המשפט של הטרוריסטים ב-7 באוקטובר עשוי להידחות בעוד שנתיים: מה קרה ל-20 התובעים

המשפט נגד הטרוריסטים ב-7 באוקטובר בישראל עלול לקבל עיכוב נוסף — לא בשל היעדר חוק או תקציב, אלא משום שהמדינה עדיין לא השלימה את הרכבת צוות התביעה. התביעה הצבאית הזהירה את משרד המשפטים: אם לא יועברו אליה 20 תובעים שעובדים כמעט שלוש שנים עם חומרי הטבח, הכנת כתבי האישום עלולה להתעכב לפחות בעוד שנתיים.

קודם לכן, מבנים ממשלתיים והכנסת ציינו את ינואר 2027 כנקודת ציון לכתבי האישום הראשונים.

נכון ל-12 באוגוסט 2026, חשוב להפריד בין עובדה לתחזית.

אין החלטה רשמית לדחות את התהליכים בשנתיים: מדובר באזהרת התביעה הצבאית על מה שיקרה ללא העברת צוות מנוסה. אך גם תרחיש כזה משנה בחדות את התמונה, משום שישראל כבר קיבלה חוק מיוחד, הקצתה יותר ממיליארד שקלים והחלה ליצור תשתית נפרדת למשפט נגד מאות חשודים בפשעי 7 באוקטובר.

אני לא תובע ואין לי גישה לחומרים סגורים של תיקים פליליים ספציפיים, ולכן איני מעריך את מספיקות הראיות נגד חשודים בודדים. ככותב ב-נאנובוסטי, הכותב באופן קבוע על ביטחון, מלחמה ועבודת מוסדות המדינה, השוויתי את האזהרה הנוכחית עם החלטות הכנסת, דוח מבקר המדינה מיוני והתקציב שכבר אושר לתהליך. וכאן מופיעה גבול חשוב: השנים הראשונות של העיכוב היו בעלות סיבה פוליטית-ביטחונית נפרדת, הקשורה לבני ערובה בעזה, בעוד שהבעיה הנוכחית מתייחסת כבר לארגון מערכת התביעה עצמה.

נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency 3 ביוני 2026 פירקו בפירוט את הקצאת יותר ממיליארד שקלים למשפט נגד הטרוריסטים ב-7 באוקטובר. אז דובר על תקציב לשנים 2026–2029, מתחם משפטי, ביטחון, לוגיסטיקה, מערכות מחשב וכוח אדם. לאחר חודשיים התברר מה שלא ניתן היה לראות מהחלטת תקציב אחת: קיום הכסף לא אומר קיום צוות שיכול להפוך מסה עצומה של ראיות למאות כתבי אישום משפטיים יציבים.

מדוע המשפט נגד הטרוריסטים ב-7 באוקטובר לא התחיל מוקדם יותר

לאחר הטבח ב-7 באוקטובר 2023, ישראל עמדה בפני תהליך פלילי בהיקף שהמערכת המשפטית המודרנית של המדינה לא הכירה קודם לכן. מדובר לא בנאשם אחד ולא בזירת פשע אחת. החוקרים צריכים לקשר אנשים ספציפיים לרציחות, חטיפות, אלימות מינית, תקיפות על יישובים ומתקנים צבאיים, וכן לאירועים נוספים של ההתקפה. מבקר המדינה ביוני 2026 ציין כי כתבי האישום מתוכננים להיווצר נגד כמה מאות חשודים.

עם זאת, היעדר כתבי אישום בשנים הראשונות לאחר 7 באוקטובר לא ניתן לרשום אוטומטית לאותה קטגוריה כמו העיכוב הנוכחי בכוח אדם. בדוח מבקר המדינה נאמר כי ראש הממשלה ושר המשפטים לא קידמו את התהליכים המשפטיים כל עוד היו בני ערובה ישראלים בעזה. המדינה חששה ששינוי המעמד המשפטי של הטרוריסטים שנלכדו, תחילת התהליכים או האפשרות של גזרי דין חמורים ביותר עלולים לסבך את המשא ומתן לשחרור בני הערובה וליצור עבורם סיכון נוסף.

נכון לפברואר 2026, לפי אותו דוח, כתבי האישום על פשעי הטבח עצמם עדיין לא הוגשו. עם זאת, זה לא אומר שבכל הזמן הזה אף אחד לא עבד על התיקים: המשטרה, השב”כ והתובעים אספו וסידרו חומרים, חקרו עדויות, סרטונים, עקבות דיגיטליים וראיות אחרות.

