ב-26 ביוני 2026 בוושינגטון, ישראל ולבנון חתמו על הסכם מסגרת לאחר ארבעה ימי משא ומתן

ב-26 ביוני 2026 בוושינגטון חתמו ישראל ולבנון על הסכם מסגרת לאחר ארבעה ימי משא ומתן בתיווך ארה”ב. הטקס התקיים במחלקת המדינה של ארה”ב: המסמך נחתם על ידי שגריר ישראל בוושינגטון יחיאל לייטר ושגרירת לבנון בארה”ב נאדה חמאדה מואוואד, בהשתתפות הצד האמריקאי.

חשוב להבין את העיקר: לא מדובר בהסכם שלום מלא ולא בסיום מיידי של הסכסוך.

זו מסגרת לעבודה משולשת נוספת של ארה”ב, ישראל ולבנון. הטקסט של ההסכם לא נחשף בעת הפרסום, והפרטים העיקריים מועברים דרך הצהרות המשתתפים ודיווחים של עיתונאים עם הפניות למקורות ממשלתיים.

לישראל הנקודה המרכזית נראית כך: צה”ל לא יוצא מאזור הביטחון בדרום לבנון עד לפירוק מלא של “חיזבאללה” ומבנים טרוריסטיים אחרים שעלולים לאיים על צפון ישראל. בגרסה הישראלית זה אומר שמירה על שליטה בגבולות מה שנקרא “הקו הצהוב” — גם אם במפות מסוימות הוא מסומן אחרת.

לתושבי קריית שמונה, מטולה, נהריה, שלומי ויישובים אחרים בצפון ישראל זה לא דיפלומטיה מופשטת. השאלה עומדת בצורה מעשית ביותר: האם המשפחות יוכלו לחזור לחיים נורמליים ללא סיכון של מתקפות רקטות חדשות, רחפנים וחדירת מחבלים דרך הגבול.

מה ישראל שומרת לעצמה

לפי מקורות ישראליים, ישראל תשמור על חופש פעולה צבאי בכל אזור הביטחון כדי להסיר איומים מכל סוג. זהו אחד האלמנטים המרכזיים של ההסכם: גם בתהליך דיפלומטי צה”ל שומר לעצמו את הזכות לפעול נגד תשתיות חמושות, מחבלים, מחסני נשק ואיומים אחרים.

“הקו הצהוב” נשאר התנאי המרכזי לביטחון

המשמעות של העמדה הישראלית פשוטה: קודם פירוק אמיתי של “חיזבאללה”, ואז דיון בצעדים נוספים.

לא להפך.

זו הסיבה שההסכם לא נראה כמו ויתור במובן הקלאסי. ישראל לא מתחייבת לצאת מכל אזור דרום לבנון לפי לוח זמנים. הנוסחה בנויה על תוצאה ניתנת לבדיקה: אם השטח נוקה מתשתיות צבאיות של “חיזבאללה”, אם הצבא הלבנוני באמת לוקח שליטה, אם האיום על צפון ישראל פוחת — אז אפשריים שלבים הבאים.

באמצע הסיפור הזה חשוב לא לאבד את ההקשר הישראלי המרכזי: נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנת הסכמים כאלה קודם כל דרך שאלת הביטחון של אזרחי ישראל, ולא דרך לקסיקון דיפלומטי יפה. לירושלים חשוב לא החתימה עצמה בוושינגטון, אלא האם “חיזבאללה” באמת תודחק, תפורק ותישלל מהיכולת להפוך שוב את דרום לבנון לפלטפורמה נגד ישראל.

שתי אזורי פיילוט ותפקיד הצבא הלבנוני

בלוק נפרד של ההסכם עוסק בשתי אזורי פיילוט, שבהם צריך להיבדק המנגנון החדש: צה”ל יוצא מאזורים מוגבלים, והשליטה עוברת לצבא הלבנוני. לפי דיווחי Axios, אזור אחד נמצא צפונית לנהר הליטני, והשני — דרומית לו. חיילים אמריקאים צריכים להשתתף בבדיקה שאין נוכחות של “חיזבאללה” באזורים אלה.

זהו רגע חשוב.

ללבנון נוסחה כזו מאפשרת לדבר על שיקום הריבונות. לישראל — זו בדיקה האם הצבא הלבנוני מסוגל לשלוט בשטח לא על הנייר, אלא בשטח.

אם האזורים הראשונים יעבדו, התהליך יכול להמשיך. אם “חיזבאללה” תשמור שם על נשק, תשתיות או נוכחות מוסתרת, ישראל תקבל טיעון נגד המשך הוצאת הכוחות.

למה ההסכם לא מתאים ל”חיזבאללה” ולאיראן

שגריר ישראל בארה”ב יחיאל לייטר הציג את ההסכם כמסמך שבו “איראן — בחוץ, “חיזבאללה” — בחוץ, והדרך לשלום בין ישראל ולבנון — בפנים”. נוסחה זו משקפת את הלוגיקה הישראלית: המשא ומתן צריך להתנהל בין מדינות, ולא עם מבנה פרוקסי חמוש של איראן.

מזכיר המדינה של ארה”ב מרקו רוביו כינה את החתימה כצעד חשוב ראשון, אך הדגיש כי נותרה עוד עבודה רבה. למעשה, וושינגטון קיבלה תוצאה דיפלומטית שניתן להציג כתנועה לייצוב, אך הבעיה עצמה עדיין רחוקה מפתרון.

הצד הלבנוני, מצידו, מכנה את ההסכם כצעד לשיקום הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של המדינה. אך כאן עולה השאלה המרכזית: האם ביירות יכולה באמת להכריח את “חיזבאללה” לוותר על נשק, אם הארגון היה חזק יותר מרבים מהמוסדות הממשלתיים של לבנון במשך עשורים?

מה זה אומר לישראל

לישראל ההסכם משתלם רק בתנאי אחד: אם הוא הופך לכלי לחץ על “חיזבאללה”, ולא למסך דיפלומטי לשימורו.

צפון ישראל כבר שילם מחיר גבוה מדי על נוסחאות שנשמעו טוב בהצהרות בינלאומיות, אך עבדו רע בשטח. לכן המסגרת הנוכחית תוערך לא לפי הטקס בוושינגטון, אלא לפי שלושה דברים: האם צה”ל יישאר חופשי בפעולותיו, האם יופיע שליטה אמיתית של הצבא הלבנוני והאם יתחיל פירוק ממשי של “חיזבאללה”.

בינתיים התשובה זהירה: ההסכם פותח חלון, אך לא סוגר את האיום.

ישראל קיבלה אישור דיפלומטי לעמדתה המרכזית — ללא פירוק הכוח הצבאי של “חיזבאללה” לא יהיה יציאה מלאה מדרום לבנון. לבנון קיבלה אפשרות לדבר על חזרת הריבונות. ארה”ב קיבלה תוצאה נראית ראשונה לאחר המשא ומתן.

אבל לתושבי צפון ישראל המבחן העיקרי יתחיל לא בוושינגטון, אלא בגבול.

ואם “חיזבאללה” תישאר עם נשק, מנהרות, רחפנים וקבוצות קרביות, הסכם המסגרת יהפוך במהירות למסמך נוסף שנראה יפה על השולחן הדיפלומטי, אך משנה מעט את המציאות בשטח.