- January 3, 2026
- 3:31 pm
- בעולם
לאחר סיום המלחמה הקרה במערב התבססה התחושה שתקופת הקונפליקטים הגלובליים חלפה לנצח. ההרתעה הגרעינית נחשבה לעובדתית, המוסדות הבינלאומיים ליציבים, והמעצמות הגדולות כביכול למדו את לקחי המאה ה-20. עם זאת, המלחמה שפתחה רוסיה נגד אוקראינה מחקה את האופטימיות הזו והחזירה לסדר היום את מה שהעדיפו לא לדבר עליו בקול רם.
בתחילת שנת 2026 העולם נכנס לשלב של טורבולנטיות מוגברת. קונפליקטים מזוינים מתרחשים בכמה אזורים בו זמנית, ובמקומות שבהם עדיין לא יורים, מתכוננים במהירות למלחמה אפשרית: מגדילים צבאות, רוכשים טילים, בוחנים מחדש דוקטרינות צבאיות. קצין חיל הים האמריקאי לשעבר כריסטיאן אור במאמר אנליטי ל-The National Security Journal מציין חמש אזורים גיאוגרפיים שבהם הסיכון להפיכת קונפליקט אזורי לגלובלי גבוה במיוחד.
לא מדובר בפנטזיות או תרחישים של “סוף העולם”. זהו ניתוח של תהליכים ממשיים, שבהם היסטוריה, נשק גרעיני ושאיפות פוליטיות משתלבים בצורה מסוכנת.
מזרח אירופה: קו השבר הישן
הנקודה הראשונה והברורה ביותר של סיכון נשארת מזרח אירופה. רוסיה ממשיכה במלחמה נגד אוקראינה, תוך שהיא מחזיקה בארסנל הגרעיני הגדול בעולם. הקרמלין משתמש באופן קבוע ברטוריקה גרעינית ככלי לחץ, ומפנה איומים לא רק כלפי קייב, אלא גם כלפי נאט”ו בכללותו.
דאגה מיוחדת מעוררות הפרובוקציות נגד פולין ומדינות הבלטיות. עבור מדינות אלו, אותות כאלה מעוררים אסוציאציות היסטוריות ישירות — מחלוקת אירופה בשנת 1939 ועד הדומיננטיות הסובייטית בתקופה שלאחר המלחמה. כל תקרית בין רוסיה למדינה בנאט”ו יכולה להפעיל את מנגנון ההגנה הקולקטיבית, כלומר להרחיב באופן חד את היקף הקונפליקט.
טאיוואן וים סין הדרומי: הגורם הסיני
אזור הסיכון השני נמצא באסיה. סין מחזיקה בארסנל הגרעיני השלישי בגודלו בעולם ומפגינה יותר ויותר נכונות להגן בכוח על תביעותיה הטריטוריאליות. הלחץ על טאיוואן מתגבר, והפעילות הצבאית של סין בים סין הדרומי משפיעה ישירות על האינטרסים של ארה”ב ובעלות בריתה.
במקביל, בייג’ינג נכנסת לקונפליקטים בעוצמה נמוכה עם הפיליפינים, יפן, הודו ווייטנאם. ההתרחבות הסינית היא שגרמה להיווצרות בלוק אסטרטגי לא פורמלי של ארה”ב, יפן, אוסטרליה והודו. כל ניסיון לתרחיש כוחני סביב טאיוואן יגרור אוטומטית כמה מעצמות גרעיניות.
חצי האי הקוריאני: מלחמה ללא סיום
הנקודה החמה השלישית היא חצי האי הקוריאני. המלחמה הקוריאנית לא הסתיימה רשמית בהסכם שלום, אלא רק הופסקה בהפסקת אש. צפון קוריאה ממשיכה לפתח את תוכנית הגרעין שלה, למרות הסנקציות והלחץ הבינלאומי.
פיונגיאנג רואה בנשק גרעיני ערובה להישרדות המשטר ומשתפת פעולה באופן פעיל עם רוסיה וסין. בהיעדר הסכם שלום מלא, כל משבר — ניסוי טילים, תקרית גבול או פרובוקציה פוליטית — יכול במהירות לצאת מגבולות קונפליקט מקומי ולהשפיע על ארה”ב, דרום קוריאה ויפן.
המזרח התיכון: הקשר האיראני-ישראלי
אזור הסיכון הרביעי הוא המזרח התיכון, בראש ובראשונה איראן. איראן, למרות המכות על תשתית הגרעין שלה והסנקציות הקשות, לא ויתרה על השאיפה ליצור נשק גרעיני. עבור ישראל זהו עניין של ביטחון לאומי ישיר.
המצב מסתבך מכיוון שאיראן חברה בברית אסטרטגית עם רוסיה, סין וצפון קוריאה. כל קונפליקט ישיר בין ישראל לאיראן יכול לגרור לעימות כמה שחקנים גלובליים ולהפוך מלחמה אזורית לבינלאומית.
דרום אסיה: איזון גרעיני על הקצה
נקודת הסיכון החמישית היא תת-היבשת ההודית. הודו ופקיסטן מחזיקות בנשק גרעיני ונמצאות במצב של עימות כרוני במשך עשורים. ההתנגשויות המזוינות האחרונות הראו שוב עד כמה האיזון הזה לא יציב.
הודו משתתפת באסטרטגיית הרתעת סין, אך במקביל רוכשת נשק רוסי. פקיסטן, מצידה, משתפת פעולה עם ארה”ב תוך שמירה על קשרים הדוקים עם בייג’ינג. חפיפה כזו של אינטרסים הופכת כל קונפליקט באזור לפוטנציאלית בינלאומי.
מדוע הסיכון גדל דווקא עכשיו
כל האזורים הללו מאוחדים בדבר אחד: הקונפליקטים שם לא נפתרו, אלא רק הוקפאו. נשק גרעיני הפסיק להיות אך ורק גורם הרתעה ומשמש יותר ויותר כאלמנט של לחץ פוליטי. העולם נכנס לשנת 2026 עם מנגנונים בינלאומיים מוחלשים ואי אמון גובר בין המעצמות.
מלחמה גלובלית אינה בלתי נמנעת, אך הסבירות להתרחשותה היום גבוהה יותר מאשר לפני עשר או אפילו חמש שנים. זו הסיבה שניתוח נקודות מתח כאלה הפסיק להיות תרגיל אקדמי והפך לשאלה מעשית של ביטחון עבור אירופה, המזרח התיכון ואסיה.
במציאות זו, אפילו קונפליקט מקומי יכול להיות בעל השלכות גלובליות — וזה בדיוק מה שמדווח חדשות ישראל | Nikk.Agency.
