ניצולי השואה מאוקראינה – איך הם מתמודדים עם השנה הרביעית של המלחמה? – וידאו של דן גולדמן

“… החברה שלי, בזמנה עלתה מאוקראינה לבד. כל משפחתה נשארה שם, באוקראינה, כולל סבים וסבתות ששרדו את השואה. היא גדלה בקהילה יהודית, ושאלת החיים בישראל תמיד הייתה עבורה שאלה של זמן.

פעם אחת אחרי שיחה נוספת עם קרוביה היא סיפרה לי איך העניינים אצלם שם.

אז חשבתי בלבי:

“נו, מה זה אם לא שואה?”

השאלה הנאיבית הזו, די בתוכנה, נתקעה בראשי אז. ולאחרונה, לקראת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ב-27 בינואר, החלטתי לברר איך ובמה חיים שורדי השואה האוקראינים, מה הם חושבים ואיך הם מתמודדים עם הולודומור“.

ב-24 בפברואר 2026 פרסם העיתונאי הישראלי דן גולדמן סרטון על גורלות היהודים האוקראינים ששרדו את השואה, וחסידי אומות העולם, שנמצאים היום שוב בתנאי מלחמה. החומר יצא בתאריך סמלי – ביום השנה לפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה – והפך לניסיון לענות על השאלה המורכבת: מה מרגישים אנשים שכבר שרדו קטסטרופה אחת כשההיסטוריה שוברת את חייהם שוב?

הסרטון הזה הוא לא רק חומר עיתונאי, אלא מסמך של תקופה שכל ישראלי חייב לראות. כי לא מדובר בפוליטיקה, אלא באנשים שכבר פעם אחת שרדו את השואה והיום, בגיל מבוגר, שוב חיים תחת אזעקות, בדירות קרות ללא אור ומים.

אנחנו חייבים להבין: מה שקורה באוקראינה זה לא ‘סכסוך גיאופוליטי’ ולא קונפליקט מופשט. המכות המערכתיות על האנרגיה, שמשאירות אנשים מבוגרים במינוס 20 מעלות ללא חימום, הן טקטיקה מודעת של לחץ על האוכלוסייה האזרחית. מדינה שמכוונת להרוס תשתיות אזרחיות ולהפוך את חיי הקשישים לבלתי נסבלים, זו לוגיקה טרוריסטית של מלחמה, ולא ‘משימת שחרור’.

לחברה הישראלית, שהזיכרון ההיסטורי שלה בנוי סביב השואה והנוסחה ‘לעולם לא עוד’, חשוב במיוחד לשמוע את קולותיהם של אלה ששרדו את הגטאות ועכשיו מדברים על ‘הקטסטרופה השנייה’. הסרטון הזה הוא לא רק קריאה לחמלה, אלא גם לבחירה מוסרית שקולה.

הסרטון מחבר בין המבט האישי של המחבר, עדויות דוקומנטריות וסיפורים ישירים של גיבורים מבוגרים מקייב, קריבוי רוג, צ’רקסי וערים אחרות.

למה השוואות לשואה מעוררות מחלוקות

אחת הנושאים הראשונים של הסרטון היא היחס של ישראל לכל השוואה היסטורית לשואה.

גולדמן מזכיר שבישראל מתייחסים בכאב רב להשוואות של טרגדיות מודרניות לשואה. הוא מביא דוגמה מהנאום של ולדימיר זלנסקי בכנסת באביב 2022, שעורר תגובות מעורבות, וכן את המקרה עם הכוכב הצהוב על דש הבגד של דיפלומט ישראלי במהלך נאום באו”ם.

התזה המרכזית: השואה היא פשע חסר תקדים בהיקף ובמערכתיות של ההשמדה. כל אנלוגיה לא זהירה יכולה להיתפס כהפחתת ערך הזיכרון ההיסטורי.

