ארה”ב ואיראן דנים בעסקת מסגרת — אך עבור ישראל השאלה המרכזית נותרה מחוץ לסוגריים

ערוץ הטלוויזיה הסעודי Al-Arabiya דיווח בבוקר ה-22 במאי 2026 על פרויקט הסכם מסגרת בין ארה”ב לאיראן. לפי נתוני הערוץ, המסמך כבר ממתין לאישור הצדדים, אך אין אישור רשמי מצד וושינגטון, טהראן או מקורות עצמאיים אחרים בעת הפרסום.

זו הסיבה שבישראל מתייחסים לפרויקט זה בזהירות. מצד אחד, עצם הופעתו של טקסט כזה עשויה להצביע על ניסיון לעצור בדחיפות את ההתרחבות הנוספת של הסכסוך. מצד שני, אם הסעיפים שפורסמו הועברו במדויק, הם כמעט ולא נוגעים בנושאים שהם מפתח לישראל: טילים בליסטיים, אורניום מועשר והבטחות ממשיות לשינוי התנהגות איראן.

מה, לפי נתוני Al-Arabiya, נכלל בפרויקט ההסכם

לפי הפרסום, מסמך המסגרת כולל תשעה סעיפים עיקריים. הרעיון המרכזי הוא הפסקת אש מיידית בכל החזיתות ומעבר למנגנון דיפלומטי שאמור למנוע מהצדדים הסלמה נוספת.

בפרויקט מדובר על הפסקת אש מלאה וללא תנאים, ויתור על התקפות על תשתיות צבאיות, אזרחיות וכלכליות, וכן על הפסקת פעולות צבאיות ומלחמת מידע בין המדינות.

נכתב בנפרד על כיבוד הריבונות והשלמות הטריטוריאלית, אי-התערבות בעניינים פנימיים, וכן על שמירת החוק הבינלאומי ואמנת האו”ם. עבור האזור זה לא רק נוסחה דיפלומטית: מדובר בניסיון לקבע לפחות כללי משחק זמניים לאחר תקופה של איומים ישירים, מכות ולחץ הדדי.

מצר הורמוז כעצם העיקרי במשא ומתן

מקום מיוחד בפרויקט תופסת חופש השיט במפרץ הפרסי, מצר הורמוז והים הערבי. עבור ישראל, ארה”ב, מדינות המפרץ ושוק האנרגיה העולמי זהו אחד הסעיפים הרגישים ביותר.

מצר הורמוז נשאר נתיב קריטי למכליות נפט וספינות מסחריות. כל ניסיון של איראן להפוך את המעבר דרכו לכלי מיקוח פוליטי משפיע ישירות על המחירים, בטיחות האספקה ויציבות המסחר הבינלאומי.

על רקע זה, מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו הצהיר כי במגעים עם איראן נצפה “התקדמות קטנה”. אך בנושא הורמוז הוא התבטא בחריפות: אף מדינה, לדבריו, לא צריכה להסכים למערכת שאיראן מנסה ליצור. וושינגטון רואה במודל כזה כבלתי קביל.

מדוע הפרויקט שפורסם מעורר שאלות בישראל

הבעיה העיקרית עבור ירושלים אינה בכך שארה”ב מנסה להשתמש בערוץ דיפלומטי. בישראל מבינים: ממשל דונלד טראמפ מתכוון למצות את הדרך הפוליטית ולבדוק אם ניתן להגיע להסכם ללא הרחבה נוספת של המלחמה.

הבעיה היא אחרת. אם הפרויקט אכן נראה כפי שמתאר אותו Al-Arabiya, הוא משאיר מחוץ למסגרת את האלמנטים המסוכנים ביותר של מדיניות איראן.

במסמך, לפי הנתונים שפורסמו, אין אזכור נפרד לטילים בליסטיים. כמו כן, לא נכתב מנגנון להוצאת או נטרול מאגרי האורניום המועשר מאיראן. ובלי סעיפים אלה כל הסכם מסתכן בהפיכה להפסקה, שטהראן עשויה לנצל להתארגנות מחדש.

