אוקראינה הצטרפה לסנקציות של האיחוד האירופי נגד איראן — רוסיה, ישראל ו-Shahed

אוקראינה סינכרנה רשמית את מדיניותה עם החלטה נוספת של האיחוד האירופי על סנקציות נגד איראן. אך מאחורי ההליך הפורמלי מסתתרת סיפור רחב הרבה יותר: המלחמה הרוסית נגד אוקראינה, שאהד, פרוקסי איראני במזרח התיכון, מצר הורמוז ושלושה מפקדים מרשימת הסנקציות, שישראל חיסלה בעבר.

ב-14 באוגוסט 2026 הודיעה EEAS (שירות החוץ האירופי) כי אוקראינה הצטרפה להחלטת האיחוד האירופי להמשך הסנקציות נגד איראן. יחד עם קייב תמכו בה גם אלבניה, בוסניה והרצגובינה, איסלנד, ליכטנשטיין, מולדובה, מונטנגרו, מקדוניה הצפונית ונורווגיה. מדינות אלו התחייבו להתאים את מדיניותן הלאומית להחלטת מועצת האיחוד האירופי.

במבט ראשון זה נראה כמו שורה נוספת בכרוניקה הסנקציונית האירופית. למעשה מדובר במנגנון שכבר מקשר שלושה מרחבים, שבדרך כלל נתפסים בנפרד: המלחמה הרוסית נגד אוקראינה, התשתית הצבאית האיראנית וביטחון ישראל במזרח התיכון.

פאבל שווייקו נולד וגדל באוקראינה וחי בישראל; ב-נאנובוסטי הוא מתמחה בין היתר בפוליטיקה בינלאומית ובקשרים בין המציאות האוקראינית והישראלית. עבור חומר זה הושוו הצהרת EEAS מ-14 באוגוסט, החלטות מועצת האיחוד האירופי מ-24 ביולי, משטר הסנקציות האירופי הנוכחי ודיווחי צה”ל על חיסול דמויות שהיו ברשימת הסנקציות. זה מאפשר לראות לא רק מה החליט בריסל, אלא גם מדוע הליך סנקציות אירופי אחד נוגע בו זמנית לקייב ולירושלים.

מה בדיוק תמכה אוקראינה

ההחלטה שאוקראינה הצטרפה אליה אינה יוצרת משטר סנקציות מאפס.

מועצת האיחוד האירופי כבר ב-20 ביולי 2023 יצרה מסגרת משפטית נפרדת להגבלות בקשר לתמיכה הצבאית של איראן במלחמה הרוסית נגד אוקראינה. אחד הנושאים המרכזיים אז היו המל”טים האיראניים והטכנולוגיות לייצורם, שהגיעו לידי רוסיה.

במאי 2024 הורחב מנגנון זה. הבסיס לסנקציות היה כבר לא רק הסיוע לרוסיה, אלא גם התמיכה האיראנית בקבוצות חמושות במזרח התיכון ובאזור הים האדום, וכן תוכניות הטילים והמל”טים האיראניות. במאי 2026 נוספה למסגרת כיוון נוסף – פעולות המפריעות לחופש השיט במזרח התיכון, בעיקר באזור מצר הורמוז.

ב-24 ביולי 2026 החליטה מועצת האיחוד האירופי להאריך את תוקף המערכת הזו עד 27 ביולי 2027. עם החלטה זו כעת סינכרנה אוקראינה את מדיניותה. ברשימה הנוכחית של משטר זה נמצאים 22 אנשים ו-27 ארגונים. עבור אנשים פרטיים נקבעו איסורי נסיעה, עבור אנשים וארגונים – הקפאת נכסים ואיסור לספק להם כסף ומשאבים כלכליים. בנוסף, האיחוד האירופי הגביל את הפעולות עם שני נמלים הקשורים להעברת מל”טים, טילים, טכנולוגיות או רכיבים איראניים.

