בזמן שהנפט ירד, קייב פעלה: איך המלחמה סביב איראן שיחקה באופן בלתי צפוי לטובת אוקראינה

ירידה חדה במחירי הנפט לאחר שהמכה הצפויה של ארה”ב על איראן לא התרחשה, הפכה לחדשות רעות עבור מוסקבה ולתסריט הרבה יותר רווחי עבור קייב. עבור רוסיה, נפט יקר כמעט תמיד אומר משאב פיננסי נוסף להמשך המלחמה, פיצוי על לחץ הסנקציות והזנת התקציב. עבור אוקראינה, לעומת זאת, ירידת מחירי חומרי הגלם פירושה הפחתת ההכנסות הפוטנציאליות של התוקפן ובמקביל פותחת הזדמנויות דיפלומטיות חדשות במזרח התיכון.

עבור הקהל הישראלי, עלילה זו חשובה ממספר סיבות. ראשית, כל מלחמה סביב איראן משפיעה על כל האזור, על ביטחון ישראל ועל האסטרטגיה של ארה”ב. שנית, השלכות הסכסוך מורגשות הרחק מעבר למפרץ הפרסי: משוק הנפט ועד לקצב המלחמה הרוסית נגד אוקראינה. ושלישית, ברגעים כאלה מתברר מי יודע לנצל משבר בינלאומי כחלון הזדמנויות, ומי קיווה להרוויח מהסלמה של אחרים, אך נותר ללא כלום.

נפט, איראן וכישלון החישוב של מוסקבה

מדוע ירידת מחירי ברנט הפכה לחדשות רעות עבור רוסיה

הלוגיקה של מוסקבה הייתה ברורה וכמעט צינית. ככל שהשלב הצבאי החריף סביב איראן נמשך זמן רב יותר, כך עולה עצבנות השווקים ויותר סיכויים לעלייה במחירי הנפט. עבור כלכלה מבוססת חומרי גלם, שמנהלת מלחמה ממושכת, זה כמעט מתנה: מיליארדים נוספים נכנסים מהר יותר מהחלטות דיפלומטיות ומאפשרים להחזיק את מכונת המלחמה במצב עבודה זמן רב יותר.

אבל הפעם החישוב היה לא שלם.

כאשר המכה, שעליה רבים הסתכלו כעל גורם להסלמה חדשה, לא התרחשה, השוק חזר במהירות לאחור. מחיר ברנט ירד, והבונוס האפשרי שעליו יכלה רוסיה לסמוך התחיל להתמוסס. עבור הקרמלין זה כואב במיוחד במצב שבו האפשרות להרוויח מהתנודתיות של הנפט כבר לא נראית אוטומטית, ותשתית הייצוא נתונה יותר ויותר ללחץ.

מדוע אפילו עליית מחירים לא הייתה נותנת לפוטין ניצחון מלא

גם אם הנפט היה נשאר ברמות גבוהות יותר זמן רב יותר, זה עדיין לא היה אומר שפוטין היה מקבל את כל מה שציפה לו. יש לא רק לראות את ההכנסות על הגרף, אלא גם להביא אותן בפועל לתקציב. וכאן מתחילה עבור מוסקבה אזור הפגיעות: מסופי ייצוא, לוגיסטיקה, נתיבי ים וכל מערכת הוצאת חומרי הגלם לשווקים חיצוניים.

זו הסיבה שהתקפות על מתקני נפט מרכזיים רוכשות עבור אוקראינה לא רק משמעות צבאית אלא גם מקרו-כלכלית. אם התוקפן מקווה להרוויח מהמשבר הגלובלי, ובאותו רגע מגבילים לו את האפשרות למכור נפט ומוצרי נפט בצורה נורמלית, אז ההשפעה חלשה בהרבה מהמצופה. הכסף שכמעט כבר היה “בדרך” עשוי לא להפוך למשאב מלא להמשך המלחמה.

על רקע זה, השיחות על מזל הנפט האפשרי של מוסקבה נראות כבר לא כעובדה, אלא כתסריט שלא התממש. פורמלית היה סיכוי. בפועל – לא הצליחו לנצל אותו במלואו.

כיצד אוקראינה ניצלה את חלון ההזדמנויות במזרח התיכון

קייב פעלה מהר יותר מאשר השתנתה האג’נדה

עבור אוקראינה, המלחמה סביב איראן לא הייתה רק משבר חיצוני אלא גם הזדמנות דיפלומטית נדירה. בעוד העולם היה מרוכז במזרח התיכון, קייב לא נעלמה מהעין, כפי שניתן היה לצפות, אלא ניסתה להרחיב את נוכחותה הפוליטית ולחזק את עמדותיה במשא ומתן שם, היכן שהשפעתה של אוקראינה הייתה חלשה יותר.

זהו אחד מהסיפורים המרכזיים של החודשים האחרונים. ולדימיר זלנסקי הראה שוב שהוא יודע להגיב במהירות לשינוי הקונסטלציה הבינלאומית. כאשר נפתח חלון, הוא מנסה לא לדון בו יותר מדי זמן, אלא להיכנס אליו מיד – דרך קשרים, דרך דיפלומטיה אישית, דרך הצעות צבאיות-פוליטיות ודרך ניסיון לשלב את אוקראינה בארכיטקטורה החדשה של היחסים עם מדינות האזור.

