יום צ’רנוביץ בתל אביב: ערב שמאחד דורות – 16 באוקטובר 2025

Мероприятие пройдёт 16 באוקטובר 2025, התחלה ב-19:00, המקום — המרכז התרבותי האוקראיני בתל אביב. המארגנים — «ארסנל היסטורי: מפגשים והרצאות עם אירינה סחנו» והמרכז התרבותי האוקראיני בתל אביב.

הלאה — פרטים נוספים. למה הערב הזה חשוב לעיר על הים, שחיה בקצב אחר, אך מזהה את עצמה בקלות במבטאים של בוקובינה. מדוע דווקא עכשיו הזיכרון על צ’רנוביץ נשמע חזק יותר מאשר רק נוסטלגיה.

היסטוריה של צ’רנוביץ — בקצרה, אך לעומק

צ’רנוביץ מופיעה לראשונה במקורות כתובים ב-8 באוקטובר 1408 — במכתב של השליט המולדבי אלכסנדר הטוב. תאריך זה הפך לנקודת ההתחלה של העיר ולבסיס לכל ימי השנה.

להלן — היסטוריה שלמה של צ’רנוביץ: מהאזכורים הראשונים ועד היום, ללא יובש אקדמי, אך עם עוגנים עובדתיים ותאריכים.

התחלה: מבצר מולדבי על דרך המסחר

העיר מופיעה במסמכים ב-8 באוקטובר 1408 — במכתב של השליט המולדבי אלכסנדר הטוב לסוחרי לבוב. צ’רנוביץ מופיעה בהקשר של זכויות מסחר, מה שמיד קובע את הטון: נקודת שליטה על דרכים, שבה סופרים מכסים ושומרים על גשרים. חוקרים גם מזכירים את “רשימת הערים הרוסיות הרחוקות והקרובות”, אך תיארוך המקור הזה שנוי במחלוקת — לכן אנו מסתמכים על 1408 כנקודת ייחוס אמינה.

במאה ה-15–16 צ’רנוביץ היא חלק מהנסיכות המולדבית: שוק, מכס, תפקיד הגנה. מדיניות השכנים משנה את ה”מטריה” מעל האזור: מהשפעה פולנית לסוזרניות עות’מאנית, אך העיר ממשיכה לחיות בזכות מסחר ומלאכות — חלון ראווה של הגבול, שבו נפגשים סוחרים מהצפון ומהבלקן.

1775–1918: מודרניזציה אוסטרית והולדת “וינה הקטנה”

ב-1775 צפון בוקובינה עוברת להבסבורגים. בתחילה צ’רנוביץ היא מרכז מחוז בוקובינה במסגרת גליציה ולודומריה, ומ-1849 — בירת ארץ כתר נפרדת, דוכסות בוקובינה. השלטון החדש מביא את סדרו: קדסטרים, תקנות, רפורמות עירוניות. בהדרגה נבנית בצ’רנוביץ מכונה מנהלית, שמושכת אחריה בתי ספר, בתי דפוס, תיאטרון ובנקים.

סמל המודרניזציה — מסילת הברזל. ב-1 בספטמבר 1866 נפתחת הקו לבוב—צ’רנוביץ; תוך שנתיים העיר מחוברת לרשת ההובלות האימפריאלית. מכאן צמחו ענפים לנובוסליצה והלאה לויניצה ולקישינב, לסוצ’אבה וליאסי — הקשר עם רומניה וגבול האימפריה הרוסית הופך מקו על המפה לפרקטיקה.

בסביבה העירונית הגרמנית הופכת לשפה “בשימוש כללי”: בה לומדים, כותבים עיתונים, מנהלים עסקים. זו לא “אסימילציה”, אלא פרגמטיקה של אימפריה רב-לשונית — עם גרמנית קל יותר באוניברסיטה ובשירות. ואוניברסיטה בצ’רנוביץ מופיעה: ב-31 במרץ 1875 הקיסר פרנץ יוזף מקים את Franz-Josephs-Universität; ב-4 באוקטובר 1875 מתקיימת ההשקה. פרט מעניין — הפקולטה לתיאולוגיה אורתודוקסית, ייחודית לאוסטריה של אותה תקופה: סימן של כבוד לפסיפס הדתי של האזור.

