זכרו: סוביבור. ב-14 באוקטובר 1943, בהנהגת השבוי הסובייטי, יליד אוקראינה, אלכסנדר פצ'רסקי, שבויי מחנה ההשמדה הנאצי פתחו במרד המוצלח היחיד במחנות הריכוז של הרייך השלישי.

זה היה המרד המוצלח היחיד במחנות הריכוז של הרייך השלישי.

ב-14 באוקטובר 1943 מרדו אסירי מחנה ההשמדה הנאצי סוביבור בהנהגתו של שבוי מלחמה סובייטי, יליד אוקראינה, אלכסנדר פצ'רסקי. זה היה המרד המוצלח היחיד במחנות הריכוז של הרייך השלישי.

הודות לתוכנית נועזת הצליחו המורדים להשמיד כמה מאנשי ה-SS, לפרק את השומרים מנשקם ולנסות להימלט חופשי. פצ'רסקי, כמו כמה עשרות שבויים אחרים, שרד את המלחמה והמשיך להתגורר בברית המועצות, שם התמודד עם קשיים רבים בשל מעמדו כשבוי מלחמה לשעבר.

מורד אחר, יליד אוקראינה, היה ארקדי וייספאפירנולד ב-1921 בכפר בוברובי קוט, מחוז חרסון באוקראינה. הוא היה בין מארגני המרד ויחד עם חבריו נמלט ממוות בטוח.

ויספוטר נזכר באותם אירועים:

“נשלחנו לעבוד בסדנת המחנה. תיקנתי ציוד גרמני… שם שמעתי לראשונה את תוכנית המרד. היה קשה להאמין שאנחנו יכולים לעשות את זה, אבל לא הייתה לנו ברירה. או שנמות במקום או שנלחם על החיים”.

ההיסטוריה והעדויות של א' וייספאפיר ושל משתתפים רבים אחרים מכונסות בספר “פריצת דרך לאלמוות: המרד במחנה סוביבור” (מקור. פריצת האלמוות. מרד במחנה סוביבור), פורסם באוקראינה ב-2016 (לריסה מוסקלנקו). ספר זה הציג לראשונה באוקראינית את זיכרונותיו של אלכסנדר פצ'רסקי, שיר מאת מארק גייליקמן וראיון עם וייספאפיר, משמר את זכר הרוח הבלתי ניתנת להריסה של אנשים שבחרו בחופש גם בזמנים האפלים ביותר.

היום אנו זוכרים את הגיבורים של סוביבור, שהישגם מזכיר לנו את כוחה של הרוח האנושית ואת הרצון לחופש.

פצ'רסקי ומקורביו, ביניהם ארקדי וייספאפיר מאזור חרסון, החלו לפתח תוכנית למרד הרבה לפני תחילתו. ויספאטר נזכר:

“הבנו שאם לא נעשה שום דבר, מחכה לנו מוות בטוח. אבל איך אנחנו יכולים להתחיל מרד?

התכנון היה לחסל את השומרים בזה אחר זה ולתפוס את הנשק. ב-14 באוקטובר 1943 החל המרד. האסירים הצליחו להרוג 12 אנשי SS ו-38 סוהרים. עם זאת, לא ניתן היה להשתלט על מאגר הנשק המלא, והשומרים החלו לירות לעבר המורדים, ואילצו אותם לברוח דרך שדות מוקשים.

מתוך כ-550 האסירים, כ-400 נמלטו, אך מחציתם מתו בשדות מוקשים ו-170 נתפסו על ידי הנאצים במהלך חיפושים. רק 53 משתתפים במרד חיו לראות את סוף המלחמה. מתוכם, פצ'רסקי, יחד עם כמה אחרים, הצליחו להצטרף לגזרת הפרטיזנים.

ביוגרפיה של אלכסנדר פצ'רסקי

אלכסנדר ארונוביץ' פצ'רסקי נולד ב-22 בפברואר 1909 בקרמנצ'וג (מחוז פולטבה, אוקראינה). משפחתו היהודית, לאחר שעברה לרוסטוב-על-דון, עסקה בהסברה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר עבד פצ'רסקי כחשמלאי במפעל קטרים ​​ולמד באוניברסיטת רוסטוב. עם תחילת פלישתו של היטלר לברית המועצות, הוא גויס לצבא הסובייטי, אך נתפס ב-1941.

