יהודים מאוקראינה: מירה גרוס מצ’רנוביץ — בין 12 “תושבי כבוד של חיפה” לשנת 2025

ב חיפה הכריזו על זוכי התואר העירוני “יקירי העיר חיפה”. בין 12 הזוכים החדשים לשנת 2025 נמצאת עולה מאוקראינה: מירה גרוס (מירה גרוס), ילידת צ’רנוביץ.

טקס הענקת הפרס נערך ב-8 בינואר 2026 במרכז קריגר — מרכז קריגר. שם פורסמה גם הרשימה הרשמית של הזוכים. בחומרי העירייה לצד שמה של מירה גרוס מצוין מעמדה הציבורי: “יו”ר מועצת בני ברית חיפה” — יושבת ראש מועצת בני ברית חיפה (בני ברית חיפה), עם הסבר על מנהיגות ביוזמות התנדבותיות בתחום הבריאות, תמיכה בנשים, עבודה עם בני נוער עם צרכים מיוחדים ופרויקטים הקשורים לחיים משותפים של קהילות שונות בעיר.

סיפורה של מירה גרוס הוא דוגמה לתרומה “שקטה” שלרוב אינה זוכה לכותרות רועשות. אך דווקא ביוגרפיות כאלה של העיר, בדרך כלל, זוכות להכרה: יש בהן עשורים של עבודה, אחריות, עמידות אנושית והרגל להביא דברים לידי תוצאה.

מה משמעות התואר “יקירי העיר חיפה” (יקירי העיר חיפה)

הפרס “יקירי העיר חיפה” אינו תחרות פופולריות ואינו “וי” פורמלי על פרויקט מוצלח אחד. העירייה מדגישה: התואר מוענק פעם בשנה ובדרך כלל לא יותר מ-12 אנשים. בכללים מצוין קריטריון גיל: מועמדים נשקלים אם הם בני 70+, וכן חשובים מגורים ממושכים בעיר והעובדה ש”מרכז החיים” של האדם נמצא בחיפה. הוועדה, כפי שמצוין, מתחשבת גם בתמונה הדמוגרפית של העיר.

במילים פשוטות, זו תמיד סיפור על מרחק ארוך. כדי שישימו לב אליך ברמה כזו, צריך להיות מועיל במשך שנים — בבית חולים, בבית ספר, במבנים ציבוריים, בפרויקטים עירוניים, במקומות שבהם עזרה אינה נראית “מדיה”, אך בלעדיה הכל מתפרק.

צ’רנוביץ → ישראל: תחילת הביוגרפיה של מירה גרוס (מירה גרוס)

בביוגרפיה הרשמית שפורסמה על ידי העירייה נאמר שמירה גרוס נולדה בשנת 1948 בצ’רנוביץ (אוקראינה). שם מצוינים גם שמות ההורים: זלמן ושרה ברקוביץ.

מובהר במיוחד שהמשפחה הייתה במעמד “מסורבת עלייה”: העלייה לא הייתה תהליך פשוט, והיה צורך להשיג אישור יציאה. בשנת 1972 היא עלתה לישראל עם בעלה ובתה בת שלושה חודשים. פרט זה חשוב לא “לצורך סנטימנטליות”, אלא להבנת המציאות: המעבר למדינה חדשה לא התחיל אצלה מ”תקופת הסתגלות בשקט”, אלא מיד עם אחריות ומתח יומיומי.

באותה ביוגרפיה נאמר שבעלה — ליאון גרוס (ליאון גרוס), כדורגלן דינמו קייב. עבור הקהל החיפאי זו אינה סתם עובדה: ליאון גרוס לאחר העלייה היה קשור גם לכדורגל הישראלי, ולכן השם בעיר מוכר לא רק בתחום הרפואה.

לימודים ובסיס מקצועי: לא “רק אחות”

הנתונים הרשמיים של העירייה מוסיפים פרטים שבדרך כלל הולכים לאיבוד בסיכום קצר.

