פקיסטן רוצה להפוך את הברית ההגנתית החדשה לחזית מאוחדת נגד ישראל. טורקיה בינתיים אומרת אחרת

יום לאחר החתימה על הסכם ההגנה המשותפת במכה, שר ההגנה של פקיסטן חוואג’ה אסיף כינה את ישראל איום על כל העולם המוסלמי וקרא למדינות האסלאם לפעול נגדה בחזית מאוחדת. החשוב ביותר כאן הוא לא רק דברי השר הפקיסטני, אלא איזו מבנה מציעה כעת איסלאמאבאד למלא בתוכן אנטי-ישראלי.

מחבר: אנטון פשדינסקי

ב-7 באוגוסט 2026, טורקיה, ערב הסעודית ופקיסטן יצרו מנגנון חדש להגנה קולקטיבית. כבר ב-8 באוגוסט הציע שר ההגנה של פקיסטן חוואג’ה אסיף למעשה לתת למבנה זה כיוון פוליטי קונקרטי: לאחד את המדינות המוסלמיות נגד ישראל.

הוא כינה את ישראל איום על כל העולם המוסלמי, הצהיר על הצורך ב’חזית צבאית מאוחדת’ וקשר את הרעיון הזה עם המנגנון ההגנתי החדש שנוצר על ידי שלוש המדינות.

דווקא רצף האירועים הופך את הסיפור הזה לחשוב הרבה יותר מהצהרה אנטי-ישראלית נוספת של פוליטיקאי פקיסטני.

עוד ב-7 באוגוסט השאלה הייתה: מה המשמעות של הופעת מערכת הגנה הדדית המאחדת את טורקיה, ערב הסעודית והמדינה המוסלמית היחידה עם נשק גרעיני עבור ישראל?

נאנובסטי כבר ניתחו את השאלה הזו במאמר של אנטון פשדינסקי “טורקיה נכנסה לברית הגנה עם ערב הסעודית ופקיסטן הגרעינית: מה עקרון ‘התקפה על אחד – התקפה על כולם’ משנה עבור ישראל”. אז המסקנה החשובה הייתה אחת: ישראל לא הוכרזה רשמית כיריב של הברית החדשה.

יום לאחר מכן הופיעה פרט חדש.

אחד משלושת המשתתפים בברית מציע כעת בפומבי להפוך את ישראל לסיבה לאיחוד צבאי רחב יותר של העולם המוסלמי.

מה בדיוק אמר שר ההגנה של פקיסטן

חוואג’ה אסיף הצהיר שכאשר מדובר בישראל, המדינות המוסלמיות צריכות להתאחד.

לפי גרסתו, מדינות בודדות אינן מסוגלות להתמודד ביעילות עם ישראל, ולכן יש צורך בעמדה משותפת ובחזית מאוחדת. אסיף כינה את ישראל איום פוטנציאלי לכל מדינה באזור והצהיר שההתנגדות לא צריכה להיות תלויה במי שעומד בראש ממשלת ישראל.

הוא הזכיר במיוחד את האפשרות להחלפת בנימין נתניהו ובואו של מנהיג ישראלי אחר, כולל נפתלי בנט. לדעת השר הפקיסטני, זה לא צריך לגרום לשינוי יסודי ביחס העולם המוסלמי לישראל.

החלק החשוב ביותר בהצהרה הנוכחית נשמע בהמשך.

אסיף קשר את הצורך באיחוד המדינות המוסלמיות עם ההסכם שפקיסטן זה עתה חתמה עם ערב הסעודית וטורקיה. הוא כינה את הפורמט החדש ‘התחלה חזקה של אחדות העולם המוסלמי’ וקרא להצטרפות מדינות מוסלמיות נוספות.

זה כבר שונה באופן עקרוני מהצהרה נוספת על השאלה הפלסטינית.

השר הפקיסטני מדבר על מנגנון הגנה בינלאומי קיים.

מה הופיע במכה יום לפני המילים האלה

ב-7 באוגוסט במכה, יורש העצר וראש ממשלת ערב הסעודית מוחמד בן סלמאן, נשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן וראש ממשלת פקיסטן שהבאז שריף חתמו על הסכם הגנה משותף.

