חוזה נגד העתיד: מדוע רוצים לסגור את הצבא הרוסי עבור האיחוד האירופי וכל המערב

חיילים רוסים שחותמים היום על חוזה לשירות עשויים להתמודד בעתיד הקרוב לא רק עם סיכון למוות בחזית, אחריות פלילית או סנקציות בינלאומיות. אוקראינה שואפת להשיג תוצאה נוספת: הגבלה מערכתית על כניסה למדינות האיחוד האירופי ולמעשה לכל העולם הטרנס-אטלנטי. מדובר לא בהצהרה סמלית לכותרות, אלא בניסיון להפוך את ההשתתפות במלחמה לסמן משפטי ופוליטי ארוך טווח של סכנה.

עמדה זו הושמעה על ידי שר החוץ של אוקראינה, אנדריי סיביגה. לדבריו, רוסים שהולכים להילחם בחוזה צריכים להבין שהם חותמים לעצמם גם על סירוב כניסה לאיחוד האירופי, ואולי גם ליפן, קנדה ואוסטרליה. עבור הקהל הישראלי זה חשוב לא רק כעוד חדשות מקייב. זהו אות לכך שאוקראינה ושותפיה מתחילים לחשוב מחדש על מעמדו של משתתף בתוקפנות הרוסית: כבר לא כדמות זמנית של מלחמה, אלא כנושא איום ביטחוני ארוך טווח.

הדיבור הוא כבר לא רק על החזית, אלא על המעמד העתידי של כל מי שמשתתף במלחמה

קייב רוצה שחוזה עם הצבא הרוסי יהפוך לכרטיס בידוד, ולא לשלום

סיביגה למעשה ניסח לוגיקה פוליטית חדשה. ההשתתפות במלחמה הרוסית נגד אוקראינה צריכה להיות לה השלכות לא רק בקו החזית, אלא גם מחוצה לה – בנושאי תנועה, כניסה חוקית, שהייה במדינות המערב וגישה למרחב שאוקראינה רואה כאזור ביטחון משותף.

זהו מפנה חשוב. במשך זמן רב רבים באירופה דנו בעיקר בהגבלות ויזה לרוסים בכלל: תיירים, בעלי דרכונים, קטגוריות אזרחים מסוימות. כעת הדגש משתנה. במרכז תשומת הלב נמצאים דווקא אלה שלא רק חיים במדינה התוקפנית, אלא חתמו על חוזה, הלכו לשירות, השתתפו במה שנקרא ‘מבצע צבאי מיוחד’ והפכו לחלק מהמכונה הצבאית.

לא רק החיילים עלולים להיפגע, אלא גם סביבתם

סיביגה הדגיש במיוחד שהדיבור הוא לא רק על החיילים עצמם. לדבריו, אוקראינה מעלה את השאלה גם על בני משפחותיהם ועל כל מי שמעורב בפשעי מלחמה. זה הופך את היוזמה להרבה יותר רחבה מהגבלת ויזה רגילה.

במובן המעשי, קייב מנסה להשיג שההשתתפות במלחמה תפסיק להיתפס ברוסיה כמשהו שאחריו אפשר לחזור לחיים רגילים, לנסוע באירופה, לפתוח חשבונות, לנפוש, ללמוד או לבנות ביוגרפיה חדשה מחוץ למדינה. להפך: המשמעות של ההצעה היא שאדם יבין מראש – בחתימה על חוזה, הוא סוגר לעצמו את הדלת לעולם החיצוני הגדול והחשוב לרבים מהרוסים.

מדוע היוזמה הזו נוגעת לא רק לאירופה

אוקראינה מדברת כבר לא רק על האיחוד האירופי, אלא על כל המרחב הטרנס-אטלנטי

סיביגה הרחיב ישירות את מסגרת הדיון. לדבריו, מדובר לא רק במדינות האיחוד האירופי, אלא גם ביפן, קנדה, אוסטרליה, כלומר במעגל רחב יותר של מדינות שאוקראינה רואה כמרחב ביטחון וסולידריות פוליטית.

זה חשוב במיוחד להבנת היקף הרעיון. קייב רוצה לא מחוות מפוזרות של בירות בודדות, אלא יצירת גישה משותפת בהדרגה: אם אדם נכנס במודע למערכת הצבאית הרוסית, הוא צריך להיחשב כסיכון פוטנציאלי לא רק לאוקראינה, אלא גם למדינות שבהן רוסיה כבר מנהלת פעולות חתרניות, היברידיות ותת-קרקעיות.

