בית הכנסת וזקרפטיה: באוז’גורוד הניחו את היסודות לשיקום בית הכנסת העץ הייחודי היחיד באירופה מהכפר בולשיה קומיאטי

באוז’גורוד נעשה צעד שנראה עד לא מזמן כמעט בלתי אפשרי: במוזיאון הארכיטקטורה והחיים העממיים בזקרפטיה הונח היסוד לשחזור בית הכנסת מעץ מהכפר ויליקי קומיאטי בזקרפטיה. מדובר באנדרטה נדירה ביותר של המורשת היהודית, אשר פורקה, הועברה למרכז המחוזי וכעת מתכוונים לשחזר אותה בסקנסן. לפי מקורות יהודיים ואוקראיניים, מדובר באחד מבתי הכנסת המעטים מעץ שנותרו במזרח אירופה, ולאחר השחזור הוא אמור להיות חלק מהתצוגה המוזיאלית וגם מרחב לחיים תרבותיים ודתיים.

כך נמסר במועצת המחוז של זקרפטיה.

לקהל הישראלי, החדשות הללו חשובות לא רק כסיפור מקומי מזקרפטיה.

היא נוגעת ישירות לנושא שימור הזיכרון היהודי במזרח אירופה – אותו זיכרון שנעלם במשך עשורים יחד עם הקהילות, המבנים, בתי הקברות והסיפורים המקומיים. על רקע המלחמה, ההרס והחוסר יציבות הכללית, עצם הרעיון לא רק לשמר את שרידי המבנה אלא להעבירו, להצילו ולהחזירו למרחב הציבורי נראה כדוגמה נדירה לכך שהמורשת היהודית באוקראינה יכולה לא רק לשרוד אלא גם לקבל חיים חדשים.

מדוע סיפורו של בית הכנסת הזה חורג הרבה מעבר לגבולות זקרפטיה

הטקס עצמו התקיים ב-15 באפריל 2026 בשטח הסקנסן באוז’גורוד. לפי נתוני סוספילנה, אז הונח אבן יסוד ותעודת זיכרון, ומנהל המוזיאון וסילי קוצן הבהיר שהמבנה כבר פורק והועבר לאוז’גורוד. השחזור חולק לשלושה שלבים: תחילה פירוק והעברה, לאחר מכן יסוד והקמת המבנה, ולאחר מכן – עיצוב המבנה עצמו והמרחב סביבו. מתכננים לסיים את העבודות בספטמבר-אוקטובר 2026.

הפרויקט לא היה יוזמה מקומית של מוזיאון אחד. בבסיסו – שיתוף פעולה בין המוזיאון, הרשויות המקומיות, מבנים יהודיים והצד ההונגרי.

Jewish Heritage Europe כבר בסתיו 2025 כתבה שהעברת בית הכנסת הייתה תוצאה של מזכר שיתוף פעולה בין מספר משתתפים, כולל הקונסוליה הכללית של הונגריה באוז’גורוד, המוזיאון, נציגי המנהל של זקרפטיה והקהילה היהודית. כבר באפריל 2026 מקורות אזוריים אוקראיניים אישרו שהפרויקט עבר משלב ההסכמות לשלב המעשי של הבנייה.

זה חשוב במיוחד כי מדובר לא בשחזור “מאפס” לפי דמיונם של מעצבים.

מומחים ביצעו בעבר מדידות אדריכליות, שרטוטים ותיאור של האובייקט. המרכז לאמנות יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים מתעד את קיומו של בית הכנסת מעץ בויליקי קומיאטי, מפרסם את תמונותיו ושרטוטיו, ומייחס אותו לבתי הכנסת מעץ בזקרפטיה. כלומר, לרסטורטורים יש בסיס מדעי המאפשר לא רק לבנות סטיליזציה אלא לנסות להחזיר את המראה ההיסטורי של האנדרטה בצורה המדויקת ביותר.

