המיליארדים של אברמוביץ’ יכולים לסגור את השמיים האוקראיניים: מדוע הכסף של צ’לסי שוב הפך לנשק נגד רוסיה

הכסף ממכירת מועדון הכדורגל הלונדוני צ’לסי שוב נמצא במרכז מלחמה גדולה – משפטית, פוליטית וצבאית בו זמנית.

העניין אינו רק במיליארדים המוקפאים של רומן אברמוביץ’. מדובר בשאלה האם הכסף של האוליגרך הרוסי, שיש לו גם אזרחות ישראלית, יוכל לשמש לא רק לסיוע הומניטרי לאוקראינה, אלא גם להגנה על ערי אוקראינה מפני טילים רוסיים, רחפנים ומתקפות על תשתיות האנרגיה.

ב-8 ביוני 2026, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי אישר בראיון לעיתון הבריטי The Guardian: הנושא של הכספים הללו נדון עם ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר במהלך שיחות בלונדון.

הסכום – כ-2.4–2.5 מיליארד לירות שטרלינג. המקור – מכירת Chelsea FC בשנת 2022, לאחר שרומן אברמוביץ’ נכנס לסנקציות בריטיות על רקע הפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה.

מצ’לסי להגנה האווירית האוקראינית: מדוע המחלוקת סביב הכסף הפכה לשאלת הישרדות

במקור, הממשלה הבריטית ראתה בכספים הללו ככסף לתמיכה הומניטרית באוקראינים שנפגעו מהמלחמה. ההיגיון הזה מובן: בתים הרוסים, פליטים, פצועים, משפחות של הרוגים, שיקום חיים בסיסיים.

אבל בשנת 2026, קייב מציבה את השאלה בצורה קשה יותר.

כאשר רוסיה ממשיכה להכות בערים אוקראיניות, תחנות כוח, תחנות משנה, בתי חולים, שכונות מגורים ותשתיות קריטיות, הסיוע ההומניטרי מתחיל לא רק בשיקום לאחר המכה. הוא מתחיל בכך שהמכה הזו תופל באוויר.

זו הסיבה שוולודימיר זלנסקי הציע להשתמש בכספים המוקפאים ממכירת צ’לסי לרכישת מערכות נגד טילים ונגד מטוסים מודרניות. בראיון ל-The Guardian הוא קשר ישירות את הכספים הללו לרכישת טילים אנטי-בליסטיים אמריקאים יקרים דרך תוכנית PURL – מנגנון המאפשר לבעלי ברית אירופיים לשלם עבור אספקת נשק אמריקאי לאוקראינה.

ההיגיון של זלנסקי פשוט מאוד: אם רוסיה התחילה את המלחמה הזו, אז מדוע הכסף הרוסי לא צריך לעבוד נגד הטילים הרוסיים?

לקהל הישראלי המחשבה הזו מובנת במיוחד. בישראל יודעים היטב שהגנה אווירית אינה מונח צבאי מופשט, אלא שאלה של חיים, חשמל, מים, בתי חולים, בתי ספר ובוקר נורמלי לאחר אזעקת לילה. אוקראינה במובן הזה מדברת יותר ויותר עם העולם בשפה שישראל מבינה ללא תרגום.

מה בדיוק ידוע על הכסף של אברמוביץ’

רומן אברמוביץ’ מכר את Chelsea FC בשנת 2022, כשהוא כבר תחת סנקציות בריטיות. הרשויות הבריטיות אישרו את העסקה בתנאי שהכספים שהושגו לא יועילו לאברמוביץ’ עצמו או לאנשים אחרים תחת סנקציות, אלא יופנו לסיוע לאוקראינה.

מאז הכסף נשאר חסום במערכת הפיננסית הבריטית.

בדצמבר 2025, ממשלת בריטניה הצהירה בפומבי שאברמוביץ’ חייב לקיים את ההבטחה ולהעביר יותר מ-2.5 מיליארד לירות לסיוע לאוקראינה, אחרת לונדון מוכנה ללכת לבית המשפט. ראש הממשלה קיר סטארמר אמר אז ש’השעון מתקתק’, וכל פני חייב להגיע לאנשים שחייהם נהרסו על ידי מלחמת פוטין.

במרץ 2026, The Guardian דיווח כי פקידים בריטיים כבר מתכוננים להליך משפטי אפשרי, מכיוון שהמועד שנקבע לשחרור הכסף הוחמץ.