נוסחת ההסכם רצינית ביותר:

התקפה מזוינת על אחת משלוש המדינות נחשבת כהתקפה על כל השלוש.

כך תוכן ההסכם נוסח רשמית על ידי הצד הטורקי. המסמך כולל חיזוק ההרתעה הקולקטיבית והרחבת שיתוף הפעולה ההגנתי בין שלוש המדינות.

ב-8 באוגוסט שר החוץ של טורקיה חקאן פידאן הלך עוד יותר והצהיר כי מבחינה טכנית עיקרון זה תואם את ההיגיון של סעיף 5 של נאט”ו.

עם זאת, ישנה מגבלה חשובה.

פידאן הסביר כי צורת הסיוע הספציפית צריכה להיקבע על ידי המשתתפים לאחר התייעצויות. זה עשוי להצביע על רמות שונות של תמיכה, ומהנוסח הקיים לא נובע כניסה אוטומטית של כל שלוש המדינות למלחמה כוללת לאחר כל תקרית.

לכן הביטוי ‘נאט”ו האסלאמי’ נשאר כרגע יותר קיצור פוליטי נוח.

אבל כבר לא כל כך רחוק מהמציאות כפי שנראה לפני כמה ימים.

מופיעים גופים שלא היו קיימים ב-7 באוגוסט

כאן התרחש שינוי חשוב נוסף תוך יום.

כאשר נאנובסטי ניתחו את ההסכם בערב ה-7 באוגוסט, אחת השאלות העיקריות הייתה היעדר מבנה קבוע של הברית המתואר בפומבי.

כעת פידאן מסר פרטים נוספים.

מתוכנן להקים ועדת שרים, אותה השווה למנגנון המקביל של נאט”ו, וכן מזכירות כללית קבועה בערב הסעודית. פרטי הפעולה צריכים להידון בפגישה הראשונה של הוועדה הזו.

זה עדיין לא מטה צבאי מאוחד.

לא פיקוד מאוחד.

לא צבא משותף.

ולא מערכת אוטומטית לקבלת החלטות על מלחמה.

אבל ההבדל בין הצהרה חתומה בלבד לברית עם מוסדות פוליטיים קבועים כבר משמעותי.

ועכשיו, ברגע זה, שר ההגנה של אחד המשתתפים מציע להרחיב את המבנה למדינות מוסלמיות נוספות ובו זמנית מכנה את ישראל איום משותף.

טורקיה אומרת ההפך

להבנה מדויקת של המתרחש יש להפריד בין עמדת חוואג’ה אסיף לבין המטרה המוצהרת רשמית של ההסכם עצמו.

זה לא אותו דבר.

ארדואן הצהיר ב-8 באוגוסט בנפרד כי ההסכם במכה לא מכוון נגד מדינה כלשהי. לדבריו, הוא מבוסס על הרתעה קולקטיבית, שיתוף פעולה בתחום הביטחון וההגנה, פרויקטים משותפים של תעשיית ההגנה ומאבק בטרור.

חקאן פידאן גם הצהיר כי ההסכם לא מכוון נגד איראן או מדינה ספציפית אחרת. כל עוד חבר הברית לא הותקף, מדינה ספציפית לא מוגדרת אוטומטית כיריב שלה.

זו הגבול העקרוני של ההוכחה ל-9 באוגוסט.

מאושר: שר ההגנה של פקיסטן קורא לחזית מוסלמית מאוחדת נגד ישראל וקושר את הרעיון של איחוד רחב יותר עם הפורמט ההגנתי החדש.

לא מאושר: ערב הסעודית וטורקיה הסכימו לראות בישראל יריב של ההסכם במכה.

נאנובסטי — חדשות ישראל רואים בהבדל הזה מפתח להערכת המתרחש.

כרגע אין לפנינו ‘שלוש מדינות הכריזו על ברית צבאית נגד ישראל’, אלא ניסיון של נציג בכיר של אחד המשתתפים לכפות על המנגנון החדש פרשנות פוליטית אנטי-ישראלית הרבה יותר קונקרטית.

האם איסלאמאבאד יצליח לשכנע את השותפים לקבל פרשנות כזו — שאלה נפרדת ועדיין פתוחה.

