טראמפ שואף לכניעת אוקראינה, מה שעשוי להסיר את זלנסקי ולערער את עמדות פוטין. נתניהו מודאג.

בקהילה הבינלאומית, בקייב ובמוסקבה נגרמה תגובה של הלם מוחלט בנוגע ל-28 הנקודות של התוכנית האמריקאית שיכולה לשים קץ למלחמה באוקראינה. שני המחנות דחו באופן חד משמעי את היוזמה הזו.

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי מודע היטב לכך שקבלת המסמך הזה תסיים את הקריירה שלו. זה יערער את הלגיטימיות הלאומית ויהפוך את אוקראינה למדינה תלויה.

עבור נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, סיום הסכסוך, שגבה יותר ממיליון חיים רוסיים והוביל את הכלכלה לאסון, יהווה איום על סמכותו ותדמיתו כמנהיג בלתי נגיש.

בסיס התוכנית: הקפאת הסכסוך

התוכנית מבוססת על הקפאת המצב הנוכחי ודרישה לוויתורים משמעותיים משני הצדדים. אוקראינה תצטרך לוותר על שטחים, נאט”ו על התרחבות, ואירופה תצטרך לקבל מציאות גיאופוליטית חדשה שבה רוסיה משחקת תפקיד מרכזי בפתרון הסכסוך.

עם זאת, דונלד טראמפ מתעקש על שלו. זהו גישה טיפוסית של טראמפ: אינדקס של אינטרסים, כוח פוליטי, קשרים אישיים עם פוטין ותסריט ברור של הפחדה — אם אוקראינה לא תסכים, ארה”ב תפסיק את הסיוע הצבאי.

סיבות לעמדה הפעילה של טראמפ

אינטרסים כלכליים. טראמפ פועל מתוך שיקולים של אנוכיות כלכלית טהורה, רואה במלחמה כבור כלכלי שמשפיע בראש ובראשונה על אירופה.

— שאיפה לצמצם את ההשפעה האמריקאית מחוץ למדינה.
— הפחתת הוצאות על סיוע צבאי.
— הפניית משאבים לצרכים פנימיים.

אין זה מפתיע שהתוכנית שלו לשלום משקפת את המוטיבציה הזו במלואה.

גישה קפדנית לפוטין

לפי דיפלומטים, טראמפ חווה פחד פוליטי ולא פיזי מפוטין:

— יכולתו של פוטין להתערב בבחירות בארה”ב.
— יכולת סייבר קיימת.
— טראמפ רואה בפוטין “שותף לעסקה” ולא אויב.

התוכנית בת 28 הנקודות למעשה מחזירה את רוסיה לשורות המערב, כולל G8, מה שיוצר בונוס לפוטין.

לחץ דרך סיוע צבאי

המנוף העיקרי ללחץ הוא הפסקת הסיוע הצבאי לאוקראינה.

טראמפ הביע בבירור את עמדתו: “אם זלנסקי לא יקבל את התנאים, לא יהיה סיוע. סוף”. ניתן לפרש זאת כאולטימטום.

בסיס תוכני: 28 נקודות

התוכנית כוללת מבנה ברור המגדיר גבולות חדשים במזרח אירופה:

א. גבולות ושטחים
— הכרה בשליטת רוסיה על דונבאס.
— ויתור של אוקראינה על חברות עתידית בנאט”ו.
— הכרה מלאה בחצי האי קרים כרוסי.
— הקפאת קו החזית בדרום — ללא נסיגה או התקדמות.
— יצירת אזור מפורז בדונבאס.

ב. פרדיגמה צבאית
— גודל הצבא האוקראיני מוגבל ל-600 אלף איש.
— איסור על הצבת ציוד צבאי זר.
— פיקוח קפדני על פעולות צבאיות.
— התחייבות של אוקראינה לא לתקוף את רוסיה.

ג. נאט”ו ומערב אירופה
— נאט”ו מוותר על התרחבות.
— איסור על הצבת טכנולוגיות צבאיות מתקדמות באוקראינה.
— רפורמה המגבילה את התרחבות נאט”ו במרחב הפוסט-סובייטי.

ד. רוסיה — עידוד במקום עונש
— חזרה לקבוצת G8.
— הפחתת רמת הסנקציות.
— החזרת חלק מהנכסים המוקפאים.
— הכרה באינטרסים הביטחוניים של רוסיה באזור.

ה. שיקום אוקראינה בתנאים משפילים
— 100 מיליארד דולר לשיקום, על חשבון נכסים רוסיים.
— שליטה מלאה על כספי השיקום.
— תוכנית לשיקום התשתיות.

ו. מנגנוני פיקוח ויישום
— יצירת “מועצת שלום” אמריקאית-רוסית-אירופית לניטור ההסכם.
— סנקציות אוטומטיות במקרה של הפרה.

עמדות הצדדים: קייב, מוסקבה ובריסל

קייב:
העיר רואה בתוכנית הזו “כניעה”. זלנסקי לא יכול לחתום על מסמך שהופך את אוקראינה למדינה ללא צבא מלא ותמיכה בינלאומית.

מוסקבה:
פוטין מקבל את מה שהוא רוצה — הכרה בשטחים, הקפאת נאט”ו וחזרה ל-G8, אך לחברה הרוסית יהיה קשה לקבל “ניצחון חלקי”.

אירופה:
מנהיגי אירופה רואים בתוכנית כעידוד לפוטין וחזרה למדיניות ברוח מינכן. הם חוששים שזה ייצור תקדים לדיקטטורים עתידיים.

משמעות גלובלית

תהליך השלום הזה עשוי להוביל לסכסוך גדול יותר. זה לא הסכם, אלא יותר הקפאת מלחמה. מומחי ביטחון מזהירים שהסכמים כאלה לא יביאו יציבות ושקט.

אסטרטגיית טראמפ

הגישה של טראמפ אינה מכוונת לחיפוש כנה של שלום. למעשה, זהו מהלך אסטרטגי שבו ארה”ב מפסיקה להיות “הבנק של העולם”, רוסיה מקבלת תגמול, אירופה משלימה עם אי נוחות, אוקראינה מתמודדת עם דילמה קיומית, וטראמפ שוב נמצא במרכז הבמה בזירה הגלובלית.

התוכנית הזו תיצור מציאות חדשה, שמשנה את פני הקהילה העולמית.

חדשות ישראל — Nikk.Agency