נפט, רחפנים וחזית משותפת: מדוע הברית בין רוסיה לאיראן הופכת לאיום ישיר על ישראל

ההתקרבות ההדוקה בין רוסיה לאיראן כבר מזמן חדלה להיות קוריוז היסטורי או שותפות מצבית של שני משטרים תחת סנקציות. היום מדובר במבנה מסוכן בהרבה, שבו מוסקבה וטהראן מחליפות טכנולוגיות, ניסיון צבאי, כיסוי פוליטי ומשאבים, והשלכות שיתוף הפעולה הזה פוגעות יותר ויותר באינטרסים של ישראל, אוקראינה וכל המחנה המערבי. לשם מסקנה כזו מוביל השיחה גלובס ב-9 באפריל 2026 עם ארקדי מיל-מן, שגריר ישראל לשעבר ברוסיה וראש תחום רוסיה ב-INSS.

לקהל הישראלי העלילה הזו חשובה במיוחד לא רק בגלל האיום הגרעיני האיראני. בה מתלכדות כמה קווי מתח: המלחמה באוקראינה, התחזקות הקואליציה האנטי-מערבית, עליית חשיבות המלחמה באמצעות כטב”מים, וכן הרס הדרגתי של התפיסות הקודמות על כך שניתן להגיע להסכמות עם הקרמלין באמצעות איזון זהיר.

כיצד רוסיה ואיראן הפכו משכנים חשדניים לשותפים אסטרטגיים

מאיבה היסטורית לברית פרגמטית

במשך זמן רב היחסים בין רוסיה לאיראן היו רחוקים מחברות. עוד במאה ה-19 המלחמות בין האימפריה הרוסית לפרס השאירו בזיכרון ההיסטורי האיראני חותם כבד, ולאחר המהפכה האסלאמית ב-1979 ברית המועצות נתפסה בכלל ככוח עוין אידיאולוגית. הפרויקט המהפכני השיעי של טהראן והקומוניזם האתאיסטי הסובייטי לא השתלבו זה בזה, ותמיכת מוסקבה בסדאם חוסיין במלחמה נגד איראן רק הגבירה את העוינות הזו.

עם זאת, לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991 המצב השתנה. רוסיה חיפשה כסף, שווקים ופורמטים חדשים של השפעה חיצונית. לאיראן, מצידה, היו דרושים טכנולוגיות וערוצים פוליטיים. כך נוצרה לוגיקה חדשה של יחסים, שבה האידיאולוגיה נסוגה בפני הפרגמטיקה. אחד הסמלים של התקופה הזו היה שיתוף הפעולה באנרגיה גרעינית ובניית תחנת הכוח הגרעינית בבושהר. באופן פורמלי דובר על גרעין אזרחי, אך פרויקטים כאלה תמיד מעוררים דאגה, כי הידע והתשתית יכולים להפוך לבסיס לשאיפות צבאיות.

לאחר 2022 הברית הפכה לעמוקה ומסוכנת יותר

הרגע המכריע היה המלחמה המלאה של רוסיה נגד אוקראינה. לאחר פברואר 2022 מוסקבה מצאה את עצמה תחת סנקציות קשות עוד יותר והחלה לחפש תמיכה בקרב מדינות שחיות זמן רב תחת לחץ בינלאומי. כך התגבשה “ציר המנודים” בפועל, שבו לכל צד יש את היתרון שלו, אך האויב המשותף אחד – המערב.

אם בעבר איראן הייתה תלויה במידה רבה ברוסיה כשותפה בכירה, הרי שהיחסים הפכו כעת לסימטריים יותר. הקרמלין נזקק בפתאומיות לכטב”מים איראניים, טכנולוגיות לעקיפת סנקציות וניסיון הישרדות בבידוד. טהראן, מצידה, קיבלה גישה לניסיון הקרבי הרוסי, לפתרונות טכניים חדשים ולפי כל הנראה, לתמיכה מודיעינית נוספת.

כאן הנושא יוצא הרבה מעבר ליחסים דו-צדדיים. עבור ישראל זה כבר לא גיאופוליטיקה מופשטת, אלא שאלה של איומים עתידיים על גבולותיה ובשמיה.

מה מקבלת איראן מרוסיה ולמה זה צריך להדאיג את ישראל

המעגל נסגר: הטכנולוגיות האיראניות חוזרות מרוסיה כבר מחוזקות

אחת התצפיות המדאיגות ביותר היא ששיתוף הפעולה הצבאי של מוסקבה וטהראן הפך להחלפה דו-צדדית. בתחילה איראן סיפקה לרוסיה כטב”מים ועזרה להקים יכולות ייצור שלהם. לאחר מכן רוסיה, שצברה ניסיון מעשי עצום במלחמה באוקראינה, החלה למעשה להחזיר לאיראן את הכלים הללו כבר בצורה משופרת. לדברי מיל-מן, ייתכן שמדובר באספקת כטב”מים משודרגים, וכן בעזרה בתחום המודיעין, כולל נתוני לוויין.

עבור ישראל זה רגיש במיוחד. איראן מקבלת לא רק “ברזל”, אלא ניסיון קרבי מעובד של המלחמה המודרנית הגדולה ביותר. זה אומר שכל התקפה הבאה מצד איראן או הפרוקסי שלה עשויה להיות טכנולוגית יותר, מדויקת ומסוכנת יותר.

