האפיפיור ליאו ה-14 והפטריארכים ציינו 1700 שנה לוועידת ניקאה במקום קיומה

בטורקיה התקיימה פגישה, שעליה בחוגים הכנסייתיים מזמן הסתכלו כמבחן למוכנות לדיאלוג אמיתי. האפיפיור ליאו ה-14 והפטריארך האקומני ברתולומיאוס הראשון הגיעו לניקאה, שם לפני 1700 שנה נוצר הסמל של אמונת ניקאה. יובל פורמלי — כן. אבל ההקשר התברר כרחב יותר: פוליטיקה, ביטחון אזורי, יחסי אנקרה עם אירופה והוותיקן.

על שפת האגם, תחת רעש התיירים ובו זמנית תחת האזאן מהמסגד הקרוב, המנהיגים הנוצרים ערכו תפילה משותפת לאחדות. אין נוסחאות דיבור אידיאליות, רק מחווה שקוראת את עצמה. האפיפיור הגיע במסוק מאיסטנבול — לוח זמנים צפוף, משא ומתן אינטנסיבי, אך הרגע בניקאה הפך לפרק המרכזי בביקור.

המשתתפים התאספו ליד חפירות הבזיליקה של סנט נאופיטוס — מקום שבו, לדעת הארכיאולוגים, התקיים הסינוד של שנת 325. באתר הופיעו נציגים של קהילות יווניות, סוריות, קופטיות, ארמניות, אנגליקניות ופרוטסטנטיות. השלטונות הטורקיים הציבו אבטחה מוגברת, שגם היא נקראת כמסר: אנקרה מוכנה להראות פתיחות על רקע מתחים אזוריים.

התהלוכה מעל החורבות נראתה כניסיון סמלי לחבר בין מזרח ומערב לאחר עשורים של קרעים דוגמטיים ופוליטיים. בנאומו דיבר האפיפיור על כך שסמל האמונה הוא יסוד חי, ולא “טקטון קפוא”. המשפט, למעשה, מכוון להפחתת המתח בין מרכזים נוצריים שונים, מבלי להיכנס לדיונים תאולוגיים.

ארדואן ציין בנפרד את עמדת האפיפיור לגבי אוקראינה והשאלה הפלסטינית, תוך שהוא מדגיש שאנקרה רואה בוותיקן שותף לדיאלוג דיפלומטי. זה נשמע בסגנון המוכר של המנהיג הטורקי: דגש על לגיטימיות, מעמד היסטורי של ירושלים והצורך לרסן את ההסלמה האזורית.

עבור הוותיקן זהו גם צעד לכיוון קורס חדש. הנסיעה הראשונה של ליאו ה-14 לחו”ל — לא לאירופה, לא לאמריקה הלטינית, אלא דווקא לטורקיה. התקשורת מדגישה שזהו אות ברור: האפיפיור מתכוון לחזק את הדיאלוג במקום שבו באופן מסורתי היו יותר חילוקי דעות מאשר הבנה הדדית.

האסיפה בניקאה הפכה יותר לציון פילוסופי בלוח השנה מאשר לחגיגה. אך בדיפלומטיה הכנסייתית רגעים כאלה לפעמים משנים את האווירה מהר יותר מאשר משא ומתן רב שנים. חורבות הבזיליקה, קונפציות שונות, הבמה הטורקית והדגש על אחדות יוצרים בסיס לתנועה קדימה — גם אם בצעדים קטנים.

אנליסטים העובדים עם סדר היום של המזרח התיכון והים התיכון כבר מכנים את הפגישה סוג של “מבחן בגרות” לכל התקשורת הבין-כנסייתית האזורית. ובנקודה זו המשמעות הסמלית לפעמים מתבררת כחשובה יותר מהמסמכים הרשמיים.

הקונטקסט הפוליטי — גם הוא לא ברקע. המלחמה באוקראינה, חוסר היציבות במזרח התיכון, התהליכים הפנימיים בטורקיה — כל זה הופך את הפגישה לא רק להיסטורית, אלא גם לפרגמטית. השילוב הזה מאפשר לאירועים בניקאה להשתלב גם בכרוניקה הדתית וגם בדיפלומטית.

זו הסיבה שאנחנו ממשיכים לעקוב אחר עלילות כאלה בפוליטיקה האזורית ובקשרים בין-דתיים. בפסקה האחרונה נציין את העיקר: ביקורים כאלה יוצרים סביבה בינלאומית שבה מנהיגים דתיים שוב הופכים למשתתפים בשיחה גלובלית, וזה חשוב לדבר עליו בחומרים של «НАновости — Новости Израиля | Nikk.Agency», שמתעדים תהליכים אלה עבור קהל ישראלי וקוראים אוקראינים-ישראלים.