למירה גרוס יש תואר ראשון בביולוגיה ובסיעוד. מאוחר יותר היא המשיכה בלימודים ובהתפתחות מקצועית — זהו מרכיב חשוב בקריירה שלה, כי סיעוד בישראל ברמה ניהולית מזמן הפסיק להיות רק “מלאכה” ודורש כישורים אדמיניסטרטיביים ומערכתיים.

בביוגרפיה זו לא מרגישים “קרייריזם לשם קריירה”. יותר נכון — הרגל ללמוד ולהרחיב כישורים כדי להיות אחראית על אנשים ותהליכים בבית החולים ללא אשליה עצמית.

“לין” (מרכז רפואי לין): 43 שנות רפואה ואחריות על מערכת הטיפול

מבחינה מקצועית מירה גרוס היא אחות. בביוגרפיה הרשמית מצוין שכחצי שנה לאחר העלייה היא החלה לעבוד במערכת הבריאות. מאוחר יותר היא התמחתה בנושא הסוכרת, ובמהלך הזמן הגיעה לתפקיד ניהולי במרכז הרפואי “לין” בחיפה — מרכז רפואי לין (זו מבנה כללית, כללית).

במקורות מופיעות שתי נוסחאות קרובות: אחות ראשית ומנהלת הסיעוד. כדי שזה יישמע מדויק ברוסית ו”בלי תלות”, נכון יותר לכתוב כך: מנהלת שירותי הסיעוד של המרכז הרפואי “לין”.

זו לא משרה “על המשרד”. זו אחריות על סטנדרטים של טיפול, הכשרה ואיכות עבודת הצוות הסיעודי, ארגון תהליכים, חלוקת משאבים, תקשורת בין מחלקות. בדרך כלל ברמה כזו האדם הופך למי שמחזיק את הקליניקה “בכושר” כל יום — בלי רעש מיותר.

מירה גרוס יצאה לפנסיה בשנת 2016. אם סופרים לפי הכרונולוגיה הציבורית (עבודה זמן קצר לאחר 1972–1973 ועד 2016), המספר “43+ שנים” נראה מוצדק. המהדורה הישראלית Haipo במאמר על פרישתה לפנסיה מנסחת זאת ישירות: 43 שנות עבודה במערכת הסיעוד והניהול. שם מתואר ערב פרידה שבו, לפי הפרסום, נכחו כ-120 עמיתים.

בהערה נפרדת של Haipo על מינוי היורשת מתווסף פרט חשוב נוסף: מירה גרוס הייתה מנהלת שירותי הסיעוד של “לין” כעשרים שנה. זה כבר לא רק “עבדה הרבה זמן”, אלא “ניהלה את המערכת הרבה זמן”, מה שלבית החולים — נקודה מרכזית.

עבודה רחבה יותר מבית החולים: חינוך, בריאות ציבורית ופרויקטים מערכתיים

הביוגרפיה הרשמית של העירייה מדגישה: פעילותה לא הוגבלה לקירות “לין”.

בין הכיוונים מוזכרים פרויקטים של חינוך לבריאות, וכן השתתפות ברמת האינטראקציה של מבני בריאות. בביוגרפיה מופיע גם פרויקט של משרד הבריאות הקשור לקידום אורח חיים בריא, מוזכר פורמט של הרצאות ומפגשים לקהלים שונים — מילדים ועד קשישים.

פרטים אלה חשובים מסיבה אחת: הם מראים שהקריירה שלה התפתחה לכיוון בריאות ציבורית וגישה מערכתית — כשאתה חושב לא רק על המטופל הנוכחי, אלא גם על איך לגרום לכך שאנשים יהיו חולים פחות ויבינו טוב יותר מה קורה איתם.