ה”כרטיס ביקור” האדריכלי של התקופה — מעון המטרופוליטים של בוקובינה ודלמטיה (1860–1880), כיום — בניין האוניברסיטה הלאומית של צ’רנוביץ. ב-2011 הוכנס המתחם לרשימת המורשת העולמית של אונסק”ו — בזכות האדריכלות ההיסטורית המופתית שלו.

העיר בסוף המאה מתהדרת בתיאטרון, עיתונים, בתי קפה, חשמלית (מ-18 ביולי 1897) — ומוניטין יציב של “וינה הקטנה”, שבה הפרובינציאליות משתלבת עם טעם לחידושים ולספרים.

1908: בירת הדיון ביידיש

מ-30 באוגוסט עד 4 בספטמבר 1908 מתקיימת בצ’רנוביץ ועידה בינלאומית על יידיש. מתווכחים על מעמד השפה — האם היא לאומית ליהודים או “אחת מ” — ובפועל מקדשים אותה כשפה לאומית. האפקט — גל של ספרי לימוד חדשים, סדרות הוצאה לאור, נורמליזציה של שפת התרבות. עבור העיר זה עוד שכבה של זהות: יידיש נשמעת לצד גרמנית, אוקראינית ורומנית.

1917–1920: מהפכה, UNR/ZUNR ומעבר בין-מלחמתי

ב-1917 צ’רנוביץ אינה חלק מהאימפריה הרוסית, אלא מאוסטרו-הונגריה. המהפכה הרוסית מורגשת בעקיפין — דרך התפרקות כללית של אימפריות והתעוררות תנועות לאומיות במרכז אירופה. בעיר מתעוררות ארגונים אוקראיניים, רומניים ויהודיים; חוגים ועיתונים אוניברסיטאיים מתווכחים על אוטונומיה של האזור ועל המודל העתידי של ניהול.

בסוף 1918, כאשר המונרכיה ההבסבורגית מתמוטטת, בצ’רנוביץ מוקמת המועצה הלאומית האוקראינית (בוקובינית), שמצהירה על זכויות צפון בוקובינה להתאחד עם אדמות אוקראיניות. במקביל, כוחות רומניים משיגים אינקורפורציה של כל האזור לרומניה. הכרזת ZUNR בלבוב ב-1 בנובמבר 1918 הופכת לאות חשוב עבור האוקראינים בבוקובינה, אך לא רק מניפסטים קובעים — קובעים כוחות ודיפלומטיה.

בתחילת נובמבר 1918 כוחות רומניים נכנסים לצ’רנוביץ ולוקחים שליטה על מוסדות מפתח. המנהל, בית המשפט, המשטרה עוברים למסלול רומני; הגרמנית מאבדת במהירות את מעמדה כשפת ניהול, ונשארת בתחומים יומיומיים ותרבותיים.

ב-28 בנובמבר 1918 “הקונגרס הכללי של בוקובינה” מצביע על איחוד האזור עם ממלכת רומניה. בשנים 1919–1920 החלטה זו מאושרת על ידי הסכמים בינלאומיים, והעיר (צ’רנאוץ/צ’רנאוץ) נכנסת סופית למדינה הרומנית.

איפה כאן UNR: פורמלית צ’רנוביץ מחוץ לשליטת UNR (1917–1921), אך המבנים האוקראיניים בבוקובינה מכוונים לרעיון של מרחב אוקראיני מאוחד וברית עם UNR/ZUNR. הניסיון ל”תסריט אוקראיני” עבור צפון בוקובינה הוא חלק מאותה גל שיצר את UNR ו-ZUNR, אך התוצאה נוטה לטובת רומניה.

הקהילה היהודית של 1917–1920 מתארגנת במהירות לפי הכללים החדשים: מסמכים, מדיניות בית ספרית, ייצוג עירוני. עם זאת, נשארים פעילים חברות תרבות, עיתונות ביידיש ובגרמנית, מבנים צדקה — הרב-לשוניות עוזרת לעבור את שינוי המשטרים באופן יחסי רך.

האוניברסיטה לאחר 1918 מתורגמת לשפה הרומנית, משתנים התוכניות והמדיניות הפרסונלית. אגודות סטודנטים אוקראיניות ויהודיות ממשיכות להתקיים — כבר במסגרת משפטית חדשה.

תוצאת השלב: בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 צ’רנוביץ משולבת ברומניה; העיר שומרת על רב-לשוניות ותפקיד של בירה אזורית, אך ה”לינגואה פרנקה” והפרקטיקות הניהוליות משתנות לטובת המרכיב הרומני.

1918–1940: הפרק הרומני

לאחר התפרקות אוסטרו-הונגריה השלטון באזור משתנה. ב-28 בנובמבר 1918 בוקובינה בהחלטת הקונגרס הכללי מתאחדת עם ממלכת רומניה; ההכרה הבינלאומית מגיעה בשנים 1919–1920. עבור צ’רנוביץ זה — שינוי מערכת ניהולית, עלייה בתפקיד השפה הרומנית ופנורמה תרבותית חדשה של התקופה הבין-מלחמתית.

1940–1944: סיפוחים, גטו, הצלה וטרגדיה

ביוני 1940 ברית המועצות כובשת את צפון בוקובינה; העיר נכנסת לתוך הרפובליקה הסובייטית האוקראינית. שנה לאחר מכן, בקיץ 1941, רומניה, בעלת ברית של גרמניה הנאצית, מחזירה שליטה ומקימה גטו, מתחילה גירושים לטרנסניסטריה. על רקע זה ראש העיר צ’רנוביץ טראיאן פופוביץ משיג שחרור מהגירוש לעשרות אלפי יהודים — פרק נדיר וחשוב של התנגדות עירונית במזרח אירופה. באביב 1944 הצבא האדום מכה את כוחות הציר, והעיר שוב הופכת לחלק מהרפובליקה הסובייטית האוקראינית.

1945–1991: תיעוש סובייטי ו”נורמליות חדשה”

שנות המלחמה מביאות תהליכים מוכרים לאזורים המערביים: שיקום תשתיות, תיעוש, דיור המוני. האיזון הלשוני נוטה לכיוון האוקראינית והרוסית, אך ה”רב-שכבתיות של צ’רנוביץ” לא נעלמת — היא נבנית מחדש בסגנון סובייטי: פילרמוניה, טכניקונים, מפעלים, בית שירות, חיי עיר “סטנדרטיים” עם גוון מקומי. פורמלית צ’רנוביץ היא מרכז מחוז ברפובליקה הסובייטית האוקראינית, למעשה — צומת תרבותי של בוקובינה עם אינטונציה משלה.

מ-1991: צ’רנוביץ האוקראינית

עם קבלת העצמאות של אוקראינה ב-1991 העיר הופכת למרכז מחוז צ’רנוביץ במדינה החדשה. בשנות ה-2000–2010 חוזר העניין בשכבות ה”אוסטריות” וה”רומניות” — משחזרים חזיתות, מתבוננים מחדש בטופונימיה, מבקרים במוזיאונים בשכונות הישנות. ב-2011 מעמד אתר אונסק”ו מחזק את מעון האוניברסיטה כערך בינלאומי.

הסטטיסטיקה מראה עלייה יציבה בחלקו של השפה האוקראינית בחיי היומיום העירוניים: אם במפקד 2001 כ-79% מהתושבים ציינו את האוקראינית כשפת אם, אז סקרים של שנות ה-2020 מציינים חיזוק נוסף של האוקראינית בתקשורת הביתית. הרוסית נשמרת בחלק ניכר, אך קטן יותר; הרומנית יורדת. זה משקף דינמיקה חלקה ולא “קפיצתית”.

מ-2022: “עורף שקט” של מלחמה גדולה

הפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה הופכת את האזורים המערביים, כולל צ’רנוביץ, למרכזים הומניטריים. לכאן מגיעים עשרות אלפי עקורים פנימיים; התשתית העירונית מתאימה את עצמה: מחסנים, מרכזי מתנדבים, לוגיסטיקה של הובלות ודיור. בשיא הוערכו במסגרת הקהילה עשרות אלפי עקורים. זה “עורף שקט”, שעובד ללא רעש מיותר, אך עם כמויות אמיתיות של עזרה.

היום: עיר אוניברסיטאית עם זיכרון וקשרים

צ’רנוביץ נשארת מרכז אוניברסיטאי ו”בירת בוקובינה” — עם סדר יום תרבותי, פסטיבלים, גסטרונומיה וחזיתות משוחזרות. הקשרים הבינלאומיים מעוצבים גם באופן סמלי וגם באופן מעשי: מהוותיקים — ערים תאומות עם נוף הגליל (נצרת עילית/נוף הגליל), מהחדשים — הסכם 2025 עם נתניה הישראלית. עבור שתי הערים זה לא רק שלטים, אלא חילופי תוכניות ואנשים: מביקורי תלמידים ועד שבועות תרבות.

לוח זמנים קצר

• 1408 — האזכור הכתוב הראשון האמין של העיר במכתב של אלכסנדר הטוב.
• 1775 — הגעת ההבסבורגים; הקמת המנהל הבוקוביני בצ’רנוביץ.
• 1866 — מסילת הברזל לבוב—צ’רנוביץ.
• 1875 — פתיחת Franz-Josephs-Universität.
• 1897 — השקת החשמלית.
• 1908 — ועידת יידיש בצ’רנוביץ.
• 1917 — פוליטיזציה והקמת המועצה הלאומית האוקראינית (בוקובינית) בצ’רנוביץ.
• 1 בנובמבר 1918 — הכרזת ZUNR בלבוב; מאבק על צפון בוקובינה.
  תחילת נובמבר 1918 — כניסת כוחות רומניים לצ’רנוביץ.
• 28 בנובמבר 1918 — הקונגרס הכללי של בוקובינה: החלטה על איחוד עם רומניה.
• 1919–1920 — הכרה בינלאומית באיחוד בוקובינה עם רומניה.
• 1940–1944 — כיבוש סובייטי, לאחר מכן שליטה רומנית-גרמנית, גטו וגירושים; פעולות ראש העיר טראיאן פופוביץ להצלת יהודים.
• 1944–1991 — הרפובליקה הסובייטית האוקראינית; תיעוש וחיי עיר “סובייטיים”.
• 1991 — אוקראינה עצמאית; תחייה תרבותית.
• 2011 — מעון המטרופוליטים — אתר אונסק”ו.
• 2022–היום — מרכז הומניטרי לעקורים פנימיים.
• 2025 — ערים תאומות עם נתניה.

היסטוריה יהודית: מהיומיום של צ’רנוביץ — לסדר היום העולמי

הקהילה היהודית בצ’רנוביץ — לא “תוספת לעלילה”, אלא עמוד השדרה שלה. כאן נוצרה שכבת העיר של מוציאים לאור, רופאים, מוזיקאים; כאן גם הופיעו בסוף המאה חוגים ציוניים חזקים ופרוזה מודרניסטית. זו עיר שבה התרבות היהודית נראתה על כרזות, בספריות ובשפות היומיום.

ב1908 צ’רנוביץ הפכה למקום של הוועידה הראשונה על יידיש. ב”ועידת צ’רנוביץ” התווכחו על מעמד השפה — האם היא “לאומית” או “אחת מהלאומיות”. הנוסחה הסופית קבעה אותה כשפה לאומית של העם היהודי ונתנה דחיפה חזקה לספרות ולחינוך ביידיש. מכאן התחילה סטנדרטיות חדשה, סדרות לימוד חדשות ותחושת אוטונומיה תרבותית.

