קטיה מאוקראינה: סיפורה של חיילת בודדה במג”ב, ששרדה דום לב ומבוי סתום בירוקרטי. כיצד החברה התגלתה כחזקה יותר מהמערכת

כמעט כל שירותה עבר במלחמת “חרבות הברזל”. לאחר השחרור, קטיה חלמה על חיים שקטים. אך כעבור מספר ימים ליבה נעצר — והמערכת כמעט השאירה אותה ללא טיפול.

רובכם כבר שמעתם את הסיפור של העולה החדשה מאוקראינה – קטיה, שהרעידה רבים.

העולה הצעירה, החיילת הבודדה והגבול הפתאומי בין “לפני” ו”אחרי”

קטיה — בחורה עליזה ומחייכת, עולה חדשה מאוקראינה, בוגרת תוכנית נעלה. לישראל היא הגיעה כנערה: למדה בבית הספר “כדורי” בנוף הגליל, התרגלה, תכננה תוכניות, חיפשה חברים, שמאז קוראים לה אדם מואר, “האדם שתמיד שמר על החברה מעל המים”. אמה חיה באוקראינה, באודסה.

על קטיה כבר סיפרנו בכתבה ב-4 במאי, 2025 – לחיילת הבודדה קטיה מאוקראינה ליום העצמאות של ישראל ערכו הפתעה מרגשת — מפגש עם המשפחה שנשארה באוקראינה, בעיר אודסה, הנתונה להפגזות.

את דרכה בצבא היא בחרה במודע: שירתה במג”ב כחיילת בודדה, ללא קרובים לידה. כמעט כל שירותה היה במלחמת “חרבות הברזל”. משמרות קשות, מתח מתמיד, לחץ — את כל זה קטיה עברה בעמידה איתנה.

12 בנובמבר 2025 היא השתחררה. לראשונה מזה חודשים ארוכים נראה עתיד שקט.

אבל כעבור מספר ימים הכל נקטע.

פרטי הסיפור סיפר ב-25 בנובמבר 2025 ערוץ “חיפה ביום ובלילה | Haifa Day&Night “ומייסדת הערוץ Anna Polisuchenko.

«קטיה עברה מוות קליני». מה קרה באותו יום

כחודש לאחר השחרור, ברחוב, באמצע היום, לקטיה פתאום נעצר הלב. ללא מחלות קודמות, ללא תסמינים מזהירים. הבחורה פשוט נפלה, איבדה הכרה — וזהו.

עוברים ושבים שהיו בסביבה החלו מיד בהחייאה. עשו עיסוי לב, השתמשו בדפיברילטור. רק בזכות תגובתם הצליחו “להחזיק” את קטיה עד להגעת האמבולנס.

בבית החולים “איכילוב” בתל אביב הרופאים המשיכו במאבק: ייצבו את הנשימה, השיגו חידוש פעילות הלב, הוציאו אותה ממוות קליני. אך התברר — ללא התקנת קוצב לב ושיקום ממושך קטיה לא תשרוד.

ואז קרה מה שב-2025 נראה בלתי אפשרי: הבירוקרטיה העמידה את הניתוח בסכנה

לחיילים המשתחררים מהצבא יש נוהל ברור: הם חוזרים אוטומטית לקופת החולים שבה היו לפני השירות. אך בין הגשת המסמכים לעדכון הסטטוס בפועל יש “תקופת מעבר” — בדרך כלל מספר שבועות. בדיוק בתקופה זו לקטיה נעצר הלב.

פורמלית היא כבר לא במערכת צה”ל, אך עדיין לא רשומה בקופה האזרחית.

מבחינה משפטית הקופה אינה רשאית לסרב לחייל משוחרר. אך בניירת הסטטוס שלה עדיין “בדרך”. התוצאה:

הניתוח היה “בספק” רק בגלל סימונים לא מעודכנים במחשב.

לא היו מכשולים רפואיים או ביטוחיים. קוצב הלב כלול בסל הבריאות. אך הבירוקרטיה חסמה את הטיפול.

