איראן מחסלת את המסלול השלום האוקראיני: מדוע לזלנסקי יש “תחושה רעה” — ומה זה אומר עבור ישראל

ב-18 במרץ 2026, ולדימיר זלנסקי הבהיר שהוא תופס את המלחמה סביב איראן לא כמשבר מזרח תיכוני נפרד, אלא כמכה ישירה לסיכויי אוקראינה לקדם את המשא ומתן. בראיון ל-BBC, הוא אמר שיש לו “תחושה רעה מאוד” בגלל איך שהסכסוך הזה משפיע על אוקראינה, והוסיף שהמשא ומתן לשלום “נדחה כל הזמן” מסיבה אחת – בגלל המלחמה באיראן.

לקורא הישראלי במשפט הזה חשוב לא רק מצב הרוח של זלנסקי. חשוב מה עומד מאחוריו. קייב מדברת בקול רם יותר: ברגע שתשומת הלב של ארה”ב ואירופה עוברת למזרח התיכון, אוקראינה מרגישה זאת כמעט מיד בשלושה מקומות – בדיפלומטיה, באספקת הנשק ובהכנסות הנפט של מוסקבה. AP כותבת ישירות שהמלחמה עם איראן כבר לקחה מהמשא ומתן על אוקראינה את הדחף הקודם, ו-Reuters תיעדה בעבר את הדאגה של קייב מהסחת התמיכה המערבית ומהעלייה במחירי הנפט.

למה המלחמה עם איראן פוגעת באוקראינה יותר ממה שנראה

זלנסקי מדבר עכשיו לא על איזה “רקע לא נוח” מופשט. הוא מזהיר מפני התפתחות פוליטית מאוד ספציפית: אם המזרח התיכון ימשוך סופית את תשומת הלב של וושינגטון, המסלול האוקראיני ילך ויתרחק בתור ההחלטות. Reuters דיווחה ב-16 במרץ שהקרמלין הכחיש דיווחים על תקיעת תהליך השלום הקשורה למעבר של טראמפ לאיראן, אבל עצם הדיון הזה כבר מראה עד כמה שני המשברים קשורים זה לזה היום.

וכאן עולה אריתמטיקה לא נעימה עבור קייב.

ככל שהמלחמה סביב איראן נמשכת יותר זמן, כך גדלים הסיכויים שמנהיגי המערב יתחילו לחיות במצב של “קודם המזרח התיכון, אחר כך אוקראינה”. עבור ישראל זה נשמע מוכר: ברגע שהשריפה האזורית הופכת לנושא המרכזי של היום, כל החזיתות האחרות מקבלות אוטומטית פחות תשומת לב, פחות דחיפות ופחות לחץ פוליטי על בעלי הברית. AP מתארת את הרגע הנוכחי בדיוק כך – איראן “גנבה את הפוקוס” מאוקראינה.

Patriot, נפט ודחיית המשא ומתן

השאלה הכואבת ביותר היא ההגנה האווירית. Reuters כתבה כבר ב-4 במרץ שבגלל הסכסוך עם איראן, אוקראינה עלולה להתמודד עם מחסור קריטי בטילים אמריקאים להגנה אווירית ברגע שבו רוסיה לא מפחיתה את המתקפות על ערי אוקראינה. ב-13 במרץ הסוכנות הוסיפה פרט חשוב נוסף: זלנסקי קשר ישירות את המלחמה במזרח התיכון להחמרת המחסור בטילים למערכות Patriot ואמר שמדינות המפרץ השתמשו בכמה ימים ביותר טילים PAC-3 ממה שקייב קיבלה מוושינגטון בארבע שנים.

במקביל פועל גם מנגנון שני – הנפט. Reuters דיווחה שעל רקע המתקפות של ארה”ב וישראל על איראן, הנפט התייקר, וזה מועיל בעקיפין לרוסיה. זלנסקי בפריז אמר ישירות שאפילו הקלה זמנית של המגבלות האמריקאיות על הנפט הרוסי לא עוזרת לעולם, אלא נותנת למוסקבה כסף נוסף למלחמה. לאותה לוגיקה פנה גם קיר סטארמר בפומבי מאוחר יותר, והזהיר שהמלחמה במפרץ הפרסי לא צריכה להפוך למתנה עבור פוטין.

למה זה כבר לא רק עניין של אוקראינה, אלא גם של ישראל

ב-17 במרץ זלנסקי היה בלונדון, שם נפגש עם סטארמר, מארק רוטה והמלך צ’ארלס השלישי. AP כותבת שבמרכז השיחה היו המצב בחזית, הביטחון האנרגטי והצורך לא לתת לאיראן ולרוסיה לנצח מהסחת הדעת המערבית. באותו יום ממשלת בריטניה חתמה עם אוקראינה על דיאלוג אסטרטגי והצהרה נפרדת על שיתוף פעולה מעמיק בתחום הביטחון והתעשייה הביטחונית.