במעגל הסנקציות נמצאים יצרנים וספקים של רכיבים למל”טים, מבנים של תעשיית הטילים, חברות שיט ומסחר, חיל הים של משמרות המהפכה האסלאמית, קווי השיט של הרפובליקה האסלאמית של איראן, חברות תעופה איראניות ונציגי ההנהגה הצבאית של המדינה. כלומר, זו כבר לא הצהרה דיפלומטית סמלית, אלא ניסיון להשפיע על השרשראות שדרכן טהראן מייצרת, מממנת ומעבירה נשק.

נאנובוסטי כבר בינואר כתבו על כך שהאיחוד האירופי הכין הגבלות נוספות על טכנולוגיות למל”טים וטילים איראניים. ההחלטה הנוכחית מראה את המשך אותו קו: המדיניות האירופית נעה בהדרגה מסנקציות נגד אנשים פרטיים להגבלות על תשתיות ייצור, הובלה ומימון.

מדוע החלק האוקראיני של הסנקציות נוגע ישירות לישראל

עבור אוקראינה הטיעון המרכזי ברור. תוכנית המל”טים האיראנית הפכה לחלק מהמכונה הצבאית הרוסית, והמסגרת הסנקציונית האירופית עצמה נקראת רשמית משטר אמצעים בקשר לתמיכה הצבאית של איראן בתוקפנות הרוסית נגד אוקראינה. מועצת האיחוד האירופי מציינת בנפרד שהמל”טים האיראניים שימשו את רוסיה נגד האוכלוסייה והתשתיות האוקראיניות.

הצד הישראלי של אותה מערכת נראה אחרת. אותן מבנים צבאיים איראניים, רשתות לוגיסטיות, משמרות המהפכה האסלאמית והיחידות הקשורות אליהם פועלים לא רק בכיוון הרוסי. הם סיפקו נשק וכסף לפרוקסי איראני במזרח התיכון במשך שנים.

לכן אי אפשר לקרוא את המסמך האירופי רק כסיפור על אוקראינה. בו מאוחדים למסגרת משפטית אחת אספקות לרוסיה, טילים ומל”טים איראניים, קבוצות חמושות במזרח התיכון, הים האדום וחופש השיט.

בפברואר 2026 עשה האיחוד האירופי צעד נוסף וכלל את משמרות המהפכה האסלאמית ברשימת הטרור האירופית. נכסיו ומשאביו הכלכליים במדינות האיחוד האירופי כפופים להקפאה, ולמפעילים אירופיים אסור לספק למשמרות המהפכה האסלאמית אמצעים. זהו מנגנון סנקציות נפרד, אך פוליטית הוא משלים את אותו מעגל לחץ כללי על המערכת הצבאית האיראנית.

בנאנובוסטי כבר שמו לב לכך שהקשר רוסיה-איראן הופך קשה יותר להפרדה ל”אוקראיני” ו”מזרח תיכוני”. בחומר “סין, איראן, צפון קוריאה ורוסיה. מלחמת עולם שלישית ללא הכרזה” דובר על חיבור הדרגתי של כיוונים צבאיים וטכנולוגיים שונים למערכת אחת.

בקיץ הקשר הזה הפך ברור יותר. אוקראינה החלה לתקוף מטרות וספינות באזור הים הכספי, שקייב מקשרת ללוגיסטיקה הצבאית הרוסית-איראנית. לאחר אחת מהפעולות הללו האשימה טהראן בפומבי את אוקראינה ואפילו ניסתה להציג את מה שקרה כפעולה לטובת ישראל. על קו זה כתבו נאנובוסטי בחומר על התקפות אוקראיניות על הלוגיסטיקה הרוסית-איראנית בים הכספי.

ארבעה אנשים נעלמו מהרשימה – וכאן מופיעה ישראל

יש בהחלטת מועצת האיחוד האירופי מ-24 ביולי פרט שהופך את המסמך הביורוקרטי לכמעט כרונולוגיה של מלחמה. בעת הארכת הסנקציות המועצה הסירה מהרשימה ארבעה אנשים: Mohammad Shahab Khanian, Gholam Ali Rashid, Behnam Shahriyari ו-Ali Shadmani. שמות אלו מופיעים ישירות בנספח להחלטה 2026/1837.