עיתונאים, בלוגרים, חברי כנסת, חברים: איך הקהילה התערבה ושינתה את המצב

הסיפור של קטיה החל להתפשט ברשתות החברתיות הישראליות (כולל האוקראיניות) כמעט מיד. בצ’אטים עיתונאיים ובערוצי בלוגרים.

אנשים אמיתיים החלו להתקשר, לכתוב, לדפוק על כל דלת.

אמה המאמצת* של קטיה בתוכנית נעלה אמרה בערוץ 13 משפט שהפך מיד לוויראלי:

«היא הייתה מספיק טובה כדי להילחם עבור המדינה — אבל לא מספיק טובה כדי לקבל טיפול מציל חיים?»

*תוכנית נעלה ממנה לכל נער שמגיע ללמוד בישראל ללא הורים משפחה מאמצת או מבוגר-מנטור — אדם שעוזר בחיי היומיום, בהתאקלמות והופך לאיש קשר במדינה. זה לא אימוץ, אלא צורת תמיכה חברתית, כדי שלילד יהיה מבוגר לפנות אליו בכל רגע.

והמשפט הזה הדהד בהרבה משרדים.

הפתרון הגיע בבוקר ה-26 בנובמבר: כללית אישרה את הניתוח

לאחר סדרת פניות, פרסומים, לחץ מצד עיתונאים וחברי כנסת, וכן בזכות עבודתם של עשרות אנשים “בצללים”, כללית אישרה את התקנת קוצב הלב ורשמה את קטיה במערכת רטרואקטיבית מה-14 בנובמבר.

הניתוח נקבע בבית החולים “איכילוב”.

זו הייתה ניצחון של הקהילה. אבל לא הסוף.

עכשיו לקטיה מצפה — ניתוח, שיקום וחודשים של התאוששות. והלחץ הכלכלי — עצום

אמה של קטיה הגיעה מאוקראינה, עזבה הכל. היא לא עוזבת את בתה לרגע. אבל ההוצאות שלהן עצומות, והן לא נעלמו:

• מגורים לאם ליד בית החולים,
• תרופות וטיפול,
• שיקום לאחר הניתוח,
• הוצאות על תחזוקת הדירה של קטיה,
• חיים בסיסיים, עד שקטיה תוכל לחזור לעבודה.

הגיוס שמנהלים חבריה של קטיה — רשמי, בדוק, שקוף. הוא נתמך על ידי עשרות ערוצים, כלי תקשורת ובלוגרים. אבל עד הסכום הנדרש עוד רחוק.

קישור לגיוס: https://giveback.co.il/project/88146

למה הסיפור הזה חשף בעיה מערכתית בישראל

המקרה של קטיה — לא יחיד. הוא מראה:

1. מעבר חיילים ממערכת צה”ל לאזרחית משאיר “אזור אפור”.
   האדם פורמלית קיים בין שתי מערכות — ולפעמים זה נוגע לחיים או מוות.
2. ב-2025 הבירוקרטיה לא צריכה להיות מכשול לטיפול.
   זה לא ויכוח רפואי ולא מקרה מורכב, אלא שאלה פשוטה של סטטוס במערכת.
3. הקהילה פעלה מהר יותר מהמערכת.
   עיתונאים, פעילים, חברים ופשוט אנשים אכפתיים — כולם התגייסו מיד, פעלו בצורה ברורה ומתואמת.
4. נדרשים שינויים בחוקים ובהנחיות.
   כדי שמצבים כאלה לא ייפתרו ידנית דרך תהודה ציבורית.

קטיה — לא מקרה אנונימי. זו אדם ששירת, עזר ומגיע לו עזרה בעצמו

בישראל רבים מכירים אותה: היא חיה, למדה, עבדה, השתתפה בחיים התנדבותיים.
מכריה מספרים שקטיה הייתה האדם שתמיד שם לב אם למישהו קשה.

עכשיו היא בעצמה במציאות קשה ביותר: מוות קליני שעברה, ניתוח לב, חודשים של התאוששות.

אבל מה שמדהים — למרות הכל, מכריה אומרים: “קטיה חזקה. היא נלחמת”.