במזרח התיכון זה חשוב במיוחד. כאן ההחלטות מתקבלות במהירות, והפסקות בין משברים עשויות להיות קצרות יותר מאשר באירופה. אם ברגע של מתיחות חריפה אוקראינה הצליחה להיכנס לשיחה עם מדינות המפרץ, להציע ניסיון, טכנולוגיות, קשרים ושיתוף פעולה מעשי, אז היא ניצלה את הרגע בצורה רציונלית ביותר.

מדוע הניסיון האוקראיני התברר כמבוקש

במהלך שנות המלחמה הגדולה, אוקראינה צברה את מה שמעניין היום מדינות רבות: ניסיון בהתמודדות עם רחפנים, הבנה של מלחמה מודרנית על התשה, מיומנויות בהגנה על תשתיות קריטיות, התאמת מערכות הגנה אווירית ותגובה מהירה למתקפות מסיביות. עבור האזור, שבו האיום האיראני נתפס לא כתיאוריה אלא כגורם יומיומי בתכנון אסטרטגי, ידע כזה יש לו ערך ממשי.

זו הסיבה שאוקראינה הצליחה לא רק לצפות במלחמה סביב איראן מהצד, אלא להפיק ממנה תועלת פוליטית. בעוד מוסקבה קיוותה לנפט יקר, קייב שמה דגש על הרחבת קשרים, על שיתוף פעולה הגנתי ועל חיזוק תפקידה כמדינה שכבר עברה מלחמה מודרנית בעוצמה גבוהה.

זהו החלק של הסיפור שלא ניתן למדוד רק על ידי מחירי המניות. לפעמים מנצח לא זה שמחיר החבית שלו עלה לכמה ימים, אלא זה שהצליח להפוך את המשבר לקשרים בינלאומיים חדשים ולסובייקטיביות חדשה.

באותה לוגיקה, חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה את המתרחש: לא רק כאפיזודה של גיאופוליטיקה גלובלית, אלא גם כדוגמה לאופן שבו מלחמה אזורית סביב איראן מהדהדת באוקראינה, ברוסיה ובמערכת הביטחון הרחבה יותר, שבה ישראל תופסת מקום מרכזי.

מי הכריז על ניצחון ומה נראה מזה לישראל

כולם הכריזו על הצלחתם, אבל העובדות מורכבות יותר

לאחר כמעט כל משבר גדול, הצדדים ממהרים להכריז על עצמם כמנצחים. ארה”ב אומרת שהמטרות הושגו. איראן טוענת שהיא עמדה בלחץ והכריחה את היריבים לתקן את התנהגותם. רוסיה מנסה להציג כל חוסר יציבות בשוקי האנרגיה כיתרון פוטנציאלי שלה. אבל התמונה האמיתית בדרך כלל פחות מרשימה והרבה יותר סותרת.

אם מסתכלים בצורה מפוכחת, אף אחד מהצדדים לא קיבל תוצאה מושלמת. האסטרטגיה האמריקאית לא הובילה לפתרון ברור וסופי. איראן, למרות הרטוריקה שלה, גם היא בקושי יכולה לראות את המצב כניצחון אסטרטגי חד משמעי. ישראל, כמו שקורה לעיתים קרובות בנושאי ביטחון, מדברת פחות מאחרים, אך פועלת מתוך איזון מעשי: מהאפקט שהושג, מהאיומים שנותרו ומההבנה שסיבוב אחד כמעט אף פעם לא מספיק.

על רקע זה, הקו האוקראיני נראה במיוחד פרגמטי. קייב לא עשתה רעש מיותר, אלא ניצלה את המצב לטובתה – גם בכיוון הנפט, גם בדיפלומטיה וגם בשיתוף פעולה צבאי עם שותפים במזרח התיכון.

מדוע עבור ישראל זו לא היסטוריה זרה

הקהל הישראלי מבין היטב את המסקנה העיקרית מהסיפור הזה: בעולם המודרני, משברים כבר מזמן שזורים זה בזה. מכה או מכה שלא הצליחה על איראן משפיעה לא רק על טהרן, וושינגטון וירושלים. היא משפיעה על ההכנסות הצבאיות של רוסיה, על יציבות אוקראינה, על המשא ומתן עם מדינות המפרץ, על שוק הנפט ועל התנהגות בעלי הברית.

זו הסיבה שהאירועים באזור לא ניתן לראותם בצורה צרה. כאשר הנפט מוזל, רוסיה מאבדת חלק מהמשאב האפשרי. כאשר אוקראינה מגדילה קשרים מועילים במזרח התיכון, משתנה מקומה בפוליטיקה העולמית. כאשר ישראל פועלת בשקט אך ביעילות, זה גם יוצר מציאות חדשה, שעליה השכנים ושחקנים חיצוניים נאלצים להתחשב.

התוצאה עבור קייב בסיפור הזה נראית באמת טובה יותר מאשר עבור מוסקבה. רוסיה לא קיבלה את היתרון הנפטי שעליו יכלה לקוות. אוקראינה הצליחה בו זמנית להגביל את הבונוס הכלכלי של התוקפן ולחזק את עמדותיה שם, היכן שלפני זמן לא רב תפקידה היה הרבה יותר צנוע. כלומר, המלחמה סביב איראן, על כל סכנותיה לאזור, הפכה באופן בלתי צפוי עבור אוקראינה לא רק לסיכון אלא גם להזדמנות, שבה קייב שוב ניצלה מהר יותר מרבים אחרים.