בספטמבר 1943 נשלח פצ'רסקי לסוביבור יחד עם קבוצת שבויי מלחמה נוספים. במחנה הועמדו אסירים, רובם יהודים, בתנאים אכזריים והשמדה. כאן הפך פצ'רסקי ליוזם ומארגן המרד.

גורל נוסף והכרה של פצ'רסקי

לאחר התקוממות מוצלחת אך טרגית, הצליח פצ'רסקי להצטרף למחלקת פרטיזנים באזור ברסט. הוא נלחם במשך יותר משנה וביצע תפקידי הריסה. אולם לאחר הצטרפותו לצבא האדום הוא נחשד בבגידה, והוא נשלח לגדוד עונשין.

מפקד גדוד העונשין, רב סרן אנדרייב, התרשם כל כך מסיפורו של פצ'רסקי על המרד, עד שהוא התיר לו לנסוע למוסקבה כדי להציג את ראיותיו לפשעי הנאצים.

במוסקבה, סיפורו הוקלט על ידי הסופרים פאבל אנטוקולסקי ווניאמין קוורין, שעל בסיסו פורסם החיבור “ההתקוממות בסוביבור”. אחרי המלחמה החיבור נכלל באוסף “ספר שחור” ונאסר בצנזורה ב-1947; לא שוחרר גם ברוסיה המודרנית.

לאחר המלחמה המשיך פצ'רסקי לשרת בצבא הסובייטי והגיע לדרגת סרן, אך שוחרר תוך זמן קצר עקב נכות. את אשתו לעתיד, אולגה קוטובה, הוא הכיר בבית החולים בו טופל לאחר שנפצע.

פצ'רסקי נפטר ב-19 בינואר 1990 ברוסטוב-על-דון והותיר אחריו מורשת משמעותית הקשורה לזיכרון השואה וההתנגדות.

ספרים רבים נכתבו על סוביבור ועל המרד שם, כולל:

• “צללים ארוכים” — מישה לב, ברוסית, תורגם מיידיש.
• “סוביבור” הוא רומן מאת מישה לב, שיצא לאור בשנת 2002 ביידיש בתל אביב.
• “מאפר סוביבור” – ספר מאת Thomas Bluth באנגלית.
• “בריחה מסוביבור” היא יצירה מאת ריצ'רד רשקה, שתורגמה לשמונה שפות.
• “בלז'ק, סוביבור, טרבלינקה” — יצחק ארד בעברית.
• “החזרה אינה רצויה” – V. Tomin and O. Sinelnikov, 1964.
• “מרד בסוביבור” – זיכרונותיו של אלכסנדר פצ'רסקי, שפורסמו במגזין “הימלנד הסוביטי” של מוסקבה ביידיש בשנת 1973.

התאמת מסך

בשנת 1987, הבמאי ג'ק גולד עשה את הסרט “בריחה מסוביבור” מבוסס על ספרו של ריצ'רד רשקה. את התפקיד הראשי, אלכסנדר פצ'רסקי, שיחק רוטגר האואר, שקיבל על כך פרס גלובוס הזהב. ראוי לציין שאלכסנדר פצ'רסקי עצמו לא היה בבכורה; מאוחר יותר דיווחה אלמנתו כי השלטונות לא רצו לעבד את המסמכים לקראת יציאתם לארצות הברית.

הנצחת הזיכרון

בשנת 2007 הותקן לוח זיכרון על הבית בו התגורר פצ'רסקי. בישראל, בעיר צפת, נקרא רחוב על שמו. בבוסטון הותקנה אבן זכוכית בשם פצ'רסקי, וב-16 באוקטובר 2012 נחשפה אנדרטה לכבודו בתל אביב.

הספרים והאנדרטאות הללו משמשים תזכורת חשובה לגבורת האנשים שנלחמו על חירותם בתנאים הקשים ביותר.

סיפור הרס מחנה סוביבור הפך לחלק מהאישומים במשפטי נירנברג. בית הדין הבינלאומי רצה לשמוע את עדותו של פצ'רסקי כעד, אך השלטונות הסובייטיים לא שחררו אותו לגרמניה.

מרד סוביבור היה אירוע חשוב שמראה איך גם בתנאים הכי חסרי תקווה אפשר להתנגד ולהילחם למען החופש. זכרם של גיבורים כמו אלכסנדר פצ'רסקי וחבריו ממשיך לחיות, ומזכיר לנו את חוסנה של רוח האדם ואת השאיפה לחופש.

השאירו תגובה↓