אך בהמשך המחבר מעביר את המיקוד להיבט המוסרי – לא להשוואת הטרגדיות, אלא לחוויית האדם את הקטסטרופה בפעם השנייה.

סיפור אישי ב-24 בפברואר

בלוק נפרד מוקדש לחוויה האישית של המחבר עצמו.

עבורו, ה-24 בפברואר הוא לא רק תאריך פוליטי, אלא גם גבול רגשי. הוא נזכר בימים הראשונים של המלחמה, בשידוריו בישראל, בתגובת העולים האוקראינים ובסיפור משפחתו.

דרך המבט האישי הסרטון מקבל אינטונציה של ניסיון להבין – מה קורה עם אנשים שעבורם המלחמה היא חזרה על פחדים ישנים.

המשבר האנרגטי כ’קטסטרופה השנייה’

הנושא המרכזי של הסרטון הוא חיי האנשים המבוגרים בתנאי המכות המערכתיות על תשתיות האנרגיה של אוקראינה.

הגיבורים מספרים על דירות ללא חימום בטמפרטורה של מינוס 18 מעלות, על הפסקות במים, חשמל ותקשורת. במיוחד קשה לאנשים מעל גיל 80, שרבים מהם חיים לבד.

יושב ראש האגודה האוקראינית של אסירי הגטאות ומחנות הריכוז לשעבר, בוריס זברקו, מדבר על ‘הקטסטרופה השנייה’ – לא במובן ההיסטורי, אלא במובן הרגשי. לדבריו, התנאים הנוכחיים מחזירים זיכרונות ילדות: קור, רעב, פחד, בידוד.

המחבר מדגיש: לא מדובר ברטוריקה, אלא בהשפעה הפסיכולוגית של טראומה חוזרת.

הטרגדיה של יבגניה בספמילנה

תשומת לב מיוחדת בסרטון מוקדשת לסיפור של הקייבית בת ה-88 יבגניה בספמילנה, ששרדה את השואה.

האישה מתה בדירתה במהלך כפור קשה. הסיבה הרשמית נקבעה כאי ספיקת לב, אך השכנים והמתנדבים מקשרים את מותה לתנאים הבלתי נסבלים בדירה ללא חימום.

הסיפור הזה הפך לסמל לשבריריות של אנשים מבוגרים בזמן מלחמה ולמגבלות הסיוע.

חסידי אומות העולם בתנאי מלחמה

הבלוק הבא מוקדש לחסידי אומות העולם האוקראינים – אנשים שהצילו יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה.

בסרטון נשמעות סיפורים של וסילי נזרנקו ואוקסנה אנטיפצ’וק, שמשפחותיהם סיכנו את חייהם כשהסתירו יהודים מהנאצים.

היום האנשים האלה בני 80-90, והם עצמם זקוקים לתמיכה. מתנדבים וארגונים יהודיים מסייעים להם עם מחממים, תחנות טעינה, תרופות ומזון.

פרט חשוב – רבים מהחסידים סירבו לפינוי. עבורם המעבר היה בלתי נסבל מבחינה פסיכולוגית. בסרטון מובא דוגמה של אדם מבוגר שלא עמד במעבר לחו”ל.

סיפורי שורדים מקריבוי רוג וצ’רקסי

בסרטון נשמעים קולותיהם של ליאוניד ברונזמן, שיינה גורביץ’, פימה שנייר ואנשים מבוגרים אחרים.

סיפוריהם הם פרטים יומיומיים של המלחמה:

— חשמל לכמה שעות ביום
— כביסה ‘לפי לוח זמנים של אור’
— חיים ב-8 מעלות בדירה
— תגובה לאזעקת אוויר

חלק מהגיבורים מתייחסים למתרחש באומץ. אחרים מדברים על חזרת זיכרונות ילדות מטרידים. אחד מהם מתלוצץ שבגיל 83 הוא רץ מהר יותר מאשר בגיל 30.