וכאן המספר “20 תובעים” מפסיק להיראות כסטטיסטיקה רגילה של כוח אדם. זהו צוות שעובד עם החומרים כמעט מהשבועות הראשונים לאחר הטבח וכבר מכיר את המבנה הפנימי של מסה עצומה של נתונים. עורך דין חדש, אפילו מנוסה מאוד, לא מקבל ידע כזה ביום המינוי.

לא ניתן להחליף את הצוות הזה בעשרים עובדים חדשים רק לפי כמות. תובע חדש יצטרך ללמוד לא תיק פלילי רגיל, אלא מסה של חומרים שנאספו במשך שנים, שבהם סרטון אחד, טלפון, חקירה או עדות יכולים להיות קשורים מיד לכמה נאשמים וכמה מקומות תקיפה. אם המדינה תצטרך למעשה להכניס צוות אחר מחדש לבסיס הראיות שכבר נאסף, אובדן הזמן הופך לאיום לא מופשט, אלא לסיכון פרוצדורלי מובן לחלוטין.

זו הסיבה שהמצב הנוכחי שונה מהשנים הראשונות לאחר 7 באוקטובר. אז ההפסקה הייתה קשורה לחישוב מדיני ספציפי סביב גורל בני הערובה. כעת ההחלטה הפוליטית על המשפט התקבלה, חוק מיוחד קיים, המימון אושר — והנקודה הצרה הופכת ליכולת של כמה מבנים ממשלתיים להעביר זה לזה אנשים וסמכויות.

יש חוק, מיליארד הוקצה — מדוע נוצרה בעיה עם התובעים

ב-11 במאי 2026 הכנסת אישרה ברוב של 93 קולות ללא קולות נגד מנגנון משפטי מיוחד לרדיפת משתתפי ההתקפה ב-7 באוקטובר. החוק קובע בית משפט צבאי מיוחד בירושלים, סדר נפרד של הרכבת הרכבים משפטיים ותביעה, פומביות של ישיבות מפתח ושמירת חומרי התהליך. הוא גם מאפשר עונש מוות על הפשעים החמורים ביותר, וגזר דין כזה חייב לעבור בדיקת ערעור חובה.

יוזמי החוק היו חבר הכנסת “הציונות הדתית” שמחה רוטמן וחברת הכנסת ישראל ביתנו יוליה מלינובסקי. עבורם, מדובר לא רק בעונש של טרוריסטים ספציפיים. התהליך הנוצר צריך להיות גם קיבוע משפטי של פשעי 7 באוקטובר, ולכן הישיבות מתוכננות להיות מתועדות וחלק משמעותי מהחומרים — להישמר לעתיד.

כבר ב-2 ביוני הממשלה אישרה מסגרת תקציבית של יותר ממיליארד שקלים לשנים 2026–2029. הכסף מיועד לא רק לישיבות עצמן, אלא גם לאבטחה, הובלת אסירים, מתקנים, תשתית טכנולוגית, עבודת התביעה וכוח אדם. לכן לתאר את המצב הנוכחי במילים “לישראל אין כסף למשפט” יהיה שגוי: התקציב קיים, הבעיה נוצרה בשלב הפיכתו לארגון עובד.

הכרונולוגיה במקום זה הופכת לחשובה במיוחד. תחילה הכנסת יוצרת מבנה משפטי מיוחד. לאחר מכן הממשלה מקצה מימון גדול, מתחילה הכנת תשתית פיזית וטכנית — וכעבור כמה חודשים התביעה הצבאית מזהירה כי לוח הזמנים לכתבי האישום שצוין קודם לכן לא ניתן לעמוד בו ללא מעבר אליה של צוות של 20 תובעים מנוסים.

צה”ל הודיע כי שישה קצינים כבר אושרו וצריכים להיכנס למערכת. במקביל, תנאי גיוס שאר העובדים, כולל תובעים אזרחיים, עדיין מתואמים, והמימון לפרויקט, לפי עמדת הצבא, הגיע אליו רק בשבועות האחרונים. כלומר, לומר שהמדינה בכלל לא עושה כלום, גם זה יהיה לא נכון.

אבל ההסבר הזה מעלה שאלה אחרת. אם המסגרות החוקיות והתקציביות היו מוכנות באביב ובתחילת הקיץ, מדוע הכסף, התקנים והניסיון התובעי המצטבר לא נמצאו במערכת עובדת אחת מוקדם יותר?

