הסיוע לאוקראינה לא היה מתנה: בארה”ב הזכירו לאן באמת הלך הכסף

בארה”ב שוב מתווכחים על הסיוע לאוקראינה – וזה חשוב לישראל

בפוליטיקה האמריקאית שוב העלו את השאלה, שנוגעת ישירות לא רק לאוקראינה, אלא לכל מערכת הביטחון המערבית: האם הסיוע לקייב היה “מתנה” על חשבון ארה”ב או שהוא עבד גם לטובת הכלכלה האמריקאית והתעשייה הביטחונית.

שר החוץ לשעבר של ארה”ב אנתוני בלינקן הצהיר שהטענה הרווחת כאילו בעלי הברית “ניצלו” את אמריקה בנושא האוקראיני אינה תואמת את המציאות.

לדבריו, על כל דולר שארה”ב הפנתה לתמיכה באוקראינה, מדינות אירופה ושותפים אחרים השקיעו עוד דולר וחצי. כלומר, לא מדובר במצב שבו וושינגטון נושאת לבד את העומס העיקרי, אלא בקואליציה רחבה שבה השותפים גם לקחו על עצמם חלק משמעותי מההוצאות.

הפרט הזה חשוב גם לקהל הישראלי. בישראל מבינים היטב שסייעה צבאית, אספקת הגנה והתחייבויות בריתיות לעיתים רחוקות הן “צדקה” פשוטה. מאחוריהן עומדים ייצור, מקומות עבודה, חוזים, מחסנים, לוגיסטיקה, השפעה וביטחון לטווח ארוך.

בלינקן: חלק ניכר מהכסף נשאר בארה”ב

המחשבה המרכזית בהצהרת בלינקן הייתה אחרת: חלק ניכר מהכספים האמריקאים שהוקצו לסיוע לאוקראינה, למעשה עבדו בתוך ארצות הברית עצמה.

הוא הסביר שכספים אלו הלכו או לרכישת מערכות נשק לאוקראינה, או להשלמת המלאי האמריקאי לאחר העברת הציוד לקייב. במילים אחרות, הכספים חזרו לתעשייה הביטחונית האמריקאית, למפעלים, לשרשראות הייצור ולהזמנות לחברות בתוך ארה”ב.

למה זה משנה את משמעות הוויכוח

כאשר מתארים את הסיוע לאוקראינה רק כ”כסף שנשלח לחו”ל”, התמונה יוצאת לא שלמה. בפועל, חלק ניכר מתוכניות אלו קשורות לעסקים אמריקאים, לחוזים של הפנטגון, למודרניזציה של מחסנים ולעדכון המלאי הצבאי.

עבור הבוחר הרגיל זה עשוי להישמע כהוצאה חוץ-מדינית. אבל עבור מערכת הביטחון של ארה”ב זה גם השקעה בבסיס התעשייתי שלה.

זו הסיבה שהמילים של בלינקן נשמעות כתשובה לטענה פוליטית שמשתמשים בה באופן פעיל מתנגדי התמיכה באוקראינה: כאילו וושינגטון פשוט “חילקה כסף”. לפי ההיגיון שלו, חלק ניכר מההוצאות הללו נשארו בכלכלה האמריקאית ובמקביל עזרו לאוקראינה לבלום את התוקפנות הרוסית.

טראמפ מבקר את ביידן, ואנס מדבר על עצירת הסיוע

על רקע זה, נשיא ארה”ב דונלד טראמפ שוב ביקר את קודמו ג’ו ביידן על התמיכה הצבאית הנרחבת לאוקראינה. הוא הצהיר שהעברת נשק וכספים במאות מיליארדי דולרים הייתה “פשוט מגוחכת”.

כעת, לדברי טראמפ, וושינגטון פועלת אחרת: ארה”ב מוכרת נשק לנאט”ו, והשותפים כבר מחלקים ומעבירים אותו לצבא האוקראיני.

נוסחה כזו משנה את ההצגה הפוליטית. עבור ממשל טראמפ זה נראה לא כסיוע ישיר לאוקראינה, אלא כתוכנית מסחרית דרך השותפים. עבור קייב, השאלה העקרונית נשארת כפי שהייתה: האם הצבא האוקראיני מקבל מספיק נשק בזמן, במיוחד על רקע המתקפות הרוסיות והלחץ בחזית.

סגן נשיא ארה”ב ג’יי די ואנס הצהיר גם הוא בעבר שהוא גאה בהפסקת הסיוע הצבאי לאוקראינה, וקרא לזה אחד מההישגים המרכזיים של ממשל טראמפ. עמדה זו מראה: בתוך השלטון האמריקאי, השאלה האוקראינית הפכה לא רק לשאלה של מדיניות חוץ, אלא גם לחלק מהמאבק האידיאולוגי הפנימי.

מה צריכה לראות בזה הקהל הישראלי

עבור ישראל, הוויכוח הזה לא נראה רחוק. ישראל עצמה חיה במשך עשורים במערכת שבה סיוע צבאי, ייצור הגנה, התחייבויות בריתיות וביטחון אזורי קשורים זה בזה באופן הדוק.

זו הסיבה שהצהרות על “סיוע יקר לבעלי ברית” תמיד דורשות הבהרה: היכן יוצר הנשק, מי קיבל את החוזים, אילו מלאים עודכנו, אילו איומים נבלמו ואיזו מחיר היה צריך לשלם אם התוקפן לא היה נעצר בזמן.

באמצע הדיון הזה, חדשות ישראל — Nikk.Agency שמה דגש על פרט מפתח: הסיוע לאוקראינה לא ניתן לראות רק כשאלה אוקראינית. זה חלק מקו רחב יותר נגד מדינות ומשטרים שבודקים את המערב על חולשה – מרוסיה ועד איראן ושותפיהם.

אם אוקראינה נחלשת, האות מתקבל לא רק במוסקבה. קוראים אותו גם בטהראן ובמרכזי כוח אחרים, שם עוקבים בקפידה עד כמה ארה”ב ובעלי בריתה מוכנים לתמוך בשותפים תחת לחץ.

לא מתנה, אלא חלק מביטחון גדול

הצהרת בלינקן למעשה מחזירה את השיחה לנוסחה מפוכחת יותר: הסיוע לאוקראינה לא היה חלוקת כסף חד-צדדית, אלא חלק ממערכת אסטרטגית.

ארה”ב תמכה בבעל ברית, בלמה את רוסיה, עדכנה את המלאי הצבאי שלה והעמיסה את התעשייה הביטחונית שלה. אירופה ושותפים אחרים, לדברי בלינקן, השקיעו אפילו יותר במונחים של כל דולר אמריקאי.

זה לא מבטל את הוויכוחים הפוליטיים בתוך ארה”ב. אבל משנה את המסגרת. השאלה כבר לא רק כמה אמריקה נתנה לאוקראינה, אלא מה אמריקה קיבלה בתמורה: חיזוק הייצור הביטחוני, ניסיון במלחמה מודרנית, החלשת הפוטנציאל הצבאי הרוסי ושמירה על הקואליציה המערבית.

עבור ישראל, הלקח הזה חשוב במיוחד. בעולם שבו אויבים פועלים ברשתות, דרך פרוקסי, תוכניות צללים, אספקת נשק וקמפיינים מידע, חולשתו של בעל ברית אחד הופכת במהירות לבעיה עבור אחרים.