מה הופך אותה לייחודית באמת

בפרסומים אוקראיניים האובייקט מכונה לעיתים קרובות בית הכנסת היחיד מסוגו באירופה. כאן חשוב לדייק בניסוחים. יותר בטוח לומר כך: זהו אחד מבתי הכנסת מעץ האחרונים שנותרו במזרח אירופה ודוגמה נדירה ביותר לארכיטקטורה יהודית מעץ שהגיעה לימינו. זו בדיוק ההערכה הזהירה אך המשכנעת שנותנים מקורות מקצועיים החוקרים את המורשת היהודית באזור.

לקורא בישראל, ניואנס זה אינו טכני אלא עקרוני. כאשר מדיה כותבת ללא בדיקה “היחיד באירופה”, זה נשמע מרשים, אך עלול לעורר ספקות אצל מי שמכיר את ההיסטוריה של בתי הכנסת מעץ בפולין, ליטא, אוקראינה ובלארוס. במקרה זה, ערך האובייקט אינו זקוק להפרזה. אפילו ניסוחים כמו “נדיר ביותר”, “אחד המעטים שנותרו” ו”ללא מקבילים בסוגו האזורי” כבר יותר ממספיקים כדי להבין את היקף האירוע.

הגורל המורכב של המבנה והזיכרון על החיים היהודיים שכמעט נמחקו

לפי Jewish Heritage Europe, בית הכנסת החל להיחקר לראשונה בשנות ה-80, ולאחר מותה של החוקרת ההונגרית אניקו גזדה, העבודה נמשכה על ידי אדריכלים מלבוב.

אז בוצעו מדידות ותיאור של המבנה. גודל המבנה – 13.83 על 7.92 מטרים. מבחוץ הוא נראה כמעט כמו בית כפרי, אך החלונות הקשתיים וכמה פרטים פנימיים חושפים את ייעודו האמיתי. בעשורים האחרונים המבנה היה או ריק או שימש כמחסן או מחסן.

יש לציין בנפרד שבמקורות יש חילוקי דעות לגבי התיארוך. בפרסומים חדשותיים לעיתים מייחסים אותו לאמצע המאה ה-19, אך בסיס המרכז לאמנות יהודית מציין את המחצית הראשונה של המאה ה-20, ו-Jewish Heritage Europe – לסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20. לטקסט איכותי נכון יותר לא להציג תאריך שנוי במחלוקת אחד כסופי, אלא לציין בכנות שהחוקרים חלוקים בתיארוך המדויק יותר, אך מסכימים בעיקר: זהו אובייקט היסטורי נדיר ביותר, שהיה זמן רב תחת איום של אובדן.

סוספילנה מביאה גם פרט חשוב נוסף שמחזיר לסיפור זה מימד אנושי.

לדברי משתתף בפרויקט, מהכפר ויליקי קומיאטי במהלך השואה גורשו לאושוויץ יותר מ-400 יהודים. לכן שחזור בית הכנסת אינו רק עבודה עם עץ, קורות ויסודות. זו ניסיון להחזיר את הנראות של החיים היהודיים שהיו כאן פעם חלק בלתי נפרד מהעולם המקומי, ולאחר מכן כמעט נמחקו לחלוטין.

במקום זה במיוחד מתאים לומר מדוע סיפורים כאלה חשובים גם לישראל. המדינה היהודית הפכה מזמן לא רק לתשובה פוליטית אלא גם לתשובה תרבותית להיעלמות הקהילות שחיו באירופה במשך מאות שנים. כאשר באוקראינה משחזרים בית כנסת שנידון להרס סופי, זה עובד לא רק כפרויקט מוזיאלי. זה החזרת קול לאותם מקומות שבהם ניסו למחוק את הנוכחות היהודית במלחמה, בנאציזם, בחוסר הטיפול הסובייטי ובזמן. וסיפורים כאלה חדשות ישראל – Nikk.Agency צריכים לשים לב ולהסביר לקורא הישראלי לא כאקזוטיקה מזקרפטיה, אלא כחלק מהמפה ההיסטורית היהודית הגדולה.