רגע נוסף שמצביע על כך: לאחר ההתקפה האיראנית הראשונה הגדולה על ישראל באפריל 2024, כאשר נפגעו אלמנטים של מערכת ההגנה האווירית האיראנית, דווקא רוסיה, לפי הערכת המרואיין, עזרה לשקם את היכולות הללו. תהליך כזה הופך את האיום לא זמני, אלא לשחזורי. ישראל גורמת נזק, והעזרה הרוסית מקצרת את הזמן הדרוש לטהראן לשיקום.

למה מוסקבה לא נכנסת בגלוי, אבל עדיין משחקת נגד ישראל

הקרמלין עדיין לא הולך על קשר צבאי ישיר עם איראן במודל של ברית הגנה מלאה. הסיבה, כפי שעולה מהטקסט, היא לא מתוך רצון טוב, אלא מחוסר משאבים. כמעט כל היכולות הרוסיות נבלעות במלחמה נגד אוקראינה, והתשתית הנפטית והיצואית של רוסיה נותרת פגיעה. אבל היעדר התערבות גלויה לא צריך ליצור תחושת ביטחון שגויה. מוסקבה כבר עוזרת מספיק כדי לחזק את הפוטנציאל האיראני, מבלי להיחשף למכה ישירה.

זו הטעות המרכזית של רבים מהמשקיפים: הם מחכים מרוסיה לצעדים סמליים רועשים, בעוד שהאיום האמיתי גדל בשקט – דרך נתוני לוויין, שרשראות ייצור, פתרונות הנדסיים, הכשרה ותיאום פוליטי.

לכן חשוב כל כך לקוראים בישראל לתפוס את התהליך הזה לא כסט של חדשות מפוזרות, אלא כתמונה אסטרטגית אחת. חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency לא פעם הפנו תשומת לב לכך שהמלחמה באוקראינה, הלחץ במזרח התיכון והתחזקות הפרוקסי האיראניים משתלבים יותר ויותר למשבר ביטחוני אחד, שבו האירועים בחארקוב, טהראן ובצפון ישראל כבר לא ניתן לראות בנפרד זה מזה.

מה זה אומר עבור ישראל, אוקראינה והמערב

לפוטין משתלם שארה”ב תיתקע במזרח התיכון

בטקסט עלתה מחשבה חשובה: התרחיש האידיאלי עבור פוטין הוא מעורבות עמוקה ככל האפשר של ארה”ב במשבר האיראני. אם וושינגטון תבזבז משאבים, תשומת לב ואנרגיה פוליטית במזרח התיכון, למוסקבה יהיה יותר מרחב ללחוץ על אוקראינה ולסחוט את אירופה. על רקע זה, מחירי הנפט הגבוהים הופכים עבור הקרמלין לבונוס נוסף, המאפשר לפצות חלקית על הבעיות הכלכליות.

זה אומר שעבור ישראל השאלה של הברית הרוסית-איראנית לא ניתן לצמצם רק לביטחון המקומי. כאן יש הקשר רחב יותר. החלשת אוקראינה משתלמת לאיראן. שקיעת ארה”ב במזרח התיכון משתלמת לרוסיה. החלשת הקואליציה המערבית משתלמת לשני המשטרים.

ישראל תצטרך לשקול מחדש את המודל הישן של זהירות כלפי מוסקבה

המרואיין מציין במפורש: על ישראל לעשות הכל כדי שרוסיה לא תעזור לאיראן, ובמקביל להבהיר שלמדינה היהודית יש יכולות טכנולוגיות ותעשייתיות צבאיות שיכולות להיות רגישות עבור רוסיה עצמה. המחשבה הזו נשמעת במיוחד על רקע הזהירות הישראלית רבת השנים, כאשר חלק מהאליטות יצאו מנקודת הנחה שיש לשמור על יחסים עם מוסקבה בכל מחיר בגלל יכולתה הפוטנציאלית להזיק.

היום לוגיקה כזו נראית פחות ופחות אמינה. אם רוסיה כבר השתלבה בציר האנטי-מערבי יחד עם איראן, סין וצפון קוריאה, אז ההימור על דיאלוג מאופק ללא בחינה מחדש של האסטרטגיה עשוי להתברר לא כהגנה, אלא כצורת הרגעה עצמית.

נפילת אוקראינה תהיה חדשות רעות גם לישראל

אחת השורות החזקות ביותר בטקסט היא הקשר ההדוק בין גורלה של אוקראינה לביטחונה העתידי של ישראל. ארקדי מיל-מן למעשה אומר שתבוסת אוקראינה תחזק את רוסיה כשותפה של איראן ותעניק לקרמלין הזדמנויות חדשות למדיניות התפשטותית. לעומת זאת, החלשת רוסיה תקטין את יכולתה להזין את האיום האיראני.

עבור הקהל הישראלי זו מסקנה לא נוחה, אך חשובה. תמיכה באוקראינה היא כבר לא רק שאלה של מוסר, דיפלומטיה או יחסים עם המערב. זו גם שאלה של ביטחון לאומי ארוך טווח של ישראל עצמה.

הברית של מוסקבה וטהראן מראה שהמרחקים הגיאוגרפיים הישנים כבר לא עובדים. כטב”ם שנבנה עם בסיס איראני ושדרוג רוסי עשוי להיות חלק מהאיום נגד ישראל. המשחק הפוליטי של הקרמלין נגד אוקראינה מחר עשוי להדהד בסיבוב חדש של מתח במזרח התיכון. וככל שיבינו זאת מוקדם יותר בירושלים, כך יגדלו הסיכויים לבנות אסטרטגיה שבה לא יצטרכו שוב לרדוף אחרי האירועים.