- December 30, 2025
- 1:55 pm
- אוקראינה, וידאו
Пока רוסיה ממשיכה להפציץ ערים אוקראיניות, ארכיונאים עובדים מדי יום מתחת לאדמה כדי להציל ולתעד את ההיסטוריה היהודית — דף אחר דף, שם אחר שם. לדברי יו”ר הסוכנות היהודית לשעבר נתן שרנסקי, שכיום הוא יו”ר מרכז הזיכרון לשואה בבאבי יאר (BYHMC), כותב ב-30 בדצמבר 2025 JNS, העבודה על דיגיטציה של מיליוני מסמכים יהודיים הקשורים לבאבי יאר הפכה למרוץ נגד הזמן.
יש עוד חזית אחת שמדברים עליה פחות — המאבק על הזיכרון
המלחמה באוקראינה הורסת ערים, תשתיות וחיים. אבל יש עוד חזית אחת שמדברים עליה פחות — המאבק על הזיכרון. על מסמכים, ניירות, שמות. על מה שקל להשמיד ואי אפשר לשחזר. זה בדיוק מה שנתן שרנסקי מדבר עליו, כשהוא מתאר את העבודה להצלת הארכיונים היהודיים הקשורים לבאבי יאר.
«אם נאבד את המסמכים האלה, נאבד מאות שנים של חיים יהודיים. שמירתם אינה רק עניין של העבר. זה עניין של האם הזיכרון יישמר בכלל».
מדובר ביותר מ20 מיליון יחידות ארכיון — תעודות לידה, נישואין, תיקים משפטיים, רשימות קהילתיות, מסמכים פרטיים ורשמיים המשקפים את חיי היהודים בשטחי אוקראינה המודרנית לאורך מאות שנים. לדברי שרנסקי, תשעה מיליון מהם כבר הצליחו לדיגיטציה — וזה קרה לא בזמן שלום.
«קיימים יותר מ-20 מיליון מסמכים. כבר דיגיטלנו תשעה מיליון — בזמן מלחמה, תחת הפגזות».
ארכיונים כחלק מהמלחמה על החירות
לשרנסקי, הפרויקט הזה אינו יוזמה הומניטרית מבודדת. הוא מקשר אותו ישירות למה שאוקראינה חווה היום.
«זו מלחמה על החירות. אוקראינה נלחמת על קיומה».
הוא מדגיש שהעבודה על הארכיונים אינה נפרדת מהמאבק של המדינה על הישרדותה. המלחמה מסכנת לא רק את ההווה, אלא גם את הזכות להיסטוריה משלה. מסמכים — במיוחד ניירות — פגיעים: הם לא שורדים שריפות, קריסות, הצפות, הפסקות חשמל ממושכות.
«המסמכים האלה נמצאים בשלב האחרון של קיומם. אם לא נציל אותם עכשיו, הם יאבדו לנצח».
למה זה חשוב לכל העולם היהודי
שרנסקי שם דגש מיוחד על כך שהארכיונים של אוקראינה אינם סיפור מקומי.
«רוב היהודים האשכנזים יש להם שורשים באוקראינה. זה שייך לכולם».
לאחר סיום הפרויקט, הארכיון יהפוך למשאב גלובלי, שיאפשר לאנשים ברחבי העולם לשחזר קווי משפחה, שלעיתים נקטעו בשל השואה, דיכויים ומדיניות ההשתקה הסובייטית.
«לאחר סיום הבנייה, הארכיון יאפשר ליהודים ברחבי העולם לעקוב אחר סיפורי משפחה, שורשים עמוקים לאורך הדורות».
באבי יאר והמחיקה הסובייטית של הזיכרון
שרנסקי חוזר בעקביות לנושא באבי יאר לא רק כמקום של רצח המוני, אלא גם כסמל למחיקה מכוונת של הזיכרון לאחר המלחמה.
«לאחר המלחמה, ברית המועצות לא הנציחה את זכר באבי יאר. היא ניסתה למחוק אותו מהזיכרון».
לדבריו, המדיניות הסובייטית הסירה בכוונה את ההקשר היהודי של הטרגדיה.
«הם רצו להפוך אותו למזבלה, אחר כך לאצטדיון, אחר כך לפארק. לא מילה על יהודים. לא מילה על השואה».
רק לאחר קבלת העצמאות, אוקראינה קיבלה את האפשרות לחשוב מחדש על המקום הזה באמת.