ערב הסעודית עדיין לא תמכה באסיף

נכון לבוקר ה-9 באוגוסט לא הייתה הצהרה פומבית של ריאד בתמיכה ברעיון של אסיף לחזית מאוחדת נגד ישראל.

התקשורת גם שמה לב לכך שערב הסעודית וטורקיה לא תמכו בפומבי בהצעת השר הפקיסטני לראות בישראל איום משותף.

זה חשוב במיוחד עבור ערב הסעודית.

דווקא בשטחה תהיה המזכירות הכללית של המבנה החדש.

דווקא מוחמד בן סלמאן הוא אחד משלושת המנהיגים שחתמו על ההסכם.

לכן לא ניתן להעריך את השינוי האמיתי באופי הברית רק על פי דברי שר ההגנה הפקיסטני.

נדרשים פעולות ועמדות רשמיות של שאר המשתתפים.

בזמן בדיקת המערכת של נאנובסטי ב-9 באוגוסט לא נמצא אישור פומבי נפרד לעמדה כזו מצד ריאד.

אבל פקיסטן — לא משתתף סמלי בלבד

לא ניתן להעריך את דברי אסיף כמו הצהרה של פקיד מדינה שאין לה כמעט קשר לפוטנציאל הצבאי של הברית החדשה.

פקיסטן — מדינה גרעינית.

בנוסף, שיתוף הפעולה הצבאי שלה עם ערב הסעודית קיים כבר זמן רב לא רק על הנייר.

ב-17 בספטמבר 2025 איסלאמאבאד וריאד חתמו על הסכם הגנה הדדית אסטרטגי נפרד. נוסחתו הרשמית הייתה כבר אז כמעט זהה לנוכחית: תוקפנות נגד מדינה אחת נחשבת כתוקפנות נגד שתיהן. זה אושר על ידי משרד החוץ של פקיסטן.

באביב 2026 קיבלה המבנה הזה מרכיב צבאי מעשי.

ב-18 במאי רויטרס דיווחה בהסתמך על חמישה מקורות ממשלתיים וביטחוניים כי פקיסטן פרסה בערב הסעודית כ-8,000 חיילים, טייסת של כ-16 מטוסים, בעיקר JF-17, שתי טייסות של מל”טים ומערכת הגנה אווירית סינית HQ-9.

ממשלות שתי המדינות לא אישרו בפומבי לרויטרס את כל ההרכב והמספר של הכוח, ולכן יש לציין את הפרמטרים הללו כנתוני הסוכנות.

אבל גם עם ההסתייגות הזו חשוב דבר אחר.

ההגנה ההדדית הסעודית-פקיסטנית כבר יש לה ניסיון ממשי של פריסת כוחות צבא, תעופה והגנה אווירית.

לכן, דברי ראש משרד ההגנה הפקיסטני על הרחבת שיתוף הפעולה הצבאי המוסלמי בעתיד נשמעים על רקע תשתית חומרית קיימת.

ומה עם הנשק הגרעיני

כאן קל במיוחד לעבור מעובדות לסנסציה.

פקיסטן מחזיקה בנשק גרעיני. ערב הסעודית וטורקיה — לא.

עם זאת, מהטקסט שפורסם של ההסכם במכה לא נובע שהערבויות הגרעיניות הפקיסטניות מתפשטות אוטומטית על טורקיה וערב הסעודית.

לכן ההצהרה ‘טורקיה קיבלה מטרייה גרעינית פקיסטנית’ היום תהיה חזקה מדי.

עם זאת, לא ניתן להתעלם לחלוטין מהגורם הזה.

כבר לאחר ההסכם הסעודי-פקיסטני של 2025 עלתה שאלה פומבית האם ההרתעה האסטרטגית הפקיסטנית מתפשטת על ריאד. רויטרס אז תיעדה אותות שונים: אסיף אמר שנשק גרעיני אינו נושא ההסכם, בעוד שנציג סעודי דיבר על הסכם המכסה את כל האמצעים הצבאיים.

כלומר, קו החובות הקיצוני נשאר בכוונה או למעשה לא מוגדר.

