית. אבל הרגע המכריע לא יתרחש בקהיר.

הוא יתרחש כאשר המשלחת האמריקאית תניח בפני נתניהו את אותה מפת דרכים לאחר השיחה עם אל-חאיה.

אם חמאס יסרב לפירוק נשק אמיתי, התוכנית האמריקאית תיתקל שוב בארגון הטרור שרוצה לשמור על הנשק.

אם חמאס יסכים להתחיל בפירוק מבוקר של התשתית הצבאית, וישראל תסרב לכל תנועה מתאימה, וושינגטון תוכל להצהיר שהמכשול נמצא כעת בצד הישראלי.

זו הסיבה שמספר מדינות ערביות ומוסלמיות כבר מגבירות את הלחץ על ישראל, והשאלה של עזה מתחילה להיכנס לקמפיין הבחירות הפנימי של ישראל. רויטרס ו-AP מתעדים את תגובת ‘הליכוד’, שמאשים את המדינות הערביות בניסיון להשיג שינוי של נתניהו לפני הבחירות ב-27 באוקטובר.

נוצרת קונסטרוקציה פוליטית מוזרה.

קושנר אומר לחמאס: אל תחכו לבחירות — ישראל בכל מקרה תדרוש פירוק נשק.

ובתוך ישראל עצמה, הסביבה של נתניהו כבר אומרת לבוחרים: כוחות חיצוניים מנסים להשתמש בתוכנית עזה כדי לשנות את השלטון.

כך המשא ומתן על טילים, מנהרות והוצאת כוחות הופכים לחלק מבחירות ישראל 2026.

מה ידוע ומה עדיין נשאר כהודעת מקורות

בערב ה-16 באוגוסט ניתן לחלק את התמונה בצורה די ברורה.

מאושר על ידי מספר מקורות: קושנר נפגש בקהיר עם ח’ליל אל-חאיה ומשתתפים אחרים בתהליך המשא ומתן; יחד איתו עבדו ניקולאי מלאדנוב וטוני בלייר; הנושא המרכזי היה פירוק נשק חמאס, העברת השלטון לממשל פלסטיני חדש, כוחות בינלאומיים, שיקום עזה והצעדים הקשורים לתהליך מצד ישראל. ב-17 באוגוסט מתוכננים משא ומתן עם נתניהו.

מתועד במפת הדרכים הרשמית: נשק הקבוצות החמושות צריך להיות מוצא משימוש, הממשל הפלסטיני החדש צריך לקבל מונופול על שליטה בנשק, כוח בינלאומי צריך להפריד בין הכוחות הישראליים והפלסטיניים, והנסיגה הישראלית צריכה להיות מדורגת ולהיות קשורה לדמיליטריזציה. התוכנית גם שוללת הסרה כפויה של אוכלוסיית עזה.

הועבר על ידי אל ג’זירה בהסתמך על מקור פלסטיני ולכן דורש ייחוס כזה: קושנר לכאורה קרא לחמאס לא לצפות לשינוי במדיניות הישראלית לאחר הבחירות, הצהיר על דחיית ארצות הברית להעברת תושבי עזה ואפשר את האפשרות לפעילות פוליטית של התנועה לאחר פירוק נשק מלא.

הנקודה האחרונה עדיין לא יכולה להפוך להבטחה רשמית של וושינגטון.

אבל אי אפשר להתעלם ממנה.

השאלה המרכזית כעת אינה ‘האם חמאס יתפרק מנשקו’

לאחר ה-7 באוקטובר, הדרישה של ישראל לפירוק נשק חמאס אינה מדיניות חדשה בפני עצמה. החדש הוא המנגנון שבו ארצות הברית רוצה להגיע לכך.

וושינגטון מנסה להחליף את הוויכוח ‘מי ראשון’ במערכת של התחייבויות מקבילות.

חמאס מוסר את השלטון והנשק.

מבנה פלסטיני חדש נכנס לעזה.

כוחות בינלאומיים שולטים במעבר.

ישראל מסיגה כוחות ככל שהתנאים מתמלאים.

הסיוע והשיקום מואצים, אך צריכים להתבצע ללא החזרת משאבים לשליטת תשתית טרוריסטית.

ומעל לכל זה מופיע עוד שכבה — הבחירות בישראל.

וכאן עבור נאנווסטי — חדשות ישראל השאלה המרכזית לאחר הפגישה בקהיר נשמעת כבר אחרת.

לא רק האם חמאס מוכן באמת להתפרק מנשקו.

אלא מה בדיוק קושנר ידרוש ב-17 באוגוסט מנתניהו בתמורה להתחלת הפירוק הזה — והיכן עבור ישראל עוברת הגבול בין אפשרות דיפלומטית לסיכון לקבל שוב חמאס חמוש בגבולה בעוד מספר שנים.

התשובה לשאלה זו תקבע הרבה יותר מאשר את גורלו של מסמך נוסף מ-15 סעיפים.

היא תראה מי היום באמת מעצב את הסדר הפוסט-מלחמתי של עזה — ממשלת ישראל, ממשל טראמפ או פשרה שכל צד מבין אותה כרגע בדרכו.