הריסות עזה כחשבון פוליטי: וושינגטון מצפה מישראל לצעדים וכסף

על פי הדיווחים, ארצות הברית דחקה בישראל לקחת אחריות על פינוי ההריסות בעזה, שנוצרו לאחר יותר משנתיים של מלחמה. מדובר לא רק ביוזמה הומניטרית, אלא בפרויקט רב-שלבי רחב היקף, שעלול לעלות יותר ממיליארד דולר ולהוות נטל כלכלי ופוליטי כבד על ירושלים.

לפי הדו”ח של Ynet ביום שישי, עמדת וושינגטון היא שישראל צריכה לא רק לממן את השלב הראשוני של העבודות, אלא גם לפקח ישירות על תהליך הפינוי. זה בדיוק מה שמקורות אמריקאים מדגישים כתנאי מפתח להתחלת השיקום, שעד כה לא החל.

ההרס בעזה נגרם כתוצאה מהתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, שבה נהרגו כ-1,200 אנשים ו-251 אנשים נחטפו. בתגובה, ישראל החלה בקמפיין צבאי נגד חמאס, שהוביל לרמת הרס חסרת תקדים — הן על הקרקע והן מהאוויר.

הצעדים הראשונים — עדיין זהירים

פקיד בכיר ישראלי, אליו מתייחס Ynet, אישר: ישראל בשלב זה הסכימה לשקול את הבקשה האמריקאית. ההצעה היא להתחיל בפרויקט פיילוט מוגבל בעיר הדרומית רפיח, שנמצאת תחת שליטת צה”ל. התוכנית היא לפנות רובע אחד במצב ניסיוני.

גם “הפיילוט” הזה, לפי ההערכות, עשוי לעלות עשרות או מאות מיליוני שקלים. ובירושלים מבינים היטב: הסכמה לשלב הראשוני כמעט אוטומטית פותחת את הדלת להוצאות הרבה יותר רציניות בעתיד.

היקף המשימה

תמונת ההרס, שתועדה בנתוני לוויין של האו”ם, נראית כמעט בלתי אפשרית. יותר מ-123,000 מבנים נהרסו לחלוטין, ועוד כ-75,000 נפגעו. בסך הכל זה אומר שכ-81% מהבנייה בעזה או נהרסה או אינה ראויה למגורים.

לפי הערכות UNDP, כמות פסולת הבנייה עולה על 68 מיליון טון. ללא הסרתה, לא ניתן לעבור לשלב השני — שיקום אמיתי במסגרת הפסקת אש אפשרית.

רפיח כמודל

הצד האמריקאי, לפי הדו”ח של Ynet, רואה ברפיח נקודת התחלה אופטימלית. שם, לפי הערכתם, נוכחות חמאס מוגבלת, מה שמאפשר להשתמש באזור כמודל לפרויקטים שיקומיים עתידיים.

הרעיון פשוט: קודם ליצור תבנית עובדת, ואז להרחיב אותה לכל עזה. השאלה היא, מי ישלם ומי יהיה אחראי על הביטחון.

כסף וסירוב תורמים

מעצמות אזוריות ותורמים בינלאומיים לא ממהרים לקחת על עצמם את ההוצאות. ראש ממשלת קטאר מוחמד בן עבדולרחמן אל ת’אני הצהיר לאחרונה שדוחה לא מתכוונת לממן את השיקום.

“לא נשלם על שיקום מה שנהרס על ידי מישהו אחר”, אמר בפורום דוחא.

למעשה, זה מגביר את הסיכון לתרחיש שבו ישראל תהיה הצד היחיד שיכול לממן את פינוי כל השטח.

תסריט ישן באריזה חדשה

הגישה של וושינגטון אינה חדשה באופן עקרוני. בעימותים קודמים, ארה”ב כבר התעקשה שישראל תיקח על עצמה חלק מההוצאות על פעולות הומניטריות בעזה — וישראל הסכימה.

ההבדל עכשיו הוא בהיקף, בלוחות הזמנים ובהקשר הפוליטי.

המתח לא נעלם

מאחורי הקלעים נשאר מתח רציני. המיקוד האמריקאי הולך ומתמקד יותר בשיקום, בעוד הדרישה המרכזית של ישראל — פירוק חמאס מנשקו — למעשה לא מקבלת תשומת לב דומה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מביע בגלוי ספקנות לגבי היכולת של כל מנגנון בינלאומי לפרק את חמאס מנשקו ללא מעורבות ישירה של ישראל.

שאלות ללא תשובות

בירושלים גם חוששים שוושינגטון עשויה להתקדם לשלב הבא של הפסקת אש גם בהיעדר פתרון לעניין החטופים וללא תוכנית ברורה לחיסול הפוטנציאל הצבאי של חמאס.

דאגה נוספת מעוררים דיווחים על ניסיונות ארה”ב להקים כוחות ייצוב בינלאומיים לעזה. לפי מקורות ישראליים, שגריר ארה”ב בטורקיה אמור לדון עם נתניהו באפשרות הכנסת כוחות טורקיים — אפשרות שישראל דוחה בתוקף.

מה זה אומר בפועל

מדובר לא רק בפינוי הריסות. זהו עניין של שליטה, אחריות, ביטחון וכסף — וכל ארבעת הנקודות נותרות שנויות במחלוקת.

במצב זה, ישראל מוצאת את עצמה בין הלחץ האמריקאי, היעדר תמיכה תורמת ודרישות הביטחון שלה עצמה. זהו בדיוק הקשר של הסתירות שמנתח היום NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency, תוך מעקב כיצד סדר היום ההומניטרי משתלב יותר ויותר עם גיאופוליטיקה וסיכונים ממשיים לאזור.