פרק אפל — 1941–1942: גטו, גירושים לטרנסניסטריה. על רקע זה בולט ראש העיר טראיאן פופוביץ: הוא השיג שחרור מהגירוש לעשרות אלפי יהודים מצ’רנוביץ, כשהוא מנפיק “אישורים” לעבודה ולמגורים. בישראל שמו נשמע לעיתים קרובות — חסיד אומות העולם, דוגמה נדירה של התנגדות עירונית למכונה האנטישמית.

לאחר המלחמה חלק מהשורדים היגרו — כולל לפלסטינה המנדטורית, ולאחר מכן לישראל. יחד עם האנשים עברו מדפי ספרים, מתכונים משפחתיים, מנגינות חצר — אותה “ספרייה חיה”, ממנה ישראל תאסוף אחר כך את חוגי הקריאה, האנסמבלים, הקהילות השכונתיות שלה.

חשיבות צ’רנוביץ לישראל — שלושה רבדים של קשר

1) קוד תרבותי.

צ’רנוביץ — זו “אירופה הקטנה” עם עצב יהודי. לכן שמות מצ’רנוביץ נקראים בקלות באוניברסיטאות ובמרכזי תרבות בישראל: מהשירה (פאול צלאן כחלק מהזיכרון המשותף) ועד מסורת היידיש לאחר “ועידת צ’רנוביץ”. לישראל ולצ’רנוביץ יש שפה משותפת — מילולית ומטפורית: פסטיבלי ספרים, מוזיקה קאמרית, ארכיונים משפחתיים.

2) קו דתי וקהילתי.

בוקובינה — מולדת שושלת ויז’ניץ (ויז’ניצה ליד צ’רנוביץ). כבר בישראל קהילת ויז’ניץ נתנה אחד המרכזים החסידיים הבולטים של בני ברק. זה גשר מוחשי “צ’רנוביץ/ויז’ניצה → בני ברק”: מסורות רוחניות, רשתות חינוך, פרויקטים של חסד ואורח חיים עירוני דתי.

3) “גשרים” עירוניים היום.

הקשר מעוגן ברמת הערים: צ’רנוביץ כבר מזמן חברה עם נוף הגליל (לשעבר נצרת עילית), וב2025 חתמו על ערים תאומות עם נתניה. זה לא רק חילופי שלטים בכניסה: שיתוף הפעולה פותח חילופי תלמידים, שבועות תרבות, תערוכות משותפות ומסלולי תיירות “צ’רנוביץ ↔ חוף ישראלי”.

צ’רנוביץ חשובה לישראל לא כ”כתובת נוסטלגית”, אלא כמקור לאנשים, עלילות ופרקטיקות. מהניסיון העירוני של צ’רנוביץ צמחו בתי ספר ישראליים, קהילות, יוזמות הוצאה לאור וסגנון “צורות קטנות” — מפגשי דירות, חוגי קריאה, הרצאות ל-40–60 איש. ועוד — כמצפן אתי: שמו של טראיאן פופוביץ בזיכרון הישראלי מזכיר שלשלטון עירוני יש אחריות כלפי אנשים גם בעידן של חושך.

למה צ’רנוביץ — זה גם על ישראל

צ’רנוביץ — עיר בצומת של שפות ובתי ספר, שבה דיוק אוסטרי פגש מלודיה אוקראינית ומחשבה יהודית. תערובת זו מזוהה בישראל ללא רמזים. כאן מעריכים זיכרון על חצרות, מתכונים ושמות משפחה כמו שמעריכים עיתונים ישנים ומחברות עברית בית ספריות.

הערב בתל אביב — זה לא “שחזור העבר”, אלא שיחה על איך העבר עובד על העתיד. מישהו מגיע לשיר, מישהו — לטעם הילדות, מישהו — למעגל חדש של חברים ופרויקטים.