לתכנון ההגנה הישראלי גם חוסר ודאות כזה יש משמעות.

זה כבר הפרק השני של אסיף נגד ישראל תוך כמה חודשים

ההצהרה הנוכחית לא נראית כמו ביטוי מקרי.

ב-9 באפריל אסיף כבר כינה את ישראל ‘רוע וקללה לאנושות’, השתמש בביטוי ‘מדינה סרטנית’ ופרסם אמירות חריפות ביותר על מוצא ישראל והיהודים האירופיים. לאחר תגובת ההנהגה הישראלית הפרסום הוסר.

אז המצב היה במיוחד יוצא דופן כי פקיסטן ניסתה בו זמנית לשחק תפקיד מתווך בין ארה”ב לאיראן.

ישראל הגיבה בפומבי.

לשכת ראש הממשלה כינתה את ההצהרה כבלתי מקובלת, במיוחד מצד ממשלה הטוענת למעמד של מתווך נייטרלי.

לכן יש לראות את דברי ה-8 באוגוסט לא כפרק ראשון, אלא כהמשך של עמדה ציבורית שכבר התגבשה של אסיף עצמו.

ההבדל הוא אחר.

באפריל מאחורי דבריו לא עמד מנגנון הגנה קולקטיבי תלת-צדדי שזה עתה נוצר.

עכשיו כן.

מצרים עשויה להיות המשתתפת הבאה

גורם נוסף שהופך את המתרחש לחשוב עבור ישראל הוא ההתרחבות האפשרית של הברית.

חקאן פידאן הצהיר כי ארדואן לא רוצה להשאיר את המבנה בהרכב של שלוש מדינות בלבד. בין המשתתפים האפשריים הוא ציין במיוחד את מצרים, שלדבריו צריכה לפתור שאלות טכניות מסוימות.

זה לא אומר שקאהיר כבר קיבלה החלטה להצטרף.

הסכם מצרי חתום לא קיים בזמן הבדיקה.

אבל כיוון ההתרחבות עצמו מאושר.

יתרה מכך, טורקיה, ערב הסעודית, פקיסטן ומצרים כבר שיתפו פעולה בחודשים האחרונים בפורמט R4 בנושאים אזוריים. רויטרס מציינת כי אנקרה רואה בקבוצה זו בסיס למנגנוני שיתוף פעולה קונקרטיים יותר.

אם מצרים אי פעם תצטרף למנגנון במכה, עבור ישראל משמעות הברית תשתנה שוב.

לא בגלל שמצרים תהפוך אוטומטית ליריב של ישראל — אין כרגע בסיסים לטעון זאת.

אלא בגלל שמדינה מרכזית נוספת באזור תהפוך לחלק ממערכת הגנה קולקטיבית פורמלית, שבה פקיסטן כבר מציעה לדון ב’אחדות העולם המוסלמי’ נגד ישראל.

מה כאן באמת חדש עבור ישראל

אתמול השאלה המרכזית הייתה עצם הופעת הברית.

היום השאלה השתנתה.

לפני ההצהרה של אסיף ניתן היה לדון בעיקר בתרחיש פוטנציאלי: מה יקרה אם ישראל תמצא את עצמה אי פעם בעימות צבאי ישיר עם אחד המשתתפים במבנה החדש?

כעת אחד משלושת שרי הביטחון עצמו מכניס את ישראל לדיון פוליטי על ייעוד האיחוד הצבאי המוסלמי הרחב יותר.

זה עדיין לא מחויבות של בעלי ברית.

לא החלטה של הוועדה המשותפת.

לא שינוי בטקסט ההסכם.

לא הכרזה על ישראל כיריב רשמי.

אבל זה כבר מבחן למבנה החדש בכיוון ההתפתחות.

חדשות ישראל יפרידו לכן בין שני תהליכים.

הראשון – מוסדי: הופעת ועדת שרים, מזכירות, נהלים עתידיים, פרויקטים משותפים ואולי משתתפים חדשים.

השני – פוליטי: ניסיונות לקבוע נגד אילו איומים כל המערכת הזו צריכה לשמש.

עד ה-8 באוגוסט הייתה מרחק בין שני התהליכים הללו.

