ישראל איכשהו הגיעה לטורניר ג’ודו “בינלאומי” ברוסיה – האם ספורט שוב ​​”מחוץ לפוליטיקה”?

אנאטולי סולומונוביץ’ רח’לין (1938–2013) היה אחד המאמנים המוערכים ביותר בג’ודו בברית המועצות וברוסיה. ניצול המצור על לנינגרד, יליד העיר, הקדיש 50 שנות חייו להכשרת ספורטאים צעירים. יותר מ-100 מתלמידיו הפכו לאמני ספורט. הוא היה בין מקימי ענף הג’ודו בעיר, עבד עם ילדים ונוער, פתח מועדונים ולימד באוניברסיטאות.

פוטין כיום מנצל את שמו של המאמן שלו ככלי תעמולה ממלכתי, והופך מורשת ספורטיבית כנה לכיסוי של בידוד בינלאומי ותוקפנות צבאית.

ב-17 במאי 2025 נפתח בסנקט פטרבורג טורניר הג’ודו הבינלאומי ה-13 לנוער – “גביע אנאטולי רחלין”.

לפי התקשורת הרוסית הפרו-קרמלינית, משתתפים בטורניר “מעל 700 ספורטאים מ-16 מדינות” — וביניהם גם נבחרת ישראל.

למרות התוקפנות המתמשכת של פוטין נגד אוקראינה, ספורטאים שלנו הגיעו למדינה שמפציצה ערים אוקראיניות על בסיס יומי. השאלה שעולה: מה ישראל עושה בטורניר כזה כיום?

מי משתתף — ולצד מי נמצאת ישראל

המארגנים הכריזו בגאווה על “סטטוס בינלאומי”. בין המשתתפות: רוסיה, בלארוס, קזחסטן, ארמניה, אזרבייג’ן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, גאורגיה, סרביה, אבחזיה, ישראל ואחרות. הטקס נפתח בנוכחות מושל סנקט פטרבורג, אלכסנדר בֶּגְלוֹב, שקרא ברכה מפוטין.

לפי הדיווחים הנלהבים של תקשורת התעמולה הרוסית, משתתפים בטורניר מעל 700 ספורטאים מ-16 מדינות. המספר הזה מוצג כהוכחה לכך שרוסיה אינה מבודדת ונותרה מרכז ספורט בינלאומי.

שמה של ישראל משמש ככלי — הוכחה לכך שגם מדינות דמוקרטיות ממשיכות לשתף פעולה עם מוסקבה.

שתיקה — גם היא בחירה

כאשר הקרמלין עושה הכול כדי להיראות “נורמלי”, השתתפות של משלחות מהמערב מסייעת לו. ישראל הפכה לחלק מהתפאורה הפוליטית. זה לא רק טורניר. זו פעולה תדמיתית, בה המדינה שלנו משמשת רקע ללגיטימציה של משטר שמשתף פעולה בגלוי עם אויבי ישראל.

פוטין, חמאס והברית עם איראן: נגד מי אנחנו נלחמים — ועם מי הם מתחברים

רוסיה כיום היא בעלת ברית אסטרטגית של אויבי ישראל. במוסקבה מקבלים משלחות של חמאס — ארגון טרור שמטרתו להשמיד את מדינת ישראל. פוטין אף הציע בפומבי לחטוף ששוחרר ולמשפחתו “להודות” למחבלים שלא הרגו אותו, אלא רק החזיקו אותו שנה וחצי מתחת לאדמה בעזה.

גם איראן שם: שלטון שמכחיש את השואה, משגר טילים לעבר ישראל, רודף יהודים ומבצע פיגועים נגדם במדינות שלישיות. בשנת 2025 נחתם בין רוסיה לאיראן הסכם שותפות אסטרטגית מקיפה.

זו ברית נגד העולם המערבי ובמיוחד נגד ישראל. כיצד ייתכן שישראל משתתפת באירוע שמקודם על ידי משטר כזה?

אין ניטרליות — רק תירוצים

לאחר הפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה, פדרציית הג’ודו הבינלאומית וארגוני ספורט נוספים השעו את ספורטאי רוסיה ובלארוס — נאסר עליהם להתחרות תחת דגליהם. אך בהמשך הותר להם להתחרות במעמד “ניטרלי”.

בפועל, אותם ספורטאים ממשיכים לקבל מימון מהמדינה, כולל ממשרד ההגנה הרוסי, והפדרציות הרוסיות פועלות כרגיל. כלומר, “ניטרליות” היא פיקציה. ההשתתפות של אותם ספורטאים מאפשרת לתעמולה הרוסית לקבל לגיטימציה דרך עולם הספורט.

מי עומד לצידנו? טבלת המשתתפות

כשהספורט הופך לשותפות

איש אינו טוען שספורטאים הם דיפלומטים. אבל לארגוני הספורט יש אחריות להבין את ההקשר. אי אפשר להתעלם מכך שהמעמד ה”ניטרלי” משמש לעקוף סנקציות. השתתפות ישראלית, בפועל, תורמת ללגיטימציה של מדיניות החוץ של מוסקבה.

האתר NAnews — חדשות ישראל מדגיש: בימים אלה, להשתתף בטורנירים ברוסיה של פוטין — זה לא עניין של ספורט, אלא של עקרונות.

אנחנו חייבים לזכור מי עומד איתנו בזירה — ונגד מי נלחמים באמת בעלי בריתנו באוקראינה וברחבי העולם.

אנאטולי רחלין: מאמן מוערך ששמו מנוצל לרעה

אנאטולי סולומונוביץ’ רחלין (1938–2013) היה אחד ממאמני הג’ודו המובילים בברית המועצות וברוסיה. ניצול מצור לנינגרד, הקדיש חמישים שנה לחינוך ספורטאים צעירים. יותר מ-100 מתלמידיו קיבלו תואר “אמן ספורט”.

בין תלמידיו – אנשי ספורט, פוליטיקאים, אנשי עסקים ומדענים. תרומתו לחינוך הגופני והספורט הוכרה ברמה ממלכתית: מאמן כבוד, סגן נשיא התאחדות הג’ודו הרוסית.

לאחר מותו ב-2013 נערך טקס פרידה מרכזי במרכז הג’ודו.

אבל מה שפוטין עושה עם שמו כיום — אינו הנצחה, אלא ניצול ציני.

פוטין הפך את הטורניר לזכרו של מורה מוערך לכלי תעמולה ממשלתי, שמציג “הכרה בינלאומית”, גם כאשר מדובר במלחמות, טרור, בריתות עם משטרים אנטישמיים ודיכוי.

זה לא קשור לרחלין ולא לספורט. זו מניפולציה פוליטית, שישראל לא צריכה לשלם עליה בשמה הטוב.

לכבד את זכרו של מאמן גדול — משמעו לא לשתף פעולה עם משחקיו של הדיקטטור.