ועכשיו, ביוני 2026, זלנסקי מעלה את ההימור: אוקראינה זקוקה לא רק לתוכניות הומניטריות לאחר ההרס, אלא גם למערכות שלא יאפשרו להרס הזה לקרות.

קייב, לונדון ואברמוביץ’: דיפלומטיה עם ניחוח של אירוניה

חלק נפרד מהסיפור הזה קשור לקשרים האישיים של רומן אברמוביץ’ וההנהגה האוקראינית.

לפי Financial Times, במאי 2026 אברמוביץ’ הגיע לקייב. מקורות בעיתון טענו שוולודימיר זלנסקי השתמש בערוץ הזה כדי להעביר לפוטין מסר על נכונות לשיחות ישירות. קייב, לפי גרסה זו, רצתה להראות: אוקראינה לא מוותרת על דיפלומטיה, אבל לא מתכוונת לקבל אולטימטומים ממוסקבה.

התנאי העיקרי נשאר כפי שהיה: לא יכול להיות שום נסיגה של הכוחות האוקראיניים מדונבאס כתשלום מקדים לשיחה.

זו פרט חשוב. הקרמלין מנסה במשך שנים להחליף משא ומתן בכניעה, וקייב ממשיכה להפריד בין שני דברים: נכונות לדבר ונכונות לוותר על שטח. זה לא אותו דבר.

זלנסקי בראיון ל-The Guardian גם הזכיר את הפגישה עם אברמוביץ’ בקייב עם אירוניה ניכרת. לדבריו, איש העסקים לא הביא איתו כסף, למרות שהצד האוקראיני דיבר ישירות על כך שהכספים הללו נחוצים.

המשפט נשמע כמעט כמו בדיחה פוליטית, אבל מאחוריו עומדת מציאות קשה: בעוד עורכי דין מתווכחים על קרנות, רישיונות, תנאים וניסוחים, טילים רוסיים ממשיכים לעוף על אוקראינה.

מדוע ישראל צריכה להסתכל על הסיפור הזה בעיון

לישראל יש כאן כמה שכבות.

הראשונה – העקבות האוליגרכיות הרוסיות-ישראליות. אברמוביץ’ אינו רק מיליארדר רוסי, הוא גם אזרח ישראל. זה הופך את העלילה לרגישה לקהל הישראלי, כי המלחמה באוקראינה שוב נכנסת למרחב הפוליטי, העסקי, המוניטיני והמוסרי של ישראל.

השכבה השנייה – הביטחון. אוקראינה מבקשת כסף לא למחוות סמליות, אלא להגנה אווירית. הישראלים לאחר ה-7 באוקטובר, על רקע איומי חמאס, חיזבאללה, איראן, טילים, רחפנים והצורך המתמיד לשמור על המדינה בכוננות קרבית, מבינים היטב: הגנה על השמיים עולה כסף רב, אבל היעדרה עולה הרבה יותר.

השכבה השלישית – תקדים. אם ניתן יהיה להשתמש בנכסים רוסיים מוקפאים להגנה על קורבנות התוקפנות הרוסית, זה יהווה אות לכל מי שרגיל לשמור כסף בלונדון, באירופה או בתחומי שיפוט בטוחים אחרים, בעוד מולדתם הפוליטית הורסת מדינות שכנות.

NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה את הסיפור הזה לא כסקנדל כדורגל ולא כדרמה אישית של מיליארדר, אלא כחלק מתמונה רחבה יותר: המלחמה הרוסית מזמן יצאה מגבולות החזית והפכה למבחן לבנקים, בתי משפט, סנקציות, בעלי ברית ומוניטין.

צבא מקצועי, סנקציות ו’צי צללים’: מה עוד אמר זלנסקי

בראיון לעיתון הבריטי זלנסקי דיבר לא רק על הכסף של צ’לסי.

אחד הבלוקים החשובים – המעבר של הצבא האוקראיני למודל מקצועי יותר של חוזה. קייב מבקשת מהשותפים לעזור לא רק בטכנולוגיה, אלא גם במימון משכורות ראויות לחיילים. הרעיון הוא להפחית בהדרגה את התלות בגיוס כפוי ולהפוך את השירות ליותר יציב, מוטיבציוני ומקצועי.

גם זו אינה נושא מופשט.