«אחת ההבנות הראשונות של אוקראינה העצמאית הייתה שהרס באבי יאר היה פשע של ברית המועצות».
ממוזיאון להצלה דיגיטלית
בשנת 2016 הוזמן שרנסקי להוביל יוזמה בינלאומית להקמת מוזיאון בבאבי יאר. אז הוא היה ראש הסוכנות היהודית, ולאחר מכן הפך ליו”ר המועצה המייעצת של הפרויקט.
לפני הפלישה הרוסית המלאה ב-24 בפברואר 2022 הושגו תוצאות חשובות: נבנתה בית הכנסת הראשון בהיסטוריה בשטח באבי יאר, נוצר שדה זיכרון עם שמות הקורבנות. המלחמה עצרה את עבודות הבנייה — אך נתנה דחיפה לכיוון אחר.
מההרס צמח פרויקט ארכיון, המיושם בהשתתפות Babyn Yar Holocaust Memorial Center ובתמיכת המדינה האוקראינית.
עבודה מתחת לאדמה וללא חשמל
התנאים שבהם מתבצעת הדיגיטציה רחוקים מלהיות אקדמיים.
«בחרקוב עובדים לפעמים שעתיים ביום, כי אין חשמל. חלק מהארכיונים כבר ניזוקו».
הארכיונאים ממשיכים לעבוד במקלטים, לעיתים קרובות מתחת לאדמה, מצילים את ההיסטוריה דף אחר דף.
עלות הפרויקט בתנאי מלחמה עלתה לשלושה מיליון דולר, חצי מהסכום כבר נאסף.
«כל 100,000 דולר פותחים גישה לעיר חדשה».
«אנחנו עובדים במרוץ נגד הזמן».
זיכרון כצורת התנגדות
בעוד ההפגזות על ערים אוקראיניות נמשכות, העבודה הזו נשארת שקטה, כמעט בלתי נראית. אבל היא מתעדת את מה שאי אפשר לשחזר לאחר ההרס.
הארכיונים של באבי יאר היום — הם לא רק העבר. הם כלי נגד עיוות ההיסטוריה, נגד השכחה, נגד ניסיונות לשלול שוב מהקורבנות שמות ופנים. ובמובן הזה, שמירת המסמכים הופכת לחלק ממאבק רחב יותר — על הזכות לזכור ולקרוא לדברים בשמם.
זו הסיבה שהסיפור הזה חשוב גם לישראל, גם לאוקראינה וגם לכל העולם היהודי. כי זיכרון, בניגוד לבטון, אינו מוגן בשריון. צריך להציל אותו בידיים.
NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency
מסקנות
ההיסטוריה של הארכיונים היהודיים של אוקראינה — זו לא מורשת מופשטת של “מדינה זרה” ולא עניין של עניין אקדמי. עבור מספר עצום של ישראלים מודרניים המסמכים האלה הם שורש הזיכרון המשפחתי. ללא קשר אם הם מצביעים לימין או לשמאל, דתיים או חילוניים, עולים חדשים או צברים — אבותיהם מתועדים בדיוק בארכיונים האלה.
המחלוקות הפוליטיות בתוך ישראל אינן מבטלות עובדה אחת: מדינת ישראל הוקמה כתגובה להשמדת ההיסטוריה היהודית והחיים היהודיים. משימתה היא לא רק הגנה על הגבולות, אלא גם שמירת זיכרון העם, בכל מקום שהזיכרון הזה נמצא.
הארכיונים של באבי יאר וערים אוקראיניות אחרות — הם חלק מההיסטוריה הישראלית כמו גם ההיסטוריה של אוקראינה. הצלתם — אינה מחווה של רצון טוב ואינה מחווה מדינית חיצונית, אלא מילוי חוב היסטורי עצמי.
במצב שבו אוקראינה נלחמת על קיומה, ניטרליות הופכת לצורה של אובדן — אובדן ההיסטוריה, אובדן העמדה המוסרית, אובדן העתיד. עזרה לאוקראינה — זו לא “עמידה בצד”, אלא סירוב לשבת על הגדר כאשר הזיכרון של העם היהודי נמצא בסכנה.
זו הסיבה שהשאלה של הארכיונים של באבי יאר — זו לא רק שאלה אוקראינית ולא רק שאלה יהודית. זו שאלה על למה ישראל קיימת — והאם היא מוכנה להגן על ההיסטוריה שלה לא במילים, אלא במעשים.
