ניסו לשלוח מאוקראינה לישראל ולפולין ערכי תרבות: טבעות קוזאקים מהמאה ה-17, פטיפון נדיר והיסטוריה של מעצרים קודמים

המכס בקייב גילה בשולחים בינלאומיים שני טבעות גבריות קוזאקיות מהמאה ה-17 ופונוגרף נייד נדיר “СП-1”. החבילות נשלחו מאוקראינה לפולין ולישראל. הסיפור, עם זאת, התברר כרחב יותר מבדיקה מכס אחת: ישראל מופיעה כבר שנים רבות בדיווחים של מכס אוקראיני כיעד שאליו ניסו להבריח מטבעות עתיקים, עתיקות ופורצלן אוקראיני.

מחבר — אנטון פשדינסקי.

ב-20 בספטמבר 2026 דיווחה ההוצאה האוקראינית “פרסטופנוסטי נייט” בהסתמך על מכס קייב על תפיסת ערכי תרבות שניסו לשלוח מאוקראינה לפולין ולישראל. במשלוחים בינלאומיים גילו המכס טבעות גבריות מתקופת הקוזאקים מהמאה ה-17 ופונוגרף נייד “СП-1″.

יש פרט אחד שאי אפשר לאבד כאן למען כותרת יפה. בהודעה מצוינות שתי מדינות יעד — פולין וישראל — ומדובר במשלוחים שונים, אך לא מצוין בפומבי איזו חבילה נשלחה לישראל ואילו פריטים בדיוק היו בה. לכן, לקבוע למשל ש”טבעות קוזאקיות מהמאה ה-17 נשלחו מאוקראינה לישראל”, אין מספיק נתונים.

אבל החלק הישראלי של הסיפור הזה לא נעלם. להפך: אם נסתכל בארכיון התפיסות הקודמות, נראה שישראל מופיעה בדיווחים דומים לא בפעם הראשונה.

מה מצאו המכס בחבילות

הממצא הראשון — טבעות גבריות מהמאה ה-17 עם עיטור חרוט. לאחר הגילוי נשלחו למומחים של המוזיאון הלאומי להיסטוריה של אוקראינה, שאישרו כי אלו תכשיטים אותנטיים מתקופת הקוזאקים המוקדמת באוקראינה. הטבעות שוחזרו בעבר, ומה שחשוב כאן מבחינה משפטית, יש להן מקור ארכיאולוגי.

כלומר, לא מדובר רק בטבעות ישנות שמישהו קנה בשוק הפשפשים והחליט לשלוח לחו”ל. הגדרת הפריט כארכיאולוגי משנה את מעמדו לפי החוק האוקראיני, ובאופן די חד.

בחבילה השנייה היה פונוגרף נייד “СП-1” במצב עבודה. פונוגרפים כאלה יוצרו בערך משנת 1948 עד אמצע שנות ה-50 במפעל מתכת בלנינגרד דאז; תקופת הייצור הקצרה הפכה את הדגם הזה לנדיר ומעניין לאספנים. המומחים גם הכירו בפונוגרף כערך תרבותי.

אבל מבחינה משפטית הפונוגרף והטבעות הקוזאקיות — לא בדיוק אותו סיפור. וזה הניואנס שכמעט הולך לאיבוד בחדשות קצרות.

למה הטבעות הן מקרה מורכב יותר מאשר רק עתיקות

החוק האוקראיני “על ייצוא, ייבוא והחזרת ערכי תרבות” קובע סדר מיוחד לייצוא פריטים כאלה. לפי הנוסח הנוכחי של סעיף 13, הבסיס להעברתן מחוץ לאוקראינה הוא תעודה מיוחדת, וייצוא או ייצוא זמני של ערכי תרבות ללא תעודה כזו אסור.

לגבי הפונוגרף זה כבר מספיק כדי לעורר שאלות לגבי חוקיות המשלוח. אבל לטבעות יש עוד שכבה.

