האמנית הישראלית כבר צבעה את המקלט העשירי לילדים אוקראינים, עכשיו – בסומי

סומי, אוקראינה — 16 באוקטובר 2025. בעיר סומי, האמנית הישראלית זויה סבר סיימה לצייר את המקלט העשירי במספר. הפרויקט, שנוצר בשיתוף עם שגרירות ישראל בקייב, הפך לא רק לפעולה של טוב לב — אלא לגשר אמיתי בין ישראל לאוקראינה.

פעם זה היה מרתף קר רגיל, ועכשיו — מקום שבו ילדים מציירים, שרים ולומדים לחלום, אפילו כשמעליהם מזמזמים רחפנים ונשמעות אזעקות.

אמנות כהגנה

הפרויקט התחיל ביוני 2024 והפך במהירות לסמל של תמיכה הומניטרית של ישראל לערים אוקראיניות. המטרה פשוטה וגדולה בו זמנית — להפוך מקלטי ילדים לנווה מדבר של צבע, שבו הפחד מפנה מקום לדמיון.

כל עבודה חדשה דורשת רק 2500–3000 דולר, אך כוחה של ההשפעה שלה עצום. לדברי זויה סבר, הכסף הזה הופך ל”נס קטן”, שעוזר לילדים לראות שהם יכולים לשנות את העולם אפילו במלחמה.

«כששאלו אותי לפני שנה על התוכניות, עניתי: הייתי רוצה לעשות עשרה. אבל לא ידעתי איפה למצוא את האמצעים. והנה — העשירי מוכן. בהמשך יהיה יותר», — כתבה האמנית בפוסט שלה בפייסבוק.

אור בין האזעקות

העבודה האחרונה — באחד ממקלטי הילדים בסומי. הקירות מצוירים בשמש, ציפורים, בתים, מרעות ירוקים — כל מה שחסר כל כך לילדים במלחמה. הכי חשוב, שהילדים עצמם משתתפים ביצירה. הקווים, הקווים, טביעות הידיים שלהם הופכים לחלק מהתמונה הכוללת — הוכחה חיה לכך שהיופי חזק מהפחד.

שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי ציין שהפרויקט “אור וצבע” ימשיך:

«אנחנו רואים איך היוזמה הזו מאחדת אנשים. זה ביטוי של אנושיות, שמדבר חזק יותר מכל הצהרה פוליטית».

כשצבעים הופכים לנשק

זויה סבר נולדה בישראל, אבל כבר שנתיים חיה בין ירושלים לאוקראינה. בעיניה — נחישות וטוב לב. היא לא מסתירה: עבורה הפרויקט הזה הפך למשימה אישית, וכל קיר — כמו תפילה.

«כן, זה סומי, — היא אומרת, — כאן בשמים מזמזמים “שהדים”, כאן הארטילריה לא שותקת. אבל הילדים ראויים לאגדה. אפילו לכמה דקות».

אמנות שנולדה מהמלחמה

בעולם שבו החדשות מביאות יותר ויותר ייאוש, פרויקטים כאלה הופכים לנקודות שיקום של אנושיות. כל מקלט מצויר — לא רק תפאורה. זו הגנה פסיכולוגית, תרפיה, מעשה של התנגדות להרס.

לפי נתוני שגרירות ישראל, האובייקטים הבאים מתוכננים להיפתח בחרקוב, צ’רניגוב וניקולייב.

משמעות שמדברת חזק יותר מפיצוצים

הסיפור של זויה סבר — זהו סיפור של אמנות שלא מפחדת מכאב. בצבעים שלה — לא רק צבעים, אלא אמונה בחיים, אמונה בילדים, ובכך שאפשר להדליק אור אפילו מתחת לאדמה.