קודם: הפתעה ליום העצמאות של ישראל: קטיה ראתה לראשונה מזה שנתיים את אמה ואחיה

באביב 2025, עוד לפני השחרור ולפני הטרגדיה עם עצירת הלב הפתאומית, היה בחייה של קטיה רגע שאליו חוזרים היום רבים שמכירים אותה. לכבוד יום העצמאות ה-76 של ישראל ערוץ 14 הכין לה מתנה מיוחדת — מפגש חם ומרגש עם המשפחה, שנשארה כל הזמן הזה באוקראינה, בעיר אודסה, הנתונה להפגזות.

קטיה, בהיותה בשירות בישראל, סיפרה בשידור שאמה ואחיה נשארים באודסה, שם המצב עם ההפגזות נותר קשה מאוד. אמה של קטיה מעולם לא הייתה בישראל, וקטיה עצמה לא יכלה לבקר את משפחתה בגלל המלחמה.

הרגשות שקטיה חוותה כשהמשפחה שלה הופיעה באולפן היו שיא השידור.

היא לא ראתה את אמה ואחיה הקטן שנתיים, וחשבה שהתקשורת הקרובה איתם אפשרית רק בטלפון.

לכן הרגע שבו בשידור החגיגי היא ראתה את קרוביה — היה נס אמיתי. הרגשות היו כנים וחזקים: קטיה לא הסתירה דמעות וסיפרה באולפן כמה קשה כל הזמן הזה לחיות רחוק מהמשפחה, בידיעה שהם נמצאים תחת הפגזות מתמידות.

דבריה נשמעו כך:

«לא יכולתי לחבק אותם שנתיים. שמרנו על קשר רק בטלפון, וכמובן, מאוד קשה להיות רחוק מהמשפחה שלך, במיוחד כשהיא עוברת זמנים קשים כאלה.»

המפגש הזה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר בשידור החגיגי. עבור הצופים — פרק על קרבה אנושית, שהזכיר כמה חשובה התמיכה בחיילים בודדים. עבור קטיה עצמה — רגע נדיר של אושר בתקופת שירות קשה ופרידה.

האירוע אז הפך לסמל של קשרים מתחזקים בין ישראל לאוקראינה: קטיה שירתה את ישראל, בעוד משפחתה חיה תחת הפגזות באודסה. הניגוד הזה היה כואב וחשוב — ולכן הסיפור נגע בלבבות של אלפי אנשים.

למה חשוב להפיץ את הסיפור הזה

כי הוא לא רק על כאב ומאבק.
הוא על אנשים, שבין אם הם ממוצא, שפה או עיר — עמדו לצד בחורה ששירתה את ישראל ונמצאה בין שתי מערכות.

זה סיפור של עולה חדשה מאוקראינה, שעברה מלחמה, עברה עצירת לב וממשיכה להיאבק על חייה — בעוד אמה יושבת ליד מיטת בית החולים, וחברים והקהילה עושים הכל כדי לתמוך.

וזה סיפור על כך שהחברה יכולה להיות חזקה יותר מהבירוקרטיה.

שקטיה תראה שהיא לא לבד

כל תרומה — זה לא רק סכום.
זה אות לקטיה, לאמה, למשפחה ולכל מי שנתקל במצבים דומים: רואים אתכם, אתם חשובים, אתם לא לבד.

הסיפור של קטיה — זה לא על רחמים.
זה על חיילת בודדה, שנתנה לישראל שנים של שירות ועכשיו מגיע לה דבר אחד — הזדמנות לחיות בשקט.

תמכו בה חברים, עיתונאים, בלוגרים, חברי כנסת, אנשים רגילים.
עכשיו נהיה לצידה עד הסוף.

איך אנחנו יכולים לעזור עכשיו

המצב פורמלית התקדם — הניתוח אושר. אבל ההתאוששות תיקח חודשים. לאם צריך מגורים ליד בית החולים. קטיה לא תוכל לעבוד. על תרופות, שיקום והוצאות יומיומיות יוצאות סכומים עצומים.

לכן העזרה עדיין קריטית. ועדיין דחופה.

הגיוס הרשמי:

https://giveback.co.il/project/88146

זה גיוס בדוק מחבריה של קטיה. הכסף הולך ישירות להוצאות המשפחה. ללא מתווכים.