- January 25, 2026
- 1:12 pm
- אוקראינה
אנחנו לא יודעים אם הוא שואל את עצמו לפעמים: “למה בכלל נכנסתי לזה?” — היום ולדימיר זלנסקי בן 48. יום הולדת לנשיא המדינה, שכבר שנה רביעית משלמת על החירות בדם.
ב״חיים הקודמים״ הוא היה אדם מצליח וממומש.
קריירה, הכרה, כסף, חופש בחירה. חיים שבהם תמיד הייתה יציאה.
לפוליטיקה הוא נכנס לא מתוך חוסר ברירה.
הבחירה הזו נעשתה מרצון — עוד בזמן שלום.
ואז אף אחד לא ידע למה בדיוק זה יוביל.
היום זו כבר מציאות אחרת.
הבחירה שנעשתה בחיים שלווים, נושאת כעת בתנאי מלחמה על המדינה.
האחריות הפסיקה להיות מופשטת והפכה ליומיומית — על החזית, על האנשים, על העתיד שאי אפשר לדחות ל״אחר כך״.
אנחנו לא יודעים אם הוא שואל את עצמו לפעמים:
“למה בכלל נכנסתי לזה?”
האם הוא מתחרט. האם הוא מהסס.
את זה אנחנו לא יודעים — ואולי לעולם לא נדע.
אבל אנחנו יודעים דבר אחר.
בתחילת המלחמה, כשציפו ממנו לברוח, לשתוק או להיות נוכח פורמלית, הוא נשאר.
לא כדמות. לא כסיסמה.
אלא כאדם שלא עזב פיזית ברגע הקריטי ביותר.
אז הוא הפך לסמל האומץ של העם האוקראיני.
וזה לא נשאר רק בעבר.
במהלך כל המלחמה — וגם עכשיו — התפקיד הזה לא נעלם לשום מקום.
כן, הוא נסע ברחבי העולם.
כן, הוא טס כל הזמן, דיבר, שכנע, לחץ, ביקש ודרש.
בחודשים הראשונים של המלחמה זה היה חלק מהישרדות המדינה — כדי שלא “ידפדפו” את אוקראינה, לא ישאירו אותה לבד, לא יחשיבו אותה כעוד סכסוך.
גם לפני המלחמה וגם במהלכה הוא מבוקר כל הזמן — על “טעויות”, על החלטות, על מה שהיה אפשר לעשות אחרת.
מחיר ההחלטות הללו — עצום, ולכן הביקורת נשמעת בקול רם.
אבל כמעט תמיד היא מגיעה מעמדה בטוחה — מאלו שלא נאלצו לקבל החלטות באותה נקודת לחץ.
קל לדון על איך “צריך היה נכון”.
קל לומר ש”יכול היה להיות טוב יותר”.
אבל האם האנשים האלה היו רוצים להיות בנקודה שבה אין החלטות נכונות — יש רק רעות ועוד יותר גרועות?
כל ה”טוב יותר” וה”נכון יותר” קיימים לעיתים קרובות רק בתחום הפנטזיה האלטרנטיבית.
במציאות אין כפתור “לשחק מחדש”.
יש רק את מה שיש — והאחריות על ה”מה שיש”.
היום הלחץ לא פחות מאשר בתחילת המלחמה.
פשוט הוא אחר.
זה לחץ הציפיות — בתוך המדינה ומחוצה לה.
לחץ ההחלטות, שעליהן משלמים אחר כך אנשים חיים.
לחץ המלחמה, שנמשכת יותר ממה שמישהו רצה להכיר.
כל מילה — תחת מיקרוסקופ.
כל צעד — בין החזית, בעלי הברית והמציאות.
האחריות — ללא הפסקה וללא זכות למנוחה.
הוא לא הפך למנהיג מושלם.
הוא הפך לאמיתי — במצב שבו אין החלטות מושלמות.
המלחמה הזו לא על אדם אחד.
אבל למנהיגות יש משמעות. ולהחזיק מעמד בזמן הזה — גם זו בחירה.
יום הולדת שמח, אדוני הנשיא.
אוקראינה עומדת. וזה — עובדה.
НАновости‼️:- חדשות ישראל