לישראל יש כאן משמעות מקבילה מובנת ולא נעימה. מדינות שמתמודדות עם טרור, חתרנות, רשתות השפעה נסתרות ופעולות תחת דגל זר, יודעות מזמן שהאיום לא מסתיים בשדה הקרב. הוא עובר גבולות יחד עם אנשים, קשרים, לוגיסטיקה וניסיון אלימות. זו הסיבה שהטיעון האוקראיני על ביטחון, ולא רק על מוסר, יהיה מובן לרבים מחוץ לאירופה.

אסטוניה כבר הפכה לתקדים

השר הביא כדוגמה את אסטוניה, שאוקראינה כבר העבירה לה רשימות של משתתפי מה שנקרא ‘מבצע צבאי מיוחד’ ולוחמים. זו פרט חשוב, כי הוא מראה: מדובר לא בשיחה תיאורטית לעתיד, אלא בתהליך שכבר מתחיל לקבל צורות קונקרטיות.

אם רשימות כאלה יתחילו להתרחב ולהיות בשימוש על ידי מדינות אחרות, אז עם הזמן עשויה להופיע מערכת הגבלות רחבה יותר, שבה עצם ההשתתפות במלחמה בצד רוסיה תהווה בסיס לסירוב ויזה, בדיקה מוגברת או הגבלה אחרת על גישה.

במקום הזה חדשות ישראל — Nikk.Agency רואים שינוי פוליטי חשוב: אוקראינה משיגה בהדרגה שהמשתתף הרוסי במלחמה ייתפס לא כ’חייל לשעבר של צבא זר’, אלא כנושא פוטנציאלי של איום לביטחון האירופי והמערבי. וזה כבר רמה אחרת של שיחה.

קרע עם חבר המדינות ועקרון חדש: אין חוטים אחרונים עם מוסקבה

קייב במקביל מפרקת את הארכיטקטורה המשפטית הישנה של המרחב הפוסט-סובייטי

על רקע זה לא במקרה נשמע גם הצהרה אחרת של סיביגה: אוקראינה מנתקת סופית את הקשרים עם חבר המדינות. הממשלה קיבלה החלטה להפסיק את תוקפן של 116 הסכמים בינלאומיים שנחתמו עם רוסיה, בלארוס ובמסגרת חבר המדינות.

המשמעות של הצעד הזה רחבה יותר מאשר רק ניקוי משפטי של מסמכים ישנים. קייב מראה שהיא לא רוצה לשמור אפילו על שאריות פורמליות של מרחב שבו רוסיה החזיקה במשך עשורים את השכנים בלוגיקה של ‘כללים משותפים’, ‘היסטוריה משותפת’ ו’חובות משותפים’. כעת הכיוון הפוך: לנתק את החוטים המשפטיים האחרונים שקשרו את אוקראינה עם מוסקבה ומינסק.

לקורא הישראלי זו סיפור על סוג חדש של מדיניות לאחר המלחמה

בפרספקטיבה הישראלית כאן חשוב לא רק המחווה האנטי-רוסית כשלעצמה. הרבה יותר חשוב המודל החדש של חשיבה. אוקראינה בונה מדיניות לא על פי העיקרון של ‘המלחמה תסתיים – ואז נסתדר’, אלא על פי העיקרון של ‘ההשלכות לתוקפן ולמשתתפיו צריכות להיווצר כבר עכשיו’.

זו הסיבה שהנושא של הגבלות ויזה לחיילים רוסים נראה רציני. זה לא מהלך רגשי ולא תגובה תקשורתית. זו חלק מאסטרטגיה רחבה יותר: להפריד את אוקראינה מכל שארית פוסט-סובייטית, לקבע למשתתפי התוקפנות הגבלות ארוכות טווח ולשכנע את השותפים שהחייל הרוסי אחרי המלחמה הזו – לא דמות נייטרלית, אלא שאלה של ביטחון.

לאירופה זו תהיה בדיקה על עקביות. לאוקראינה – דרך להראות שהמלחמה לא יכולה להסתיים בחזרה פשוטה לנורמה הקודמת. ולישראל – תזכורת נוספת שבעולם המודרני איומים היברידיים, רשתות אלימות וייצוא מלחמה לעיתים רחוקות נעצרים בגבול אחד.