מי משתתף בשחזור וכמה זה עולה

לפי סוספילנה, השלב הראשון – פירוק והעברה – עלה כ-903 אלף גריבנה. השלב השני, הקשור להקמת היסוד והקמת המבנה, מוערך ב-3.5 מיליון גריבנה. מנהל המוזיאון גם הבהיר שלשחזור מלא יהיה צורך לבצע כ-40% מהמבנה מחומר חדש, מכיוון שחלק מהאלמנטים המקוריים לא עמדו במבחן הזמן.

זה גם רגע חשוב להבנת היקף הפרויקט. לא מדובר בתיקון קוסמטי. המומחים למעשה מרכיבים את האנדרטה מחדש, מנסים לשמר את מירב האלמנטים האותנטיים, אך במקביל לא לאפשר שהאובייקט יתמוטט כבר לאחר הפתיחה החגיגית. גישה כזו בדרך כלל מעוררת מחלוקות בקרב רסטורטורים, אך במקרים שבהם האנדרטה עמדה במשך עשורים ללא טיפול הולם, הפשרה בין אותנטיות להישרדות פיזית הופכת לבלתי נמנעת. הפרויקט הזה נמצא בדיוק בנקודה כזו.

כיצד הונח היסוד, מי השתתף ומה נאמר

הטקס החגיגי התקיים ב-15 באפריל בשטח מוזיאון הארכיטקטורה והחיים העממיים בזקרפטיה באוז’גורוד. ביום זה הונח אבן יסוד ליסוד העתידי של בית הכנסת המשוחזר מהכפר ויליקי קומיאטי, וביחד איתו הונחה תעודת זיכרון. האירוע עצמו הפך לא רק להתחלה טכנית של העבודות, אלא לסמל ציבורי של תחילת הצלת אנדרטה נדירה של המורשת היהודית בזקרפטיה.

בטקס השתתפו נציגי השלטון המחוזי, שותפים בינלאומיים, דיפלומטים, ארגונים יהודיים ונציגי הקהילה המקומית.

בין המשתתפים היו יו”ר מועצת המחוז של זקרפטיה רומן סאראי, סגן ראש המינהל האזורי יורי גוזינץ, הקונסול הכללי של הונגריה באוז’גורוד יוזף בוצ’קאי, נשיא הקונפדרציה היהודית של אוקראינה הרב מאיר סטמבלר, יו”ר נשיאות הקרן הציבורית למורשת יהודית הונגרית MAZSÖK ג’ורג’ סאבו, וכן שגרירי זקרפטיה אלכס רווט וגנדדי גוטמן. בטקס נכחו גם נציגי הקהילה היהודית באזור.

תפקיד נפרד באירוע שיחקו המוזיאונאים והמומחים העוסקים בפרויקט השחזור עצמו.

מנהל המוזיאון וסילי קוצן הסביר שהמבנה כבר פורק והועבר לאוז’גורוד, והשחזור יתקיים בשלושה שלבים. לדבריו, השלב הראשון – פירוק והעברה – עלה כמעט מיליון גריבנה, ובשלב השני, הכולל הקמת היסוד והקמת המבנה, הצדדים בדיוק עברו לחתימת הסכם חדש. הוא הבהיר שעלות השלב השני היא 3.5 מיליון גריבנה, ובין החותמים יהיו הקונסוליה הכללית של הונגריה באוז’גורוד, איגודים יהודיים, קרנות צדקה, המוזיאון עצמו, מועצת המחוז של זקרפטיה והמינהל האזורי.

רומן סאראי בנאומו שם דגש לא רק על הערך הארכיטקטוני אלא גם על הערך ההיסטורי של האובייקט. הוא הדגיש שבית הכנסת מעץ מויליקי קומיאטי אינו רק מבנה ישן, אלא עד חי להיסטוריה רבת השנים של האזור וסמל לזקרפטיה הרב-תרבותית שהאזור גאה בה.

לדבריו, עד לא מזמן האנדרטה מהמאה ה-19 הייתה תחת איום של היעלמות מוחלטת, אך בזכות איחוד המאמצים של השלטון המחוזי, שותפים בינלאומיים, קרן MAZSÖK, הקונסוליה הכללית של הונגריה, רסטורטורים ומומחי מוזיאונים, הצליחו להתחיל בפרויקט רחב היקף להצלתו.