בקצרה ובעובדות — למה דווקא 16 באוקטובר

1. עוגן היסטורי — 8 באוקטובר 1408. זהו תאריך האזכור הכתוב הראשון של צ’רנוביץ במכתב של השליט המולדבי אלכסנדר הטוב. לפיו מציינים את “יום ההולדת” של העיר.
2. הזזת לוחות שנה. בשנות ה-1400 ההבדל בין הלוח היוליאני (הסגנון הישן, לפיו מתוארך המכתב של 1408) ללוח הגרגוריאני הפרולפטי הוא 9 ימים. כלומר, 8 באוקטובר “בסגנון הישן” מתאים ל17 באוקטובר “בסגנון החדש” — זה בדיוק “אמצע אוקטובר”. לכן כל תאריכים מודרניים בטווח 16–17 באוקטובר נכנסים באופן הגיוני ל”חלון” ההיסטורי של יום השנה.
3. נוהג חגיגות. את יום העיר צ’רנוביץ הרשמי חוגגים לעיתים קרובות בסוף השבוע הראשון של אוקטובר (לנוחות התושבים), ואירועים נפרדים וערבי תפוצה מועברים לתאריכים נוחים קרובים — אמצע אוקטובר, כדי להיכנס למסדרון ההיסטורי של 8(17) באוקטובר וללוח הזמנים של המקומות.
4. במיוחד לתל אביב ב-2025. המארגנים בחרו בחמישי, 16 באוקטובר, 19:00 — זו החלטה מעשית לפי לוח הזמנים של המרכז התרבותי האוקראיני והקהל; התאריך נמצא בדיוק בטווח ההיסטורי הנדרש. (למעשה, זו הצמדה ל”שבוע האזכור הראשון” בתוספת לוגיסטיקה של המקום.)

סיכום: 8 באוקטובר 1408 — תאריך היסטורי; תרגומו לספירה מודרנית נותן בערך 17 באוקטובר, ולכן האירוע התל אביבי ב16 באוקטובר — הצמדה נכונה והגיונית ל”יום ההולדת” של העיר, בהתחשב בהזזת הלוח ובנוחות הביצוע.

מה מבטיחים המארגנים: פורמט פשוט, אינטונציה חמה

ללא מחסומים מורכבים — רק משמעויות מובנות.

• מאכלים של בוקובינה. כיבוד ביתי, קינוחים, מוכרים לפי מתכונים משפחתיים.
• מוזיקה כרקע לזיכרון. שירים ומנגינות שקל להצטרף אליהם במקהלה.
• סיפורים קצרים ומיני-הרצאות. מה קראו, היכן טיילו, מדוע “וינה הקטנה” — אינה מטאפורה.
• היכרויות לא פורמליות. מתנדבים, עיתונאים, מורים, יזמים — אלה שבונים גשרים בין קהילות.

התוכנית תיחשף קרוב יותר לתאריך, אך “השלד” של הערב ברור: טעמים, קולות, שמות, שמהם נהיה בהיר יותר.

למי הערב הזה: “ניווט” קצר

• לתפוצה. לבדוק עד כמה חיים המתכונים וההרגלים המשפחתיים.
• לקהילה היהודית. להשוות את החוויה האישית עם ההיסטוריה של צ’רנוביץ — ולראות בה קווים מוכרים.
• לחברים של אוקראינה בישראל. להבין איך זיכרון תרבותי עוזר במעשים אמיתיים: חינוך, צדקה, עלייה.
• להורים עם ילדים. להראות שהיסטוריה — זה לא שעמום, אלא סיפורים ליד השולחן, מוזיקה ושיחות “על החיים”.

איך להתכונן: מדריך קטן

קחו איתכם סיפור. תמונה, כרטיס, גלויה — כל דבר עם טעם של צ’רנוביץ.
חשבו על שיר שתרצו לשמוע. אולי ישירו אותו יחד איתכם.
בדקו את לוח הזמנים של התחבורה — הערב הוא ערב חול, עדיף לתכנן את הדרך מראש.

