עסקת פקיסטן-סעודיה עלולה לאיים על האינטרסים האמריקאיים באזור.

בספטמבר 2025, פקיסטן וערב הסעודית חתמו על הסכם הגנה אסטרטגי, שמשמעותו בפועל היא יצירת ברית צבאית. אנליסט פוליטי איגור טישקביץ’ מציין שכל התקפה על אחת המדינות תיחשב כתוקפנות נגד שתיהן.

ההסכם כולל אפשרות לצירוף צדדים שלישיים, מה שעשוי להפוך אותו לגוש צבאי רב-צדדי. יש לשים לב במיוחד לכך שפקיסטן היא מעצמה גרעינית, והמונח “הגנה אסטרטגית” במסמכיה הרשמיים כולל גם טילים וגם כוחות גרעיניים. מימוש ההסכם ידרוש הקמת תשתית מתאימה ויתפוס מקום חשוב בזירה הפוליטית הגדולה.

נסיבות וסיבות

יצירת הסכם כזה דורשת התייעצויות ממושכות ועיבוד. לדוגמה, בשלושת העשורים האחרונים, המונרכיות הערביות פעלו תחת “מטריית” הביטחון של ארה”ב, מה שסייע לתפקידן כמתווכות במסחר ובטכנולוגיות, מעבר לייצוא נפט פשוט.

מאז שהחלה ב-2024 שינוי הקו המדיני של ארה”ב, עם כל הטלטלות והשינויים ברטוריקה, המצב החריף. אחת מהמצבים הללו הייתה האצת הסכסוכים הצבאיים, למשל, החרפה בין פקיסטן להודו, שהגיעה לשיאה במלחמת האביב ההודית-פקיסטנית. בנוסף, בפעילותו באזור, ישראל החריפה את שאלות הביטחון.

בהתחשב באמור לעיל, ביטחון המדינות באזור עלה לראש סדר העדיפויות. הקונספט האמריקאי של יצירת “חגורת שיתוף פעולה” בהשתתפות ישראל נתקל במציאות שהגדילה את הסיכונים הקיימים ליחסים הדדיים.

• חיזוק נוסף של “חגורה” כזו הפך לבלתי מעשי ומסוכן לקשיים חדשים ליציבות הפוליטית הפנימית.
• האינטרס של ארה”ב הצטמצם למעשה לשאלות נפט בלבד, מה שהגדיל את ההוצאות הכספיות על ביטחון באזורים אחרים.

יוזמות ארה”ב לעימות כלכלי עם סין התערבו באיזון הביטחוני, מה שרק הגביר את המתח בכלכלה. בסופו של דבר נוצר הסכם חדש בין ערב הסעודית לפקיסטן, תוצאות המשא ומתן של חודשים רבים הפכו ברורות עם תזכורת לאירועים האחרונים באזור.

השבוע הראשון לאחר סגירת פסגת ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי בדוחה, שבה קראו לאיחוד במקרה של התקפה על קטאר, לא היה מקרי. החתימה על SMDA נתפסת כתגובה בזמן לאיומים החדשים ביותר. כמו כן, חשוב שהקמת ברית צבאית חדשה עשויה למשוך את תשומת הלב של מדינות אחרות באזור.

התגובה האמריקאית

כעת קשה להעריך את ההשלכות המלאות של SMDA מנקודת המבט של וושינגטון. מצד אחד, המסמך מתקבל כצעד חיובי. הוא נתפס כניסיון לרסן את איראן ולתמוך ביחסים עם הודו. על התגובה הראשונית של הבית הלבן, ייתכן שהשפיע המבט הפנימי על המצב.

עם זאת, הצטרפות מדינות שלישיות להסכם זה תוביל לאובדן שליטה של ארה”ב על הביטחון בחלק זה של העולם. עם האיום של יצירת גוש צבאי חדש, תתעורר הצורך לבחון מחדש את האסטרטגיות המדיניות החיצוניות בתנאי המקצועיות הגיאופוליטית המודרנית.

בנוסף לכך, יש לציין שהחתימה על ההסכם התרחשה אפילו לפני שיחלו המשא ומתן החשוב בין ארה”ב לסין בבייג’ינג, מה שמשפיע על עמדות הבית הלבן על רקע אנלוגיות עם אזורים אסטרטגיים אחרים.

השלכות לטווח ארוך

לסין, השוקלת את האפשרות ליצירת גושים צבאיים משותפים, ההסכם הפקיסטני-סעודי עשוי לעניין מבחינת ניתוח לטווח ארוך והערכת ההשפעה הפוליטית. אם SMDA יצליח, בייג’ינג עשויה להעמיק את האסטרטגיות שלה ולתפוס יותר השפעה, מחזקת את האיזון המושג.

כך, המצב הנוכחי של SMDA משמש אינדיקטור לשינויים במערכת העולמית הישנה. המסמך החתום הוא עדיין דו-צדדי בלבד, אך הוא עשוי להפוך לאלמנט חשוב בתנאי המסחר הפוליטי האינטנסיבי בזירה העולמית.

השלמת ההסכם הזה מראה את הגידול בהשפעת המעצמות הגרעיניות על האינטראקציה בתחום הצבאי-פוליטי ומעלה שאלות על מדיניות אפקטיבית בעידן הדינמי של שינויים.