בדבריו נשמע גם דגש מעשי על עתיד האובייקט. סאראי הצהיר שלאחר סיום העבודות, בית הכנסת יהפוך לא רק לקישוט של התצוגה המוזיאלית, אלא גם לנקודה חשובה במפת התיירות של האזור. בנוסף, הוא הודה בנפרד לכל מי שהשתתף בהכנת הפרויקט המורכב: המומחים שסימנו בזהירות כל פרט בעת הפירוק, המדענים שעובדים על שחזור חלקי הפנים האבודים, וכן התורמים ושגרירי זקרפטיה, במיוחד אלכס רווט וגנדדי גוטמן.

משמעותי היה גם נאומו של הרב מהונגריה ברוך אוברלנדר.

הוא הדגיש ששחזור בית הכנסת הזה חשוב לא רק לקהילה היהודית אלא גם לכל זקרפטיה. בדבריו נשמעה קשר ישיר בין גורל המבנה לגורל האנשים: הוא הזכיר שמכפר ויליקי קומיאטי נשלחו יותר מ-400 יהודים לאושוויץ. לכן העבודה הנוכחית, לפי הערכתו, חשובה גם כי היא מחזירה את הזיכרון על כך שכאן פעם פרחה חיים יהודיים. הוא ציין בנפרד את חשיבות המאמצים של הרב מאוז’גורוד מנחם מנדל וילגלהם, וכינה את העבודה הזו חשובה מאוד.

כך, הטקס לפתיחת שלב הבנייה נבנה לא רק כהתחלה רשמית של הפרויקט, אלא גם כמעשה של זיכרון היסטורי. בו התחברו מספר משמעויות: הצלת אנדרטה נדירה, שיתוף פעולה בינלאומי, החזרת ההיסטוריה היהודית של זקרפטיה למרחב הציבורי וניסיון להראות שלא מדובר בפורמליות מוזיאלית, אלא בשחזור חלק חשוב מהעולם האבוד.

מה יקבל אוז’גורוד ולמה זה יכול להפוך לנקודת משיכה לאירופה ולישראל

לאחר סיום העבודות, בית הכנסת אמור להפוך לא רק לעוד בית מוזיאוני בסקנסן.

לפי Jewish Heritage Europe ומקורות אוקראיניים, מתכננים להשתמש בו לא רק כפריט תצוגה, אלא גם כמרחב לחיים תרבותיים ורוחניים של הקהילה היהודית. זה מעלה באופן חד את ערך הפרויקט: האובייקט לא יתקיים כרקע מת עבור סיורים, אלא יקבל הזדמנות למלא שוב לפחות חלק מתפקידו ההיסטורי.

לתיירות זו גם סיפור חזק. אוז’גורוד וזקרפטיה נתפסים מזמן כשטח של חיבור בין תרבויות אוקראינית, הונגרית, יהודית, סלובקית, רוסינית ומרכז אירופית. אם הפרויקט יושלם באיכות גבוהה, בית הכנסת המשוחזר יכול להפוך לאחת הנקודות הבולטות ביותר של המורשת היהודית באזור – ולא רק עבור תיירים אוקראינים, אלא גם עבור חוקרים, עולי רגל, צאצאי יהודי זקרפטיה, וגם ישראלים המתעניינים במסלולי זיכרון במזרח אירופה.

על רקע חדשות מתמשכות על הרס אנדרטאות, מלחמה ואובדן, הסיפור הזה בולט בכך שהוא על הצלה.

לא על הצהרה, לא על לוח זיכרון ולא על הצהרה יפה לרשתות החברתיות, אלא על ניסיון אמיתי להוציא מהשכחה אחד מהעקבות החומריים האחרונים של זקרפטיה היהודית. ובמובן זה, החדשות מאוז’גורוד הן באמת יותר מאירוע אזורי. זה תזכורת לכך שהזיכרון היהודי באירופה יכול לא רק להיעלם אלא גם לחזור – אם יש אנשים שמוכנים להילחם עבורו.