הבמאי האוקראיני פרש מ-IDFA במחאה נגד החרם על ישראל, וכינה זאת פשיזם.

החדשות על עזיבתו של אלכסנדר רודניאנסקי מ-IDFA עברו דרך תעשיית הקולנוע בגל בלתי צפוי. קשה היה לדמיין שהוא יעזוב את הפסטיבל ברגע הופעתו הנדירה כבמאי, 31 שנה לאחר הניסיון האחרון. במיוחד כאשר אמסטרדם תמיד נחשבה למקום שבו הדוקומנטריה מקבלת חיים שניים וקהל חדש.

הצעד עצמו נראה חד. רודניאנסקי הציג את סרטו, והעניין בפרויקט היה ברור — בכל זאת שמו מקושר לעבודות הפקה גדולות שעזרו לעצב את השוק. אך ההחלטה לעזוב עוד לפני סיום התוכנית הפתיעה אפילו את אלה שעובדים לצידו זמן רב.

IDFA מזמן קיבע את מעמדו כאחד האירועים המרכזיים בעולם הקולנוע הדוקומנטרי. הפסטיבל קיים מאז 1988, ועברו בו סרטים שהפכו לחלק מהדיונים התרבותיים. בהקשר זה, עזיבתו של רודניאנסקי נראתה כניסיון לצאת מתסריט מוכן מראש.

תגובת הקולגות הייתה שונה. היו שדיברו על קונפליקט, אחרים על עקרונות, ויש שחשבו שלמפיק היו סיבות שהוא החליט לא לחשוף. הסברים פומביים לא נשמעו, מה שהוסיף אפקט של חוסר בהירות. בתוך קהילת הפסטיבל זה עורר עוד יותר שאלות.

הסרט של רודניאנסקי עצמו בנוי על נושאים עכשוויים, ולדברי אלה שהספיקו לראותו, הוא מעלה שאלות חדות. לכן העניין בהשתתפותו לא היה פורמלי, אלא אמיתי: השילוב של ניסיון ותפקיד חדש תמיד עובד על במות הפסטיבלים. מכאן גם התמיהה הגוברת — מה בדיוק גרם לו לצאת מהמשחק.

רודניאנסקי נחשב במשך עשורים למפיק שיודע להפעיל פרויקטים ולשמור על התעשייה על פני המים. המעבר שלו לבימוי נתפס כמעט כשלב חדש, ורבים ציפו שהוא יתבסס בתפקיד זה. השאלות על הצעדים הבאים כעת מתרבות, כי הוא עצמו עדיין לא מגיב עליהן.

חלק מהמבקרים רואים במחווה זו ניסיון לשמור על רף פנימי — לא לעבוד במקום שבו התנאים נראים לא נכונים. אחרים סבורים שמדובר בהחלטות אישיות שפשוט חפפו בזמן עם הפסטיבל. הפרשנויות הפומביות עדיין מוגבלות לניחושים.

הצעדים הבאים של רודניאנסקי נשארים לא ברורים. עבור הצופים והמקצוענים זהו רגע של ציפייה — מה יהיה הלאה, אילו פרויקטים יופיעו, ועד כמה הקו הבימוי יהפוך עבורו לנקודת צמיחה חדשה. אנו ממשיכים לעקוב אחר התפתחות הסיפור הזה ומתעדים את השינויים המרכזיים עבור הקהל НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency.