- February 10, 2026
- 7:59 pm
- ישראל
ב-10 בפברואר 2026, באנמל התעופה בן-גוריון התרחש אירוע שהפך מיד לגלוי בכל המדיה. עיתונאי עצמאי ישראלי-רוסי ניק קולכין (ניקיטה קולוחין) הורד מהטיסה שבה ראש הממשלה בנימין נתניהו טס לוושינגטון לפגישה עם נשיא ארה”ב דונלד טראמפ.
לדברי קולכין, לפני כן הוא קיבל אישור להצטרף לפול העיתונאים. אך ממש לפני ההמראה הוא הוצא מהמטוס לעיני עמיתיו, והוסבר לו שזה נדרש כדי “לבדוק את קשריו”.
בסיפורים כאלה חשובים לא רק ההחלטות הפורמליות, אלא גם הדרך שבה הן מתבצעות. כאן הכל קרה בצורה פומבית ביותר, ברגע האחרון, ללא פירוט הסיבות — וזה כמעט תמיד אומר שההקשר יתחיל לפעול.
כיצד בדיוק התרחש ההורדה מהטיסה ומה טוען קולכין עצמו
מדוע הוא סבור שהורשה, ואז פתאום “שינו את דעתם”
קולכין אומר שהוא עבר את התהליך הרגיל של קבלה: קיבל אישור, היה בין העיתונאים, עלה למטוס. לאחר מכן — פקודה קצרה לצאת ולקחת את המזוודות.
הוא מתאר את מה שקרה כהשפלה: “קח את המזוודות שלך” והורדה מהטיסה ללא מסמכים והסברים שניתן לבדוק.
בנפרד הוא מדגיש את הביוגרפיה: עלה כילד, שירת בשירות חובה ביחידות קרביות, שירת במילואים. ומוסיף שהוא עובד שנים רבות כפרילנסר עבור מדיה שונות, כלומר רואה את נוכחותו בפול כסיפור מקצועי.
מדוע הסרטון עם “כרטיס הטיסה של ראש הממשלה” הפך למטרד נפרד
באותו יום קולכין פרסם סרטון סלפי מהנמל והראה את כרטיס העלייה לטיסה שבה טס ראש הממשלה.
לדבריו, בכרטיס היו נראים מספר הטיסה, נתוני השער וברקוד של מערכת הפנים של הנמל, והמקומות נמחקו בטוש. הוא הסביר זאת כ”אמצעי ביטחון” ובפועל סיפר לקהל איך נראה כרטיס עלייה לטיסה כשאתה טס עם ראש הממשלה.
לצופה הרגיל זה נראה כפרט יומיומי.
לשירותי הביטחון של ראשי המדינה כל הדגמה של “המכניקה הפנימית” — אפילו אם היא מוסתרת חלקית — כמעט תמיד נתפסת כסיכון פוטנציאלי. לא בגלל שהאדם בהכרח “עשה משהו”, אלא כי כך בנויה לוגיקת הביטחון: עדיף להסיר את חוסר הוודאות מאשר להתמודד עם ההשלכות.
מה אמר השב”כ ומדוע המדינה לא חושפת את הסיבות
העמדה הרשמית מתבססת על מילה אחת — “סיכונים”
בשב”כ הסבירו שהשירות אחראי על אבטחת ראש הממשלה. במסגרת תפקידיו, המשרד מקבל החלטות שמטרתן למזער את הסיכון לראש הממשלה ולמידע הקשור לראש הממשלה.
והנה ההסתייגות המרכזית: לא נמסרות סיבות להחלטות ספציפיות.
מדוע ההחלטה הזו כמעט בלתי אפשרית לדיון “לגופו של עניין”
כאשר המדינה לא חושפת קריטריונים, הדיון הציבורי בהכרח מתפצל לשני כיוונים.
הראשון — רגשות ופרוצדורה: “למה בפומבי”, “למה ברגע האחרון”, “למה ללא הסברים”.
השני — הקשר הדמות: אם לא נותנים תשובה “למה הורידו”, אנשים מתחילים לדון ב”למה הורשו” ו”מה נמשך אחריו”.
זה לא תמיד הוגן כלפי האדם, אבל כמעט תמיד צפוי לשדה החדשותי של ישראל.
אילו סיפורים קודמים סביב קולכין צצו שוב ומדוע זה חשוב
היכן הוא עובד כפרילנסר ומדוע הרשימה הזו נידונה
קולכין — עיתונאי פרילנסר. בין הפלטפורמות שהוא שיתף פעולה איתן, מוזכרים העיתון הרוסי איזבסטיה, ערוצי הטלוויזיה סולוביוב לייב וNTV, וגם סוכנות החדשות הסינית שינחואה.
במצב רגיל רשימות כאלה נשארות כחלק מהביוגרפיה.
אבל במקרה של טיסת ממשלה זה הופך לשאלה של אמון: האדם מבלה שעות רבות באותו מטוס עם ראש הממשלה, נמצא בתוך מעגל סגור, מקבל גישה ללוגיסטיקה ולסדרי הנסיעה. שם הקריטריונים קשים יותר מאשר בעבודה מערכתית רגילה.
מה אמרה החקירה של “העין השביעית” והיכן עובר קו המחלוקת
בחקירה עיתונאית של The Seventh Eye (“העין השביעית”) סיפרו שקולכין חתר לפרסום חומרים פרו-רוסיים, המכילים נרטיבים פוטיניים וקרמליניים, בעיתונים ישראליים וואלה וThe Jerusalem Post.
בחקירה נטען שהפרסומים נעשו בתשלום.
קולכין עצמו הכחיש זאת. הוא הסביר לעיתונאי אמיל שליימוביץ’ מ”דטאלי” ש”עיתונאים רוסים רצו לבדוק את האפשרות לעשות כתבות שיכולות לעזור להשגת שלום בין רוסיה לאירופה”. הוא סירב לנקוב בשמות העיתונאים, ואת המידע על בסיס התשלום של הפרסומים — הכחיש.
כלומר מבחינה משפטית זה נראה כמו סכסוך גרסאות: יש חקירה עם טענות ויש עמדה של הנוגע בדבר, שמכחיש את הנקודה המרכזית. אבל במערכת הביטחון אפילו עצם קיומו של סכסוך כזה לעיתים קרובות הופך לגורם סיכון — לא כ”פסק דין”, אלא כאות לכך שסביב האדם כבר יש רעילות מצטברת.
וכאן חשוב להבהיר את אמצע הסיפור: נא-חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency במקרים כאלה בדרך כלל מקבעים עיקרון אחד — כאשר לא חושפים סיבות ביטחוניות, החברה עדיין תשפוט לפי ההקשר, ולכן פרסומים קודמים, מחלוקות תדמיתיות ועקבות מדיה מתחילים לשחק תפקיד חזק יותר ממה שכל משתתף היה רוצה.