הפרקים האלה יוצרים תחושה של כרוניקה דוקומנטרית, ללא דרמטיזציה מיותרת.

תפקיד הקהילות היהודיות והמתנדבים

חלק ניכר מהסרטון מוקדש לעבודת המתנדבים והארגונים היהודיים.

שגרירות ישראל, קרנות, קהילות מקומיות, פרויקטים כמו ‘מילת חסיד’ ו’חסד דורות’ מספקים תמיכה למשפחות החסידים ולשורדי השואה.

אך המתנדבים מודים: המשאבים לא מספיקים. רבים מהאנשים המבוגרים מתביישים לבקש עזרה, וחלק מהתושבים הבודדים עלולים למות מבלי להבחין.

הנושא הזה בחומר נשמע כאזהרה – התמיכה ההומניטרית נותרת קריטית.

אנטישמיות ועמידות מוסרית

למרות התנאים הקשים, הגיבורים מדגישים: באוקראינה המודרנית אין אנטישמיות ממלכתית גלויה.

הרגע הזה נשמע בניגוד לעלייה הגלובלית במגמות אנטישמיות בעולם.

המחבר שואל: מאיפה לאנשים האלה כל כך הרבה כוחות מוסריים? את התשובה הוא מוצא בקהילות, בתמיכה הדדית ובאחריות האישית של כל אחד.

באמצע החומר חשוב לציין שסיפורים דומים מתפרסמים ומנותחים באופן קבוע בפלטפורמת נאנוווסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency, שם מוקדשת תשומת לב מיוחדת לקשרים בין ישראל לאוקראינה, לגורלות הקהילות היהודיות ולמצב ההומניטרי.

“לעולם לא עוד” – לא סיסמה, אלא אחריות

המחשבה הסופית של הסרטון – על האדישות.

גולדמן מזכיר שהשואה התאפשרה לא רק בגלל הרוע, אלא גם בגלל חוסר המעש. היום העולם לא יכול לומר ‘לא ידענו’. המידע זמין מיידית.

אבל השאלה נשארת זהה: האם אנשים מוכנים לפעול או יבחרו באדישות?

הביטוי ‘לעולם לא עוד’ בפרשנות המחבר – זו לא סיסמה פוליטית, אלא עמדה מוסרית אישית.

הנושאים המרכזיים של הסרטון

בחומר נחשפים הכיוונים המרכזיים הבאים:

1. זיכרון השואה והאפשרות להשוואות היסטוריות.

2. ההשפעה הפסיכולוגית של טראומה חוזרת אצל אנשים מבוגרים.

3. המשבר האנרגטי והשפעתו על חיי הפנסיונרים.

4. סיפורי חסידי אומות העולם בתנאי מלחמה.

5. תפקיד המתנדבים והארגונים היהודיים.

6. שאלת האחריות המוסרית והאדישות.

סרטון

הסרטון של דן גולדמן – זה לא תגובה פוליטית ולא ניתוח היסטורי. זו ניסיון דוקומנטרי לתעד את הממד האנושי של המלחמה.

ואולי, התוכן העיקרי שלו – לא בהשוואת הטרגדיות, אלא בכך שאנשים שכבר פעם אחת שרדו קטסטרופה, ממשיכים לחיות כשההיסטוריה שוב בודקת את עמידותם.

דן גולדמן

דן גולדמן – עיתונאי ובלוגר ישראלי, מנהל ערוץ YouTube ופרויקטים בטלגרם, בהם הוא מסקר חדשות, סקירות אנליטיות ודיווחים אישיים על החיים בישראל ובמזרח התיכון. הוא גם עבד ככתב ומנחה בערוץ 9 (ישראל) ומפרסם באופן פעיל חומרים אישיים על המלחמה, החברה והפוליטיקה.

הערוץ של דן גולדמן – https://www.youtube.com/@dangoldman13

ממליצים לצפות בסרטון – https://www.youtube.com/watch?v=nHYR5ie3q5Y