כלומר, זלנסקי הגיע ללונדון לא רק להתלונן על מחסור בטילים.

הוא הביא גם הצעה נגדית: ניסיון קרבי אוקראיני, טכנולוגיות נגד רחפנים, אינטגרציה של שרשראות הגנה ופיתוחים משותפים. בהודעה הבריטית זה מתואר בצורה ברורה: אוקראינה ובריטניה רוצות לבנות אקוסיסטמה טכנולוגית-הגנתית משותפת, להרחיב את הייצור, לפתח את תחום הבינה המלאכותית ולעבוד עם מדינות שלישיות. לונדון ציינה במיוחד שמומחים בריטים ואוקראינים כבר עוזרים לשותפים במפרץ להדוף מתקפות איראניות.

וכאן עבור ישראל מופיעה הקשר המרכזי. נאנוווסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואים בסיפור כזה לא רק תלונה אוקראינית על “חוסר תשומת לב”, אלא אזהרה על איזון חדש של איומים: ככל שיותר משאבים, החלטות ומלאי הגנה אווירית הולכים לחזית המזרח תיכונית, כך קל יותר לרוסיה ללחוץ על אוקראינה; ככל שאוקראינה נשארת תחת הלחץ הזה יותר זמן, כך מצטבר יותר ניסיון צבאי במלחמה עם רחפנים איראניים ומתקפות מסיביות רוסיות, שחוזר אחר כך לאזור בצורה אחרת.

לונדון, וושינגטון והסיכון לפילוג

לפי סיכום הראיון ל-BBC, זלנסקי קרא לטראמפ וסטארמר להיפגש ולגבש עמדה משותפת. זה לא נשמע כמו נימוס דיפלומטי, אלא כמו אות אזהרה. קייב חוששת בבירור שהמתחים הפומביים בין וושינגטון ללונדון, בנוסף לגישות השונות למלחמה עם איראן, יתחילו לשבור את המסגרת המערבית המשותפת. Kyiv Independent מביאה את מחשבתו ישירות: פילוג בין מנהיגי המערב מסוכן עכשיו במיוחד כי המזרח התיכון כבר מסיח את הדעת מאוקראינה.

סטארמר מצדו הצהיר בפומבי שבריטניה לא רוצה להיגרר למלחמה רחבה יותר במזרח התיכון, אם כי היא דנה עם בעלי ברית באפשרויות להגנה על השיט והביטחון האזורי. זהירות זו מובנת ללונדון, אבל עבור קייב היא אומרת עוד דבר אחד: לבירות המערב יש פחות ופחות זמן משותף, משאב משותף ומרחב פוליטי משותף לניהול בו זמנית של שני משברים גדולים.

מה באמת אמר זלנסקי בין השורות

ה”תחושה הרעה” שלו – זו לא רגש, אלא נוסחת סיכון.

אם המשא ומתן על אוקראינה נדחה, אם טילי Patriot הופכים ליותר נדירים, אם הנפט מתייקר ובכך עוזר לתקציב הרוסי, ובעלי הברית מתווכחים ביניהם על איך להגיב לאיראן, אז מוסקבה מקבלת בדיוק את מה שהיא צריכה יותר מכל: זמן. ולמלחמת התשה זמן – זה כבר כמעט מטבע.

עבור ישראל במסקנה זו יש מעט תיאוריה. המדינה חיה בתוך סכסוך חם ומבינה היטב שארסנלים מערביים, תשומת לב פוליטית ואנרגיה דיפלומטית אינם אינסופיים. לכן דברי זלנסקי – זו לא ניסיון להסיט את תשומת הלב מישראל. זה, להיפך, אזהרה: אם ארה”ב, בריטניה ואירופה לא ילמדו לנהל את המשברים האוקראיני והמזרח תיכוני כמשימות קשורות של ביטחון אחד, יתחילו להפסיד מיד בשתי החזיתות.

במובן זה ביקורו בלונדון היה פרגמטי ביותר. לא רק לבקש. להזכיר. ולסמן בצורה מאוד חדה: המלחמה באיראן כבר משנה לא רק את לוח הזמנים של החדשות העולמיות, אלא גם את הסיכויים האמיתיים של אוקראינה לשלום, להגנה על השמיים ולשמירה על הקואליציה המערבית במצב עבודה. וזה עבור ישראל כבר מזמן לא סיפור זר.