לאחר יותר מארבע שנים של מלחמה מלאה, אוקראינה מתמודדת עם עייפות החברה, לחץ דמוגרפי, מחסור באנשים והצורך להחזיק את החזית מול מדינה שמשקיעה במלחמה משאבים אנושיים עצומים. כסף לצבא כאן אינו מותרות, אלא יכולת המדינה להמשיך בהתנגדות ללא שבירה פנימית.

בתמורה אוקראינה מציעה לשותפים את הניסיון הקרבי שלה, טכנולוגיות וידע מעשי. מדובר ברחפנים, לוחמה אלקטרונית, התמודדות עם טילים רוסיים, הגנה על תשתיות אנרגיה, הגנה ניידת ופתרונות טקטיים חדשים שנולדו לא במעבדות, אלא במלחמה אמיתית.

סנקציות: זלנסקי דורש לא חורים, אלא לחץ סינכרוני

קו נוסף – סנקציות נגד רוסיה.

זלנסקי ביקר את המצב שבו הכללים הבריטיים אפשרו זמנית ייבוא מוצרי נפט ותעופה רוסיים דרך מדינות שלישיות. פורמלית זה עשוי להיראות כמו פרט טכני. בפועל, פרצות כאלה הופכות לחמצן למכונת המלחמה הרוסית.

אוקראינה דורשת שבריטניה, האיחוד האירופי ושותפים אחרים יפעלו בסינכרון. אם דלת אחת סגורה, והשנייה נשארת חצי פתוחה, מוסקבה לומדת במהירות לעקוף את המגבלות.

ב-9 ביוני 2026, רויטרס דיווחה שהאיחוד האירופי הציע את חבילת הסנקציות ה-21 נגד רוסיה. היא אמורה לכלול צעדים נגד כמעט 90 בנקים, פלטפורמות קריפטו, סוחרי נפט, חברות הקשורות לייצור רחפנים, וכן מגבלות חדשות נגד ספינות ‘צי הצללים’ הרוסי.

ה’צי הצללים’ הזה אינו רק צי של מכליות ישנות. זהו כלי שדרכו רוסיה מנסה למכור נפט, לעקוף את תקרת המחירים, לבלבל מסלולים, לשנות בעלים, דגלים וביטוחים. עבור הקרמלין, הנפט נשאר אחד ממקורות הכסף העיקריים למלחמה.

לכן סנקציות נגד ספינות כאלה אינן בירוקרטיה. זו ניסיון לפגוע בדלק של התוקפנות הרוסית.

המשמעות העיקרית: הכסף הרוסי צריך לעבוד נגד המלחמה הרוסית

הסיפור עם הכסף של אברמוביץ’ מראה עד כמה המלחמה של המאה ה-21 הפכה למורכבת. בחזית נלחמים חיילים, בשמיים פועלים טילים ורחפנים, בבתי המשפט מתווכחים עורכי דין, בבנקים שוכבים מיליארדים מוקפאים, ובחדרי הדיפלומטיה מחליטים האם ניתן להפוך את הכסף הזה להגנה אמיתית לאנשים.

אוקראינה אומרת למערב: הזמן של ניסוחים הומניטריים לא עבר, אבל היגיון הומניטרי בלבד כבר לא מספיק.

אם טילים רוסיים הורסים ערים אוקראיניות, אז נכסים רוסיים צריכים לעזור להפיל את הטילים האלה. אם נפט רוסי מממן את המלחמה, אז צי הצללים צריך לאבד מסלולים, ביטוח וגישה לנמלים. אם בנקים רוסיים בונים מסלולים עוקפים, אז הסנקציות צריכות להשיג אותם מהר יותר מאשר מוסקבה ממציאה שרשראות חדשות.

לישראל זה גם שיעור.

בעולם שבו תוקפים פועלים דרך טילים, כסף, צי, תעמולה, מדינות שלישיות ופרצות אפורות, הביטחון כבר לא מוגבל לקו החזית. הוא מתחיל בבנק, ממשיך בבית המשפט, עובר דרך רשימת הסנקציות ומסתיים בשמיים מעל העיר, שבה אנשים רוצים פשוט לישון בלי אזעקה.

זו הסיבה שהמחלוקת על מיליארדים ממכירת צ’לסי – כבר לא על כדורגל.

זו שאלה האם העולם החופשי מוכן להכריח את הכסף של התוקף להגן על אלה שהתוקף מנסה להשמיד.