הנתונים הזמינים לציבור עדיין לא מאפשרים למנות בכנות אשם יחיד. לא ברור היכן בדיוק נוצר העיכוב העיקרי — בתוך משרד המשפטים, בין התביעה האזרחית והצבאית, בהליכים התקציביים, בתיאום תנאי ההעסקה או במספר שלבים בו זמנית. לכן הנוסחה “המשפט נכשל” היום תהיה לא מדויקת כמו הנוסחה “אין שום בעיה”.

יש סיבה נוספת לכך שלא ניתן לצמצם את השאלה לוויכוח פקידותי על תקנים. לפי דיווחים בתקשורת הישראלית, התביעה מתכוננת לדרוש עונש מוות בחלק מהתיקים החמורים ביותר. זה אומר שהמחיר של כתב אישום חלש, טעות פרוצדורלית או אינדיבידואליזציה לא מספיק אמינה של האשמה הופך לגבוה במיוחד: החלטות כאלה יעברו בהכרח בדיקה משפטית קפדנית ביותר.

מה המשמעות של עיכוב של שנתיים עבור הקורבנות, העדים וישראל

למשפט לא מספיק לקבוע את העובדה הכללית של התקפת חמאס והיקף הפשעים ב-7 באוקטובר. זה כבר מתועד באלפי עדויות, סרטונים וחומרים אחרים. אבל כתב אישום פלילי צריך לעשות דבר מורכב יותר: לקשור משפטית נאשם ספציפי לפעולות ספציפיות או להוכיח צורת השתתפות שמאפשרת להטיל עליו אחריות פלילית אישית.

כאן הזמן באמת חשוב. הקלטה דיגיטלית לא שוכחת את מה שנראה, אבל אדם — יכול. לאחר שנים, לעדים קשה יותר לשחזר פרטים משניים, רצף אירועים וסימנים של אדם ספציפי, וההגנה מקבלת יותר הזדמנויות להתווכח על דיוק הזיכרונות, תנאי הזיהוי והקשר של הנאשם לאירוע מסוים. זה לא אומר הרס אוטומטי של בסיס הראיות, אבל מסביר היטב מדוע התביעה רואה בעוד שנתיים איום רציני.

עבור משפחות הנרצחים, בני הערובה המשוחררים והשורדים יש גם שכבה אחרת. בית המשפט המיוחד נועד לא רק כמנגנון להטלת עונשים, אלא גם כקיבוע משפטי של מה שקרה: עם עדויות, ראיות שנחקרו, החלטות משפטיות וארכיון. התיעוד הציבורי וההיסטורי של הטבח כבר עצום, אך התמונה המשפטית שנקבעה על ידי בית המשפט לגבי נאשמים ספציפיים עדיין לא נוצרה.

לבסוף, הסיפור עם עשרים התובעים הופך למבחן עבור מוסדות המדינה של ישראל עצמם. המדינה כבר השקיעה משאב פוליטי בחוק מיוחד והתחייבה להקצות יותר ממיליארד שקלים לתשתית התהליך. אם לאחר מכן המועדים יידחו עוד שנים בדיוק משום שהמשרדים לא הצליחו לחבר בזמן את כוח האדם, המימון והסמכויות, השאלה תהיה כבר לא רק במורכבות חסרת התקדים של החקירה.

נכון ל-12 באוגוסט 2026, הסטטוס הנכון של העניין נראה כך: המשפט נגד הטרוריסטים ב-7 באוקטובר לא נדחה רשמית בשנתיים. התביעה הצבאית מזהירה כי עיכוב כזה מינימלי ייווצר אם לא יועבר אליה צוות מנוסה של 20 תובעים, ונקודת הציון הראשונית של כתבי האישום הראשונים — ינואר 2027 — אז תהפוך לבלתי ניתנת להשגה. אם האזהרה תתממש במדויק, מדובר כבר על שנת 2029, אך לוח שנה רשמי חדש המדינה עדיין לא הכריזה.

לאחר חזרת הכנסת לעבודה, שמחה רוטמן ויוליה מלינובסקי מתכוונים לדרוש מהמבנים האחראיים הסברים ופתרון מעשי לשאלת כוח האדם. לכן המדד הממשי הקרוב ביותר למוכנות המדינה לתהליך זה יהיה לא עוד הצהרה על משמעותו ההיסטורית ולא מספר תקציבי חדש, אלא צוות תביעה שהוקם וכתבי האישום הראשונים על פשעי 7 באוקטובר.