עבור הקהל הישראלי כאן חשובה במיוחד פרט זה: הפסקת האש כשלעצמה אינה מסירה את האיום האסטרטגי. היא רק מורידה את טמפרטורת הסכסוך על פני השטח.

НАновости — Новости Израиля | Nikk.Agency בהקשר זה רואה בפרסום Al-Arabiya לא כעסקה מוכנה, אלא כסימן למאבק בין שתי לוגיקות: הניסיון האמריקאי לעצור במהירות את ההסלמה והדרישה הישראלית לא להשאיר לאיראן יתרון גרעיני וטילי.

מה מציע הפרויקט לגבי סנקציות ובקרה

בטקסט שפורסם מדובר גם על יצירת מנגנון משותף למעקב ופתרון סכסוכים. בנוסף, הצדדים אמורים לכאורה להתחיל משא ומתן על הנושאים השנויים במחלוקת הנותרים תוך שבעה ימים לאחר החתימה.

סעיף חשוב נוסף הוא ביטול הדרגתי של הסנקציות האמריקאיות בתמורה לעמידת איראן בתנאי ההסכם.

כאן מתעורר הסיכון העיקרי. אם הסנקציות יתחילו להתבטל לפני שייפתרו שאלות האורניום, תוכנית הטילים והשליטה על מצר הורמוז, טהראן תקבל הקלה פוליטית וכלכלית מבלי לוותר על מנופי הלחץ המרכזיים.

יש אופטימיות, אך היא מאוד זהירה

מקורות איראניים גם משדרים אותות רכים יותר. צי משמרות המהפכה האסלאמית הצהיר כי ב-24 השעות האחרונות עברו דרך מצר הורמוז באישור איראן 35 ספינות, כולל מכליות נפט, מטענים וספינות מסחריות אחרות.

במבט ראשון זה עשוי להיראות כהפגנת נכונות לדאסקלאציה. אך עצם הניסוח – “באישור איראן” – רק מדגיש את הבעיה. טהראן מנסה להציג את השליטה על נתיב הים הבינלאומי ככלי השפעה משלה, ולא כשאלה של חופש השיט.

התקשורת האיראנית גם דיווחה כי שר החוץ של איראן נפגש עם שר הפנים של פקיסטן לדיון בהצעות להפסקת הסכסוך האמריקאי-ישראלי. לפי נתוני הערוץ הסעודי Al-Hadath, מקור פקיסטני תיאר את האווירה במשא ומתן כ”אופטימיות זהירה”.

עם זאת, המקור עצמו הודה: לצמצם את המחלוקות על האורניום ומצר הורמוז אינו פשוט, כי כל צד מציב דרישות גבוהות מאוד.

מה עשוי לקרות בהמשך

Al-Arabiya לא מפרט מי בדיוק הכין את פרויקט ההסכם והאם שני הצדדים הסכימו עליו. הערוץ כותב כי הכרזה על הסכם כזה עשויה להישמע תוך מספר שעות, אך אמינות המסמך עדיין לא ניתנת לבדיקה.

עבור ישראל זה אומר תקופה של תשומת לב מוגברת. אפילו הסכם זמני בין ארה”ב לאיראן עשוי לשנות את הדינמיקה האזורית: להוריד את עוצמת הסכסוך, לתת לשווקים הפסקה ולפתוח סבב חדש של משא ומתן.

אבל אם במסמך לא יופיעו תנאים נוקשים לגבי אורניום מועשר, טילים בליסטיים וחופש השיט ללא דיקטט איראני, בירושלים פרויקט כזה כנראה לא ייתפס כפתרון אמין.

כרגע זה נראה יותר כניסיון לעצור את השעון לפני השלב הבא. דיפלומטיה עשויה לעבוד, אבל רק אם היא לא תהפוך לאריזה יפה לאיומים ישנים.