ב-29 בנובמבר 1947 התקבלה החלטת האו”ם ההיסטורית “על חלוקת פלסטין” – היא הפכה לבסיס החוקי להקמת מדינת ישראל

ביום זה, לפני 77 שנים, 29 בנובמבר 1947, העצרת הכללית של האו”ם אימצה את החלטה מס' 181 (II), הידועה יותר בשם “תוכנית החלוקה של פלסטין”.

מסמך זה מסופק הקמת שתי מדינות עצמאיות – יהודית וערבית – בשטח ארץ ישראל המנדטורית, ממערב לנהר הירדן.

ההחלטה הפכה לרגע מרכזי בדרך להקמת מדינת ישראל, ועוררה סערת רגשות ותקוות בקרב יהודים ברחבי העולם. אולם, כידוע, העולם הערבי עמד בתוכנית זו בדחייה חריפה, שהיתה תחילתו של עימות ארוך ועקוב מדם.

מעניין שאחד המתאמים המרכזיים של המערכה הדיפלומטית של ישראל היה משה שרת (משה צ'רטוק), יליד חרסון האוקראינית. זה היה הוא, כשר החוץ הראשון של ישראל, שהצליח לאחד את מאמציהם של ארגונים יהודיים ברחבי העולם להשיג תמיכה ממדינות מפתח.

גם מעניין לקרוא – איך וסיל טרסנקו האוקראיני עזר למדינת ישראל להופיע על מפת העולם

איך בדיוק פיצלה תוכנית האו”ם את פלסטין ב-1947?

תוכנית האו”ם לחלוקת ארץ ישראל, שאומצה על ידי העצרת הכללית ב-29 בנובמבר 1947, קבעה הקמת שתי מדינות עצמאיות – יהודית וערבית – בשטח ארץ ישראל המנדטורית. מטרתו העיקרית של המסמך הייתה לפתור בדרכי שלום את הסכסוך הממושך בין האוכלוסייה היהודית והערבית. להלן נבחן בפירוט כיצד בדיוק היה צריך לחלק את השטחים.

1. מדינה יהודית (≈56% מהשטח)

למדינה היהודית הוקצה חלק נכבד מהאדמה, לרבות:

• אזור הצפון הוא הגליל המזרחי עם אדמות פוריות.
• חוף הים התיכון – מחיפה ועד תל אביב.
• הנגב הוא אזור מדברי שהיווה חלק ניכר מהשטח אך כמעט ולא היה מיושב.

בשטח מדינת היהודים חיו כ-538 אלף יהודים ו-397 אלף ערבים. למרות ההקצאה הרשמית של 56% מהשטח, חלק ניכר מהקרקעות (בעיקר הנגב) הועילו מעט לחקלאות ולמגורים, מה שהופך את היתרון האמיתי לפחות ברור.

2. מדינה ערבית (≈43% מהשטח)

הבאים הועברו למדינה הערבית:

• החלק המרכזי הוא שומרון ויהודה, אזורים הרריים עם אוכלוסייה ערבית דומיננטית.
• רצועת החוף הדרומית – עזה ואדמות הסביבה.
• אזורי צפון-מערב הם רוב הגליל המערבי.

בשטח זה חיו כ-804 אלף ערבים ורק 10 אלף יהודים.

3. ירושלים ובית לחם (≈0.6% מהשטח)

ירושלים ובית לחם, שיש להן משמעות דתית רבה עבור יהודים, נוצרים ומוסלמים, היו אמורות לקבל את המעמד. קורפוס נפרד – אזור בינלאומי בשליטה של ​​האו”ם.

• בשטח זה חיו כ-105.5 אלף ערבים וכ-99.5 אלף יהודים.
• ההנחה הייתה שהמשטר הבינלאומי יבטיח דו-קיום בשלום של כל הקהילות הדתיות וגישה חופשית למקומות קדושים.

מפת מדור

התכנית קבעה את חלוקת השטח בהתחשב בריכוז האוכלוסין הנוכחי. עם זאת, קווי הגבול היו משוננים כדי להתאים למאפיינים היסטוריים, גיאוגרפיים ודמוגרפיים.

יישום והשלכות

למרות שתוכנית האו”ם אומצה באופן רשמי, התברר שהיישום שלה בלתי אפשרי.

• יהודים: הם קיבלו את התוכנית, למרות הקשיים, כהזדמנות היסטורית ליצור מדינה משלהם.
• ערבים: הם דחו בתוקף את ההחלטה, בהתחשב בכך שאינה הוגנת.

מדינות ערב הכריזו כי הקמת מדינה יהודית בשטחן היא בלתי אפשרית והחלו בעימות מזוין. הדבר הוביל למלחמת ערבי-ישראל בשנים 1947–1949, שבמהלכה הרחיבה ישראל את אזוריה הנשלטים מעבר לתוכנית המוצעת של האו”ם.

