דמיטרי דובוב: “עברו אלף ימים מאז תחילת המלחמה באוקראינה.
אמנם, כמובן, זה רק מספר, ואנחנו צריכים לספור לא מ-22, אלא מ-2014. המלחמה החלה אז, וכעת אנו צופים בסופה של השנה השלישית לשלב הפעיל שלה – פלישה בקנה מידה מלא של חיילים רוסים בשטח אוקראינה.
זה בדיוק מה שאנחנו צופים, ממשיכים לשבת על הגדר, ויש לנו לזה אלף סיבות, וכולן אובייקטיביות, מובנות – ואפילו הגיוניות.
אבל זה לא משנה את העובדה: ישראל העדיפה – עד כה לפחות – להימנע מתמיכה ישירה באוקראינה.
אני שונא כשאוקראינה “מצביעה בדרך הנכונה” על החלטות אנטי-ישראליות באו”ם. עוד יותר לא נעים לי כשנשיא אוקראינה מחבר את כניסת כוחות היבשה הישראליים לרצועת עזה עם המשבר ההומניטרי שפרץ שם.
אֲבָל אני משאיר את כל זה למצפונם של פוליטיקאים אוקראינים ודיפלומטים אוקראינים.
גם בפוליטיקה, למרות כל הציניות שבה, עדיין יש מקום לאלמנט הווידאו. דמיטרי דובוב: “1000 ימי מלחמה: האם ישראל תעזור לאוקראינה לערכים אנושיים ובחירה מוסרית”.
כי אתה לא יכול לפנק את התוקפים. אי אפשר להצדיק תוקפנות. אתה לא יכול להעמיד פנים שזה לא קיים כי העסקים סובלים. עלינו להתנגד לכך, כי לתוקפנות אין גבולות. התוקפן תמיד רוצה לקבל יותר ממה שיש לו.
ומי מלבדנו, שמנהלים מלחמה נגד תוקפים בכמה חזיתות, צריך לדעת על כך. כי העולם הרוסי של פוטין הוא לא רק אוקראינה. זה בדרך כלל כל מה שרוסיה מחשיבה כאזור של האינטרסים שלה, בעוד שהיא קובעת את האינטרסים שלה, כמובן, באופן בלעדי בלבד”.
סרטון – https://www.youtube.com/watch?v=s3fVADtN7lg
השאר תגובה בערוץ טלגרם חדשות ↓ — חדשות ישראל