וכן, אם אתם יודעים לאפות — הביאו קינוח ביתי קטן. בערבים כאלה האוצר המדויק ביותר — שולחן משותף.

איך לספר לחברים: שלושה מהלכים

1. היסטוריה. מכרו את התאריך 1408 וקו הערים התאומות עם נתניה ונוף הגליל — זה תמיד עובד על סקרנות.
2. אוכל. לעורר “אפקט זיכרון”: שטרודל, נליסטניקים, קפה ש”כמו בבית”.
3. אנשים. לידכם יהיו אלה שאיתם אפשר להמציא פרויקט — ממועדון ספרים ועד מלגות לסטודנטים.

«16 жовтня ми будемо святкувати день народження прекрасного, чарівного міста Чернівці! Будуть унікальні чернівецькі смаколики, музика, історія та весела атмосфера! Усі деталі згодом.»

הציטוט הזה מההודעה — טון נכון: קודם אוספים אנשים, אחר כך מוסיפים את הכרזה.

למה זה חשוב לישראל עכשיו

ערבי תרבות — כלי שקט שעובד טוב יותר מפוסטרים. הם מחברים אנשים, רעיונות וערים. בתל אביב פורמטים כאלה מזמן הפכו ל”סדנאות חברתיות” — כאן משיקים קבוצות מתנדבים, ממציאים מחזורים חינוכיים, מוצאים תורמים למלגות קטנות אך חשובות.

צ’רנוביץ כאן נשמעת אורגנית. זו עיר שבה מעריכים מילה, מנגינת רחוב וחום שיחה. ישראל מזהה את השילוב הזה מיד.

סיכום: כתובת לערב

16 באוקטובר, 19:00, UCC Tel Aviv. הביאו את עצמכם, סיפור קטן ורצון להקשיב לאחרים. ערב אחד — ויש לכם שוב צ’רנוביץ על מפת החיים. מי יודע, אולי מכאן יתחיל מחזור חדש של מעשים משותפים — מפסטיבל ועד חילופי תלמידים.

סיכום בנקודות

• מה יהיה: כיבוד, מוזיקה, מיני-הרצאות, תקשורת סביב שולחן משותף.
• למי ללכת: תפוצה, הקהילה היהודית, חברים של אוקראינה וישראל, משפחות עם ילדים.
• למה: לחזק קשרים אופקיים ולהרגיש את טעם בוקובינה בעיר על הים.

מידע מעשי (מרוכז במקום אחד)

תאריך ושעה: חמישי, 16 באוקטובר 2025, התחלה ב-19:00.

מקום: המרכז התרבותי האוקראיני בתל אביב (המרכז התרבותי האוקראיני).

מארגנים: ארסנל היסטורי: מפגשים והרצאות עם אירינה סחנו וUCC Tel Aviv.

פורמט: כיבוד, מוזיקה, סיפורים קצרים, תקשורת פתוחה.

מודעה מפורטת: צפויה קרוב יותר לתאריך; עקבו אחר עדכונים.

פרטים נוספים מהמארגנים – https://www.facebook.com/events/1339774747719843

שאלות נפוצות

איפה ומתי יתקיים הערב?

בחמישי, 16 באוקטובר 2025, התחלה ב-19:00, המרכז התרבותי האוקראיני בתל אביב.

מי מארגן והאם אפשר להגיע ללא רישום?

ארסנל היסטורי והמרכז התרבותי האוקראיני. הפורמט פתוח; עקבו אחר עדכוני המארגנים.

מה בדיוק יהיה בתוכנית?

כיבוד ביתי, מוזיקה, סיפורים קצרים על ההיסטוריה של צ’רנוביץ ותקשורת חיה. מודעה מלאה תופיע קרוב יותר לתאריך.

למה זה מעניין לישראלים?

לצ’רנוביץ יש מסורת יהודית חזקה, וב-2025 העיר הפכה לעיר תאומה של נתניה. זה לא רק זיכרון, אלא גם פרויקטים חדשים בין הערים.

🌍 מאמר זה זמין גם ב־ RU , UK , EN , FR