תוכנית החלוקה של ארץ ישראל משנת 1947 הייתה אבן דרך היסטורית. למרות שלא יושמה במלואה, החלטה זו היא שהפכה לבסיס החוקי להקמת מדינת ישראל.

קולות בעד ונגד: כיצד נחלקו מדינות העולם

באסיפה הכללית נראו תוצאות ההצבעה כך:

• עֲבוּר: אוסטרליה, SSR ביילורוסית, בלגיה, בוליביה, ברזיל, ונצואלה, האיטי, גואטמלה, דנמרק, הרפובליקה הדומיניקנית, איסלנד, קנדה, קוסטה ריקה, ליבריה, לוקסמבורג, הולנד, ניקרגואה, ניו זילנד, נורבגיה, פנמה, פרגוואי, פרו, פולין , ארה”ב, ברית המועצות, SSR אוקראינית, אורוגוואי, פיליפינים, צרפת, צ'כוסלובקיה, שבדיה, אקוודור, דרום אפריקה.
• נֶגֶד: אפגניסטן, יוון, מצרים, תימן, הודו, עיראק, איראן, קובה, לבנון, פקיסטן, ערב הסעודית, סוריה, טורקיה.
• נמנע: ארגנטינה, בריטניה, הונדורס, סין, קולומביה, מקסיקו, אל סלבדור, צ'ילה, אתיופיה, יוגוסלביה.

עובדה מעניינת: להחלטה נדרשו שני שלישים הצבעת כן כדי לעבור. זה התאפשר הודות למאמצים המשולבים של מדינות בעלות דעות פוליטיות שונות, כולל ארה”ב וברית המועצות.

סיפורי הצבעה מאחורי הקלעים

קבלת ההחלטה לוותה בקמפיין דיפלומטי רחב היקף, וכל קול ממש “חולץ”. מרדכי נאור, חוקר אירועי אז, נותן דוגמאות מדהימות:

• שבדיה: חברי ועדת האו”ם חשדו כי היהודים מפגינים “כפרי פוטמקין”. באחד הקיבוצים ועדה אף בדקה את עצי התפוז מתוך מחשבה שהם מלאכותיים. חוסר האמון הזה התפוגג במהירות ושוודיה הצביעה בעד.
• פיליפינים: הדיפלומטיה הישראלית הזכירה לנציג המדינה שחינוכו בארצות הברית ממומן על ידי קרן יהודית. זה שכנע אותו לתמוך בתוכנית.
• ליבריה: הבעלים של מפעל גומי גדול מארצות הברית, שהזדהה עם העם היהודי, הצליח לשכנע את בן ארצו בליבריה להצביע בעד ההחלטה.

הסיפורים הללו מראים באיזו מיומנות בוצעה עבודתה הדיפלומטית של ישראל.

היסטוריה של היחסים הדיפלומטיים בין אוקראינה, ישראל ופלסטין

אוקראינה תמיד מילאה תפקיד משמעותי ביחסים עם ישראל. עוד ב-1947 תמכה ה-SSSR האוקראינית, בהיותה חלק מברית המועצות, בתוכנית לחלוקת ארץ ישראל. החלטה זו הייתה סמלית, כי מנהיגים רבים של התנועה הישראלית, ביניהם דוד בן-גוריון ומשה שרת, הגיעו מאוקראינה.

לאחר קבלת עצמאות ב-1991, אוקראינה יצרה יחסים דיפלומטיים עם ישראל. כיום קשרים אלו מתחזקים במישור התרבותי, המדעי והכלכלי.

במקביל, אוקראינה מקיימת מגעים עם הרשות הפלסטינית. קייב דוגלת בעקביות בפתרון שלום של הסכסוך. הדיפלומטיה האוקראינית שואפת לשמור על ניטרליות כדי לא לפגוע ביחסיה לא עם ישראל ולא עם מדינות ערב.

מַסְקָנָה

29 בנובמבר הוא אחד התאריכים החשובים בתולדות ישראל. היום הזה מזכיר לנו את המאבק הדיפלומטי שקדם להקמת המדינה היהודית.

כמו בכל שנה, חדשות להדגיש: ביום זה חשוב לזכור לא רק את גבורתם של מייסדי ישראל, אלא גם את אלה שתמכו בזכותם של יהודים על אדמתם בזירה הבינלאומית.

שיעור ההיסטוריה הזה רלוונטי גם היום. זה מראה שהתמדה, אחדות ואמונה יכולים לשנות את גורלו של עם שלם.

השאר תגובה בערוץ טלגרם חדשות ↓ — חדשות ישראל