סעיף 17 לחוק האוקראיני “על שמירת המורשת התרבותית” קובע כי אתרים ארכיאולוגיים, כולל פריטים ניידים הקשורים אליהם, הם רכוש המדינה. פריטים ניידים כאלה צריכים להשתייך לחלק הממשלתי של קרן המוזיאונים של אוקראינה, להירשם ולהישמר לפי החוק.

לכן מכס קייב הדגיש במיוחד: פריטים ארכיאולוגיים לא ניתן למכור בחופשיות, לאסוף באוספים פרטיים ולייצא מאוקראינה. במקרה הנוכחי זה לא השערה של עיתונאים על גיל שתי הטבעות — המומחים של המוזיאון הלאומי להיסטוריה של אוקראינה קבעו את המקור הארכיאולוגי.

לחדשות ישראל | Nikk.Agency הסיפור הזה מעניין גם בהקשר הרחב יותר של שמירת המורשת של אוקראינה. לאחרונה כבר סיפרנו כיצד מומחים אוקראינים ובינלאומיים מנסים לשמור על המורשת הדוקומנטרית היהודית של המדינה בתמיכת האיחוד האירופי ויונסק”ו, וגם ניתחנו בנפרד את סיפור היעלמות והברחת חפצים ייחודיים של המורשת היהודית של אוקראינה. כאן המנגנון שונה, אבל השאלה היא אותה שאלה: למי שייך חפץ היסטורי והאם הוא יכול פשוט להיעלם מהמדינה בחבילה פרטית.

מה בדיוק הופרה במקרה הנוכחי

מכס קייב ערך פרוטוקולים לפי חלק 2 של סעיף 473 לקוד המכס של אוקראינה. בנוסח הנוכחי לאחר השינויים של 2025, חלק זה עוסק במשלוחים בינלאומיים ובמשלוחים אקספרס של סחורות שאסור לשלוח לפי החוק האוקראיני או כללי הדואר הבינלאומי. התוצאה היא החרמת סחורות כאלה.

עם זאת, נכון יותר לדבר על החרמה עד להחלטת בית המשפט, ולא על החרמה סופית. המכס מציין במפורש שהטבעות והפונוגרף יישמרו עד להחלטות בית המשפט בתיקים המתאימים.

יש בחוק האוקראיני גם סעיף חמור יותר — סעיף 201 לחוק הפלילי, “הברחת ערכי תרבות ונשק”. הוא קובע אחריות פלילית על העברת ערכי תרבות מעבר לגבול ללא פיקוח מכס או בהסתרה ממנו; הסנקציה הבסיסית היא שלוש עד שבע שנות מאסר.

אבל אי אפשר לייחס אוטומטית את הסעיף הזה לשולחים הנוכחיים. במידע שפורסם מכס קייב מדבר על פרוטוקולים לפי חלק 2 של סעיף 473 לקוד המכס, ולא על חשד לפי סעיף 201 לחוק הפלילי. לצורך סיווג פלילי יש לקבוע נסיבות נוספות, במיוחד סימנים להסתרה מפיקוח מכס.

ישראל כבר הייתה יעד: מטבעות, עתיקות, פורצלן

הסיפור הנוכחי נראה שונה לחלוטין אם נחזור אחורה לפחות עשור וחצי. זה לא מוכיח את קיומה של תכנית אחת או “ערוץ מאורגן אוקראינה — ישראל”, אבל מראה מסלול חוזר של ערכי תרבות שונים לחלוטין.

כבר במרץ 2012 בנמל התעופה בוריספול עצרו המכס האוקראיני שני נוסעים עם 45 מטבעות זהב, כסף ונחושת מהמאה ה-18 עד ה-20. נוסע אחד נשא 20 מטבעות לגרמניה, השני — אזרח ישראל — ניסה להבריח 25 מטבעות לישראל. לא היו אישורים הדרושים לייצוא פריטים עתיקים.

בפברואר 2017 התרחש פרק מתועד הרבה יותר. גבר, תושב קבע בישראל, עבר דרך “המסלול הירוק” בבוריספול עם 13 מטבעות עתיקים משנים 1777–1939 ותשעה פריטי בית: ביניהם היו ארבעה מחזיקי כוסות כסף, כוסית כסף, קופסת סיגריות ושעון שוויצרי עתיק. הוא היה בדרכו לישראל ולא היו לו אישורים לייצוא פריטים עתיקים.

הסיפור הבולט ביותר היה ב-23 במרץ 2021. שירות המכס האוקראיני דיווח כי נומיסמט ישראלי ניסה לטוס מבוריספול לתל אביב עם 126 מטבעות עתיקים ושש שטרות. באוסף היו, בין היתר, 33 פיאטקים מתקופת יקטרינה השנייה החל משנת 1760, פניות פיניות, כסף פולני, מטבעות של האימפריה הרוסית וברית המועצות. הנוסע גם בחר ב”מסלול הירוק”.

וכמה חודשים לאחר מכן, באוגוסט 2021, ישראל הופיעה לא כנתיב טיסה של אספן, אלא ככתובת של חבילה בינלאומית — כלומר התכנית הייתה קרובה לנוכחית. מכס קייב גילה 30 מטבעות עתיקים משנים 1621–1889, שנשלחו ממאריופול לישראל תחת כיסוי של “סיכות” רגילות. העתיק ביותר היה אורט של האיחוד הפולני-ליטאי משנת 1621 עם דמותו של המלך זיגמונד השלישי.

ב-2024 המסלול נמשך — כבר עם פורצלן אוקראיני

במאי 2024 עצר מכס קייב חמש חבילות בינלאומיות עם שש פסלוני פורצלן אוקראיניים. הם נשלחו לישראל, בולגריה, גרמניה וארה”ב, ובמכסות הפריטים נרשמו כ”מוצרים מודרניים”, אף על פי שמומחי המוזיאון הלאומי להיסטוריה של אוקראינה קבעו את ערכם התרבותי וההיסטורי.

כאן, כמו עם הטבעות הנוכחיות, יש לשמור על זהירות: הפרסום מפרט כמה חבילות וכמה מדינות, ולכן אי אפשר לייחס את כל הפסלונים שהתגלו דווקא למשלוח הישראלי.

בספטמבר של אותה שנה 2024 הופיעו עוד שתי חבילות מחארקוב וזפוריז’יה, שנשלחו לישראל וארה”ב. המכס גילה פסלוני פורצלן “חזירה”, “תה”, דיו “משחק שחמט”, כוס וסוכריה. המומחים הכירו בפריטים אלה כערכים תרבותיים והיסטוריים, והמשלחים לא סיפקו את האישורים הדרושים לייצוא.

מתקבלת כרונולוגיה די ארוכה: 2012, 2017, שני פרקים ידועים ב-2021, מקרים עם פורצלן ב-2024 ועכשיו ספטמבר 2026. אבל בין הסיפורים האלה אין נתונים על קשר בין המשלחים, ארגון משותף או קונה אחד. לכן לקרוא לזה ערוץ הברחה מוכח אוקראינה — ישראל יהיה כבר הדמיון שלנו, ולא עובדה מוכחת.

הסבר לקורא הישראלי: האם בכלל אפשר לקנות דברים כאלה

כאן קל להתבלבל. עצם העובדה שחפץ עתיק נמכר איפשהו במכירה פומבית באינטרנט, ברשת חברתית או אצל אספן פרטי, עדיין לא אומר שמותר לייצא אותו ממדינת המקור.

במיוחד זה נוגע לארכיאולוגיה. אם לחפץ יש מקור ארכיאולוגי, עשויים לחול כללים שונים לחלוטין מאשר על פריט וינטג’ רגיל או מכשיר ביתי ישן. לכן קונה בישראל עשוי אפילו להיתקל במצב שבו הוא שילם למוכר, החבילה נשלחה, אבל המכס האוקראיני לאחר בדיקה מעכב אותה, כי הייצוא עצמו אינו חוקי.

