ב-6 באוקטובר ישראל וחמאס יתחילו במשא ומתן לסיום המלחמה בעזה

הנושא המרכזי של המשא ומתן — שחרור בני הערובה הישראליים והחלפת האסירים הפלסטינים. נתניהו הדגיש בעבר: ישראל מוכנה להתחיל בהחלפה מיד לאחר חתימת ההסכם, ופירוק חמאס מנשקו יהפוך ל”שלב השני של השלום”.

דווקא הנקודה הזו מעוררת את המתח הגדול ביותר. חמאס חושש לאבד שליטה, ישראל — את הביטחון. אך בדיפלומטיה, כמו במלחמה, הפסקה לפעמים רועשת יותר מהארטילריה.

שיחת טראמפ ומשחק על העצבים

לפי Axios, בסוף השבוע דונלד טראמפ התקשר אישית לנתניהו כדי לברך אותו על “הצעת חמאס”. אך ראש הממשלה הגיב בקרירות — מחשיב את היוזמה כ”חסרת משמעות”.

תגובת טראמפ הגיעה מיד:

“זו ניצחון. קבל אותו”.

ב-3 באוקטובר טראמפ הצהיר בפומבי שחמאס צריך לאשר את תוכנית השלום שלו עד סוף השבוע, אחרת יהיו “השלכות חמורות”.
באותו יום אישרה הקבוצה את נכונותה לשחרר את בני הערובה, אך דחתה את התנאים המרכזיים — יצירת “מועצת שלום” ופירוק מוחלט מנשק.

כך החלה משחק שחמט דיפלומטי חדש, שבו כל מהלך הוא איתות לעולם ומבחן לבעלי הברית.

ישראל משנה אסטרטגיה

ב-4 באוקטובר נודע: הכוחות הישראליים קיבלו פקודה להפסיק את הפעולות ההתקפיות בעזה ולעבור לשלב הגנתי.
באופן רשמי — זהו צעד ל”יצירת תנאים למשא ומתן”. בפועל — הפסקה, שלאחריה עשוי לבוא פריצת דרך או הסלמה חדשה.

כבר ב-5 באוקטובר טראמפ הצהיר בפלטפורמה שלו Truth Social שישראל הסכימה לקו ההתחלתי שהוצע על ידי ארה”ב לנסיגת כוחות.
אם חמאס יאשר את נכונותו, תהליך החלפת בני הערובה עשוי להתחיל כבר ביממה הקרובה.

דיפלומטים מכנים את התרחיש הזה “אופטימיות זהירה”. אך על רקע העייפות מהמלחמה אפילו זהירות נשמעת כהבטחה.

בין פוליטיקה לסמל

6 באוקטובר — תאריך שבו מתמזגים האינטרסים של שלוש הצדדים: ישראל, חמאס וארה”ב.
לנתניהו זו הזדמנות לחזק את עמדתו הפנימית.
לטראמפ — להוכיח שתוכנית השלום שלו מסוגלת לשנות את המציאות.
לחמאס — הזדמנות לשרוד מבלי לאבד פנים.

אבל העיקר — זה לא החתימות ולא המצלמות.
העיקר — הרגע שבו מישהו לראשונה מזה זמן רב יפסיק לירות.