אחרי הפנסיה: בני ברית חיפה (בני ברית חיפה) כהמשך “העבודה העירונית”

אם הסיפור היה מסתיים ב-2016, זו כבר הייתה ביוגרפיה חזקה.

אבל היא ממשיכה — וכאן מופיע השכבה השנייה, שהעירייה מקשרת ישירות להענקת התואר “יקירי העיר חיפה”.

לאחר פרישתה לפנסיה, מירה גרוס המשיכה בפעילות ציבורית בבני ברית חיפה (בני ברית חיפה). ברשימת הזוכים הרשמית לצד שמה מצוין התפקיד: יו”ר מועצת בני ברית חיפה — יושבת ראש מועצת הארגון.

העירייה מנסחת את כיווני עבודתה בצורה ברורה: פרויקטים התנדבותיים בתחום הבריאות, תמיכה בנשים, עזרה לבני נוער עם צרכים מיוחדים, יוזמות הקשורות לדיאלוג בין-קהילתי ו”חיים משותפים” בעיר.

ברכה נפרדת של ארגון בני ברית לאחר הטקס (מתוארכת ל-9 בינואר 2026) מוסיפה פרטים: מייחסים לה עזרה בפתיחת מחלקות חדשות, תמיכה בנשים, עבודה עם בני נוער, עם “חיילים בודדים” ועם עולים חדשים, וכן קידום איכות החיים והבריאות בקהילה.

זה חשוב להדגיש בשפה פשוטה: מדובר לא על “השתתפות סמלית”, אלא על עבודה שדורשת זמן, קשר עם אנשים, כישורי ארגון ויכולת להיכנס לפעולה כל הזמן.

בפרסומים מקומיים הקשורים לבני ברית מוזכרים גם פרויקטים מעשיים — למשל, יוזמות עזרה לילדים ממשפחות עם הכנסה נמוכה (כמו אספקת תיקים לבית הספר). הם מועילים כעובדה: מראים את היקף העבודה “הארצית”, שאינה דורשת מצלמה.

למה חיפה ציינה דווקא ביוגרפיה כזו

כאשר העירייה מתארת את משמעות הפרס “יקירי העיר”, שם נשמע קריטריון ברור: אלו אנשים שהשאירו חותם בחיי חיפה.

סיפורה של מירה גרוס מתאים לקריטריון זה כמעט “לפי הספר”, אך ללא פאתוס של ספרי לימוד:

• עלייה מצ’רנוביץ, דרך משפחת “מסורבים” קשה;
• עשורים של רפואה בחיפה;
• תפקיד ניהולי בשירותי הסיעוד של “לין”;
• המשך עבודה ציבורית לאחר הפנסיה, ובמבנים שבאמת עוזרים לאנשים;
• שילוב של ניסיון מקצועי ופרקטיקה התנדבותית.

זה נראה כמו היגיון עירוני נורמלי: חיפה מציינת את אלו שעושים עבודה במשך שנים, שממנה תלויים אחרים. ועושה זאת בלי צורך להפוך את האדם ל”פוסטר”.

למה זה חשוב למדור “יהודים מאוקראינה”

צ’רנוביץ — עיר עם היסטוריה יהודית חזקה, ולרבים מהישראלים ממוצא אוקראיני הגיאוגרפיה הזו אינה מופשטת, אלא אישית.

סיפורה של מירה גרוס אינו על הצהרות רועשות, לא על שערוריות ולא על “פוליטיקה גדולה”. היא על איך יהודים מאוקראינה השתלבו בישראל דרך מקצועות מערכתיים ואחריות ציבורית: בתי חולים, חינוך, רשתות התנדבות, תמיכה באלו שקשה להם.

ואולי, זה אחד הדרכים המדויקות ביותר לדבר על “תרומה”: לא בסיסמאות, אלא בביוגרפיות, שבהן רואים כמה שנים אדם החזיק את העיר בידיים.

נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency. – במדור שלנו “יהודים מאוקראינה“.