בישראל עוסקת במורשת הארכיאולוגית רשות העתיקות — רשות העתיקות, הפועלת על פי חוק העתיקות הישראלי. מערכת המכס הישראלית גם מסווגת בנפרד פריטים אספניים בעלי ערך ארכיאולוגי, היסטורי ונומיסמטי בפרק 97 של תעריף המכס.

עם זאת, יש פרט בינלאומי מעניין. אוקראינה היא צד לאמנת יונסק”ו משנת 1970 על אמצעים נגד ייבוא, ייצוא והעברת בעלות בלתי חוקיים של ערכי תרבות: היא הפקידה את האשרור בשנת 1988. ישראל, לפי מאגר יונסק”ו, לא אשררה את האמנה הספציפית הזו. עצם זה, כמובן, לא הופך פריט שהוברח מאוקראינה ל”חוקי” לאחר חציית הגבול הישראלי — שאלת האישור האוקראיני לייצוא קיימת ללא קשר לכך.

לקוראים ישראלים המתעניינים במורשת ההיסטורית האוקראינית-יהודית, כאן כדאי לזכור עוד דבר אחד. חלק עצום של פריטים, מסמכים, חפצים פולחניים וארכיטקטורה, הקשורים היום להיסטוריה המשפחתית של רבים מישראלים, נמצא פיזית דווקא באוקראינה. חדשות ישראל סיפרו, למשל, כיצד חוקרים מירושלים סקרו יותר מ-30 בתי כנסת היסטוריים של פודוליה האוקראינית ולמה ערים אוקראיניות נשארות חלק מההיסטוריה החיה של משפחות ישראליות.

מה יקרה הלאה

עכשיו המילה האחרונה לגבי החבילות הנוכחיות היא של בית המשפט האוקראיני. עד להחלטות, הטבעות הקוזאקיות והפונוגרף יישמרו, והמשך גורל הפריטים יהיה תלוי בהחלטות בית המשפט והנהלים שנקבעו לערכי תרבות.

הניסיון מראה שפריטים כאלה לאחר סיום התיקים עשויים באמת להימצא במוזיאונים ממשלתיים. ביולי 2026, למשל, העביר מכס קייב למוזיאון הלאומי להיסטוריה של אוקראינה 50 מטבעות עתיקים ואיקונה, שניסו בעבר לשלוח לחו”ל באופן בלתי חוקי והוחרמו לפי החלטות בתי המשפט; יומיים לאחר מכן העבירו למוזיאון ההיסטורי של לבוב עוד עשרה ערכי תרבות, שנעצרו בעבר במשלוחים בינלאומיים.

לכן הסיפור של שתי הטבעות הקוזאקיות מהמאה ה-17 עדיין לא הסתיים. נותרו גם פרטים שאינם ידועים, שמעניינים במיוחד מהצד הישראלי: מה בדיוק היה בחבילה שנשלחה לישראל, מי היה מקבלה, לאיזו עיר היא נשלחה והאם הייתה בין השולח למקבל עסקה פרטית רגילה או משהו אחר. מכס קייב לא חשף את הנתונים הללו בפומבי.

אבל כבר נקבע מספיק למסקנה רחבה יותר. ישראל מופיעה בסיפור עם ייצוא ערכי תרבות אוקראיניים לא בפעם הראשונה ואפילו לא השנייה: במשך שנים שונות ניסו לשלוח או להבריח לכאן מטבעות מהמאה ה-18 עד ה-20, פריטי עתיקות, פורצלן אוקראיני, ועכשיו ישראל שוב נמצאת בין היעדים של חבילות בינלאומיות שבהן גילו ערכי תרבות.

ובכל זאת, העיקר כאן אינו הגיאוגרפיה של הקונה. שתי טבעות קטנות מהמאה ה-17 מראות היטב דבר פשוט: חפץ היסטורי יכול להיכנס בכף היד ולהיראות כמו סחורה רגילה לאספן, אבל מבחינה משפטית להיות חלק ממורשת ארכיאולוגית של מדינה שלמה. ואז חבילה בינלאומית רגילה מפסיקה להיות רגילה.