הצהרת אסיף מנסה לראשונה לחבר אותם סביב ישראל בפומבי.

מדוע התגובה של ערב הסעודית כעת חשובה יותר מהצהרה נוספת של פקיסטן

האות המשמעותי הבא לא יגיע מאיסלאמאבאד.

עמדתו של אסיף כבר ברורה.

הרבה יותר חשוב דבר אחר: מה יעשו ריאד ואנקרה אם פקיסטן תמשיך לקדם בפומבי את הקונספט של אחדות צבאית מוסלמית דווקא נגד ישראל?

ערב הסעודית עשויה להתרחק מרעיון כזה.

טורקיה עשויה לשמור על הנוסחה ‘הברית אינה מכוונת נגד מדינות ספציפיות’.

המשתתפים עשויים בכלל לא לדון בישראל במסגרת הוועדה המשרדית העתידית.

אבל אפשרי גם תהליך אחר: הנושא האנטי-ישראלי יתחיל להופיע בהדרגה בהצהרות פוליטיות משותפות, בהתייעצויות צבאיות או במסמכים של הברית המורחבת.

היום אף אחד מהתרחישים העתידיים הללו לא ניתן להציג כעובדה מבוססת.

ובדיוק כאן עובר הגבול בין חדשות לחיזוי.

מה שאושר בבוקר ה-9 באוגוסט

ניתן לקבוע בביטחון כמה דברים.

ההסכם המכה נחתם על ידי טורקיה, ערב הסעודית ופקיסטן.

תקיפה צבאית על אחד המשתתפים צריכה להיחשב כתקיפה על כולם.

חאקאן פידאן השווה עיקרון זה לסעיף 5 של נאט”ו.

נוצרים ועדת שרים ומזכירות קבועה בערב הסעודית.

ארדואן רוצה להרחיב את הפורמט, ומצרים נחשבת כאחד המשתתפים החדשים האפשריים.

שר הביטחון של פקיסטן חוואג’ה אסיף קרא בפומבי למדינות מוסלמיות לחזית מאוחדת נגד ישראל וקשר את האחדות האסלאמית הרחבה יותר עם המנגנון ההגנתי שנוצר לאחרונה.

עם זאת, אין אישור שטורקיה וערב הסעודית הסכימו לראות בישראל יריב של הברית.

אין אישור לשימוש אוטומטי בכוח צבאי על ידי כל המשתתפים בכל משבר אפשרי.

אין אישור להרחבת הערבויות הגרעיניות של פקיסטן לכל המשתתפים בהסכם המשולש.

ואין אישור להצטרפות מצרים.

המסקנה העיקרית

לישראל הסכנה בסיפור של היום אינה בכך שב-8 באוגוסט הופיע פתאום ‘נאט”ו אסלאמי נגד ישראל’ מוכן.

עובדה כזו עדיין לא קיימת.

קרה דבר אחר.

ביום אחד התחברו שני קווים, שעד ה-7 באוגוסט ניתן היה לראותם בנפרד.

תחילה טורקיה, ערב הסעודית ופקיסטן הגרעינית יצרו מערכת פורמלית של הגנה קולקטיבית.

לאחר מכן שר הביטחון של אחד המשתתפים הציע בפומבי איחוד רחב יותר של העולם האסלאמי נגד ישראל והציג את המבנה שנוצר זה עתה כהתחלה של אחדות כזו.

אנקרה עדיין אומרת רשמית את ההפך: הברית אינה מכוונת למדינה ספציפית.

ריאד לא תמכה בפומבי בפרשנות האנטי-ישראלית של אסיף.

לכן המבחן האמיתי של ההסכם המכה עבור ישראל מתחיל לא במילים הרמות של השר הפקיסטני, אלא בשאלה האם המילים הללו יישארו עמדתו של פוליטיקאי אחד או יתחילו בהדרגה להפוך לעמדה של מערכת ההגנה הקולקטיבית החדשה.

זה בדיוק מה שכעת יש לבדוק בהחלטות ועדת השרים, בהרכב המזכירות העתידית, בתרגילים משותפים, בפרויקטים הגנתיים, משתתפים חדשים ובניסוחים של מסמכים רשמיים.