טראמפ מאיים על בעלי ברית עם אוקראינה בגלל סירובם לעזור לארה”ב במלחמה נגד איראן

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הגביר באופן חד את הלחץ הדיפלומטי על בעלי הברית על רקע המשבר במפרץ הפרסי. חסימת מצר הורמוז הפכה לכלי לבדיקת נאמנות, והשאלה של תמיכה באוקראינה – למנוף השפעה על בירות אירופה.

העניין אינו רק במבצע צבאי נגד איראן, אלא גם בחלוקת האחריות בין בעלי הברית. עבור הקהל הישראלי, עלילה זו חשובה ישירות: חוסר היציבות באזור, מחירי הנפט ואיזון הכוחות במפרץ הפרסי משפיעים ישירות על ביטחון ישראל וכלכלתה.

כיצד טראמפ יוצר ‘רשימת בעלי ברית’ ולוחץ על אירופה

שיחות אישיות וסולם ‘נאמנות’

דונלד טראמפ, לפי הודאתו, יוצר קשר אישי עם מנהיגי המדינות ודורש השתתפות במבצע להבטחת בטיחות השיט במצר הורמוז – עורק הנפט המרכזי בעולם.

הוא מבהיר ישירות: העניין אינו כל כך בצורך צבאי, אלא בבדיקת בעלי הברית.

צרפת נמצאת בין המדינות שקיבלו הערכה חיובית מותנית. טראמפ העריך את הנשיא עמנואל מקרון ב’8 מתוך 10′, והבהיר כי פריז עדיין נמצאת בין השותפים, אך לא בלי טענות.

טון שונה לחלוטין נשמע כלפי בריטניה. ראש הממשלה קיר סטארמר נתון לביקורת קשה, וכאן לראשונה נשמעה קישור ישיר: הסיוע לאוקראינה עשוי להיות תלוי בהשתתפות לונדון במבצע במזרח התיכון.

למעשה הבית הלבן מאותת: התחייבויות הברית הופכות לתלויות זו בזו.

אוקראינה ככלי לחץ

בהצהרות טראמפ ניכרת לוגיקה חדשה. אוקראינה כבר לא נחשבת אך ורק כחזית נפרדת נגד רוסיה – היא הופכת לחלק מעסקה גיאופוליטית רחבה יותר.

וושינגטון מבהירה: התמיכה בקייב אינה בלתי מותנית ויכולה להשתנות בהתאם להתנהגות בעלי הברית באזורים אחרים.

עבור ישראל זהו אות מדאיג. כל שינוי במערכת הבריתות של ארה”ב משתקף אוטומטית על כל מבנה הביטחון במזרח התיכון.

מדוע בעלי הברית מסרבים ומה זה אומר לאזור

האיחוד האירופי ואסיה לא ממהרים לקונפליקט

למרות הצהרות טראמפ על ‘נכונות מדינות רבות לעזור’, השחקנים המרכזיים מראים זהירות.

סין, יפן, דרום קוריאה ואוסטרליה – מדינות התלויות באופן קריטי באספקת נפט מהמפרץ הפרסי – סירבו להשתתף במבצע.

האיחוד האירופי גם מתרחק. הנציגה העליונה של האיחוד האירופי למדיניות חוץ, קאיה קלס, הצהירה במפורש: אף מדינה חברה לא הביעה נכונות להיכנס לפעולות צבאיות.

הסיבה פשוטה: הסיכון להסלמה עם איראן גבוה מדי, וההשלכות – בלתי צפויות.

איראן מחזקת עמדות

על רקע חילוקי הדעות בתוך הקואליציה המערבית, איראן נוקטת עמדה נוקשה יותר. טהרן דורשת הסרת סנקציות מלאה, החזרת נכסים מוקפאים והוצאת בסיסים אמריקאים מהאזור.

זה כבר לא טקטיקת לחץ – זו ניסיון לכפות כללי משחק חדשים.

בדיוק בהקשר זה נושא הביטחון של ישראל עולה לראש סדר היום. היחלשות התיאום של המערב מחזקת באופן אובייקטיבי את עמדות איראן באזור.

באמצע המתח הגיאופוליטי הזה, מערכת חדשות ישראל — Nikk.Agency מתעדת מגמה מרכזית: המזרח התיכון שוב הופך למרכז סחר גלובלי בין מעצמות העל.

כיצד רוסיה מרוויחה מהמשבר

עליית מחירי הנפט והרווחים של הקרמלין

בעוד בעלי הברית מתווכחים, רוסיה מקבלת תועלת כלכלית ישירה. עליית מחירי הנפט מעל 100 דולר לחבית מחזקת את הכנסות מוסקבה.

לפי מקורות בינלאומיים, חברות רוסיות מגבירות באופן פעיל את העמסת המכליות, מנצלות את המצב והיחלשות הפיקוח על הסנקציות.

זה יוצר פרדוקס: הקונפליקט, המכוון נגד איראן, מחזק בעקיפין את העמדות הכלכליות של רוסיה.

סין בין סיכונים ותועלות

סין נמצאת במצב מורכב. עד 95% מייבוא הנפט שלה עובר דרך המפרץ הפרסי, אך בייג’ינג נמנעת מהשתתפות ישירה במבצע.

יתרה מכך, השיחות בין שי ג’ינפינג לטראמפ נדחו לפחות בחודש.

זה מצביע על משבר תיאום עמוק בין הכלכלות הגדולות בעולם.

מה זה אומר עבור ישראל ואוקראינה

המצב במפרץ הפרסי חורג בהרבה מגבולות הקונפליקט האזורי. הוא משפיע על שרשראות האספקה הגלובליות, עלות הדלק ובריתות אסטרטגיות.

עבור ישראל זה אומר הגברת הסיכונים בכיוונים הדרומיים והצפוניים, וכן הצורך בהיערכות לפתרונות עצמאיים.

עבור אוקראינה – רמה חדשה של חוסר ודאות. התמיכה מהמערב הופכת לפחות צפויה ותלויה יותר ויותר בגורמים גיאופוליטיים אחרים.

על רקע זה, השאלה המרכזית נותרת פתוחה: האם המערב מוכן לפעול כגוש אחד – או שתקופת ‘הבריתות המותנות’ כבר החלה.