שלושה מהם כבר היו מתים בזמן הבדיקה האירופית של הרשימה.

Gholam Ali Rashid החזיק באחת המשרות המרכזיות במערכת הפיקוד הצבאית האיראנית. במסמכים האירופיים הוא נקשר לתוכנית המל”טים ולהעברת מל”טים לרוסיה. צה”ל הודיע שהוא חוסל במכה הראשונה של מבצע ישראלי נגד איראן ביוני 2025.

יורשו היה Ali Shadmani. בתפקידו החדש הוא החזיק מעמד רק כמה ימים. ב-17 ביוני 2025 הודיע צה”ל על חיסולו במרכז פיקוד בטהראן. הצבא הישראלי כינה את Shadmani מפקד צבאי בזמן מלחמה ואחד המפקדים הבכירים ביותר של המשטר.

Behnam Shahriyari היה קשור כבר לחלק אחר של המערכת האיראנית – העברת נשק למבנים זרים. לפי נתוני צה”ל, הוא פיקד על יחידה 190 של כוחות “קודס” של משמרות המהפכה האסלאמית, שהייתה אחראית על אספקת נשק לפרוקסי איראני. ישראל הודיעה על חיסולו ב-21 ביוני 2025 במערב איראן, יותר מאלף קילומטרים מהשטח הישראלי.

מתקבלת רצף יוצא דופן. האיחוד האירופי יצר רשימת סנקציות נגד אנשים הקשורים למל”טים איראניים, למלחמה הרוסית ולחימוש קבוצות במזרח התיכון. ישראל חיסלה פיזית חלק מהמנהיגים של אותה מערכת. שנה לאחר מכן, פקידים אירופיים בעת בדיקה נוספת מחקו את שמותיהם מהנספח המשפטי.

אבל המקרה הרביעי לא ניתן להשוות מכנית לשלושת אלו.

Mohammad Shahab Khanian נכלל ברשימת הסנקציות כסגן מנהל Shakad Sanat Asmari. במסמכים האירופיים תוארה חברה זו כמפתחת ויצרנית רכיבים למל”טים Shahed, והאיחוד האירופי קשר את Khanian לתוכנית המל”טים האיראנית. בהחלטה מיולי 2026 נמחק שמו מהרשימה יחד עם שלושת הצבאיים האיראניים. עם זאת, המסמך עצמו לא מסביר בפומבי את סיבת ההסרה שלו. לכן אין בסיס לטעון שקרה לו אותו דבר כמו ל-Rashid, Shadmani ו-Shahriyari.

וזה בדיוק המקרה שבו חשובה הגבול בין עובדה להשערה: עובדה – השם נמחק; עובדה – בעבר האיחוד האירופי קשר את Khanian לייצור רכיבי Shahed; סיבת ההסרה בהחלטה שפורסמה לא צוינה.

אוקראינה הצטרפה לא רק להחלטה איראנית אחת של האיחוד האירופי

יש עוד פרט שמשנה את היקף החדשות. ב-14 באוגוסט פרסם שירות החוץ האירופי מספר הודעות על סינכרון מדיניות המדינות השותפות עם החלטות האיחוד האירופי על איראן.

מלבד המשטר הקשור למלחמה הרוסית, מל”טים, טילים, קבוצות חמושות במזרח התיכון ושיט, אוקראינה הצטרפה להחלטה 2026/1836 על משטר סנקציות רחב יותר נגד איראן. מועצת האיחוד האירופי הסירה מהנספח המתאים שלושה אנשים, עדכנה נתונים על ארגון אחד ושמרה על ההגבלות נגד שאר הדמויות ברשימה. אוקראינה ועוד שמונה מדינות הצהירו על התאמת מדיניותן הלאומית להחלטה זו.

הכיוון השלישי – הפרות זכויות אדם בתוך איראן. אוקראינה הצטרפה גם להחלטה 2026/1850, שבה האיחוד האירופי כלל ברשימת הסנקציות עוד שישה אנשים. ביניהם חמישה שופטים של בתי משפט מהפכניים, הקשורים, לפי הערכת מועצת האיחוד האירופי, לגזרי דין מוות ועונשים חמורים בתיקים נגד מתנגדים פוליטיים, פעילים ונציגי מיעוטים דתיים, וכן ההאקר Nima Salehi, הקשור לקבוצת Ashiyane.

לאחר ההרחבה ביולי, משטר זכויות האדם של האיחוד האירופי נגד איראן מכסה 269 אנשים פרטיים ו-53 ארגונים. זו מערכת הגבלות נפרדת – אי אפשר לערבב אותה עם 22 אנשים ו-27 ארגונים הנמצאים תחת סנקציות במסגרת המשטר על תמיכה צבאית ברוסיה ופעילות במזרח התיכון.

כך שמדובר לא במחווה מבודדת של קייב נגד טהראן. אוקראינה מסנכרנת עם המדיניות האירופית במספר כיוונים איראניים: שיתוף פעולה צבאי עם רוסיה, תשתית טילים ומל”טים, פעילות אזורית של איראן, מסגרת סנקציות גרעינית ודיכוי פנימי.

מה זה באמת משנה

הצטרפותה של אוקראינה להחלטת האיחוד האירופי אינה אומרת שקייב מקבלת ברגע אחד סט חדש של כלים כלכליים נגד איראן. הניסוח של EEAS מדויק יותר: אוקראינה התחייבה להבטיח את התאמת מדיניותה הלאומית להחלטת מועצת האיחוד האירופי. לכן יש להעריך את היישום המעשי הספציפי כבר לפי חוקים לאומיים אוקראיניים והחלטות סנקציות, ולא לייחס להצהרת בריסל מה שאין בה.

המשמעות הפוליטית, עם זאת, ניכרת. לאחר הופעת שאהד במלחמה הרוסית, היחסים בין קייב לטהראן חדלו להיות שאלה של מדיניות חוץ רחוקה. התעשייה הצבאית האיראנית נמצאה קשורה ישירות למתקפות על אוקראינה, ושיתוף הפעולה הרוסי-איראני התפשט בהדרגה ללוגיסטיקה, טכנולוגיות וחילופי יכולות צבאיות רחבים יותר.

עבור ישראל, אותה שרשרת מתחילה מהקצה השני. טילים איראניים, משמרות המהפכה האסלאמית וכוחות “קודס”, אספקות לחיזבאללה, חמאס והחוסים נתפסים כאן לא כהפשטה בינלאומית, אלא כאיום ישיר על הביטחון. לכן אותה שם יכול להופיע בו זמנית במסמכי האיחוד האירופי על סיוע למלחמה הרוסית נגד אוקראינה ובדיווח ישראלי על מפקד שאחראי על חימוש פרוקסי במזרח התיכון.

השינוי החשוב ביותר לכן אינו בעוד שורה במסמך סנקציות. אירופה, אוקראינה וישראל מתמודדות יותר ויותר לא עם בעיות “רוסיות” ו”איראניות” נפרדות, אלא עם תשתית צבאית חופפת.

ובהחלטה מ-24 ביולי הקשר הזה כבר מתועד בשפה משפטית: רוסיה, אוקראינה, מל”טים איראניים, מבנים חמושים במזרח התיכון, הים האדום וחופש השיט נמצאים בתוך מנגנון סנקציות אחד. להבנת איך משתנה השותפות הצבאית הרוסית-איראנית, זה חשוב יותר מעצם העובדה של הארכת הסנקציות.

בדיקת עריכה של המסמך: בעמוד EEAS בטקסט הראשי מצוין מספר ההחלטה מיולי כ-2025/1837, אך ההערה של EEAS עצמה והיומן הרשמי של האיחוד האירופי מציינים את המספר הנכון – CFSP 2026/1837. בטקסט נאנובוסטי משתמשים במספר מהמסמך המשפטי הרשמי של האיחוד האירופי.