“הפסיקו את האש מיד”: ארה”ב באו”ם שמה את אוקראינה ורוסיה באותה שורה

ב-27 ביולי 2026, בישיבת מועצת הביטחון של האו”ם בניו יורק, קרא נציג ארה”ב דן נגרה לאוקראינה ולרוסיה להפסיק מיד את האש ולחזור לשולחן המשא ומתן. הניסוח של וושינגטון עורר שאלות, שכן המדינה המגנה על עצמה מפני הפלישה הרוסית הושוותה שוב למדינה התוקפנית.

ההצהרה השנויה במחלוקת נשמעה במועצת הביטחון של האו”ם

ביום שני, 27 ביולי 2026, התקיימה ישיבת מועצת הביטחון במטה האומות המאוחדות בניו יורק, שעסקה במלחמת רוסיה נגד אוקראינה ובהחמרת מצב האוכלוסייה האזרחית.

במהלך הישיבה, נציג ארה”ב באו”ם דן נגרה הצהיר כי המלחמה כביכול אינה ניתנת לפתרון צבאי, ודרש מאוקראינה ורוסיה להפסיק מיד את האש ולחדש את המשא ומתן.

«נשפך יותר מדי דם», הצהיר הדיפלומט האמריקאי, וקרא למוסקבה ולקייב «לנהל משא ומתן בתום לב».

וושינגטון הציעה גם תיווך משלה והצהירה על נכונותה לשחק תפקיד קונסטרוקטיבי בהשגת הסכם שלום.

עם זאת, נגרה הכיר בכך שניתן היה למנוע קורבנות רבים אם רוסיה הייתה נענית לקריאת נשיא ארה”ב דונלד טראמפ ומסכימה להתחיל במשא ומתן רציני.

כך, נציג ארה”ב למעשה הצביע על אחריות מוסקבה להמשך המלחמה, אך לאחר מכן השתמש שוב בנוסחה סימטרית, והציב דרישות זהות לרוסיה, שהחלה את הפלישה, ולאוקראינה, המגנה על שטחה.

מדוע הצהרת ארה”ב עוררה מחלוקות

הקריאה לעצור את הלחימה וההרג אינה שנויה במחלוקת כשלעצמה. השאלה היא כיצד וושינגטון מחלקת את האחריות בין המשתתפים במלחמה.

רוסיה החלה בפלישה רחבת היקף לאוקראינה, כבשה חלק משטחה, הורסת ערים אוקראיניות וממשיכה במתקפות טילים ומזל”טים. אוקראינה מנהלת מלחמת הגנה ומנסה לשחרר את אדמותיה.

עם זאת, בהצהרת הדיפלומט האמריקאי, רוסיה ואוקראינה הוזכרו שוב ושוב כשני צדדים שווים, שעליהם למלא את דרישת וושינגטון באופן שווה.

ניסוח כזה עשוי ליצור רושם כאילו האחריות להמשך המלחמה מחולקת באופן שווה בין מוסקבה לקייב.

בפועל, הפסקת הפלישה הרוסית תלויה בראש ובראשונה בהחלטת הקרמלין לעצור את ההתקדמות, להוציא את הכוחות ולוותר על הניסיונות להשמיד את המדינה האוקראינית.

עבור אוקראינה, הפסקת ההתנגדות ללא ערבויות ביטחוניות אמינות עשויה להיות לא סיום המלחמה, אלא הפסקה זמנית שרוסיה תשתמש בה לשיקום הצבא ולהכנת מתקפה חדשה.

מה הסכנה בהפסקת אש ללא ערבויות

ההצעה להפסקת אש מיידית נשמעת מפתה, במיוחד על רקע הדיווחים היומיים על אזרחים שנהרגו. עם זאת, הפסקת אש ושלום יציב אינם אותו דבר.

אם הלחימה תופסק בקו החזית הקיים, אך הכוחות הרוסיים יישארו בשטחים הכבושים, מוסקבה תקבל למעשה אפשרות לבסס את תוצאות התוקפנות.

תסריט כזה ימשמע כי הכוח הצבאי נשאר אמצעי יעיל לשינוי גבולות המוכרים בינלאומית.

בנוסף, הפסקת אש ללא מנגנון בקרה עשויה להעניק לרוסיה זמן ל:

• השלמת כוח אדם;
• שיקום מלאי טילים ומזל”טים;
• תיקון ציוד צבאי;
• בניית ביצורים חדשים;
• הכנת השלב הבא של ההתקפה;
• הגברת הלחץ על החברה האוקראינית.

לכן, קייב מתעקשת שכל הסכם חייב להיות מלווה בערבויות ביטחוניות אמיתיות, שמירה על לחץ בינלאומי על רוסיה ותוצאות ברורות להפרת ההסכמים.

נאנוווסטי — חדשות ישראל מציין כי הניסיון של ישראל עצמה גם מראה את המגבלות של הסכמים שמשטרים או ארגונים טרוריסטיים משתמשים בהם אך ורק לצורך התארגנות מחדש והכנת התקפות חדשות.

וושינגטון מגבירה את הלחץ לא רק על מוסקבה

הנאום של נגרה היה המשך לקו הדיפלומטי של ממשל דונלד טראמפ.

נציגים אמריקאים מצהירים באופן קבוע כי רוסיה חייבת להסכים להפסקת אש, אך במקביל דורשים מאוקראינה להראות נכונות לפשרות.

ביוני 2026, נגרה אמר כי הזמן אינו פועל לטובת מוסקבה, והפלישה הרוסית הפכה לאסון אסטרטגי עבור רוסיה עצמה. במקביל, הוא שוב קרא לשתי המדינות לחזור למשא ומתן.

ב-9 ביולי, נציג ארה”ב חזר במועצת הביטחון של האו”ם כי המלחמה כביכול אינה ניתנת לפתרון צבאי ויש לסיימה באמצעות הסכמים.

רטוריקה זו מראה כי וושינגטון אינה מוותרת על ביקורת הקרמלין, אך שואפת להפעיל לחץ על שני הצדדים בו זמנית.

עבור קייב, עמדה כזו יוצרת סיכון חמור: סירוב להסכים להצעות ארה”ב עשוי להיות מוצג לא כהגנה על האינטרסים הלאומיים, אלא כחוסר רצון להפסיק את המלחמה.

רוסיה, מצידה, עשויה להשתמש בנוסחה זו לקידום הטענה שלה כי מוסקבה כביכול מוכנה לשלום, והמשך הלחימה תלוי באוקראינה.

רוסיה מדברת על משא ומתן, אך ממשיכה במתקפות

הצהרות על הצורך בדיפלומטיה נשמעות על רקע המתקפות הרוסיות המתמשכות על ערים אוקראיניות.

בתחילת יולי, נציגי האו”ם דיווחו על מגמה ברורה של מתקפות על אוכלוסייה אזרחית ותשתיות באוקראינה. סגנית המזכ”ל של האו”ם רוזמרי דיקרלו גם קראה להפסקת אש מלאה וללא תנאים על רקע הגברת המתקפות הרוסיות.

אוקראינה הצהירה בעבר פעמים רבות על נכונותה לתמוך בהפסקת אש מלאה, אך מוסקבה המשיכה להציג תנאים נוספים ובמקביל לבצע מתקפות.

לכן, יש להעריך את המילים על משא ומתן לא בנפרד ממה שקורה בחזית, אלא יחד עם פעולות הצבא הרוסי.

אם צד אחד מצהיר בפומבי על שאיפה לשלום, אך ממשיך לכבוש שטחים ולהרוג אזרחים, הרטוריקה של המשא ומתן הופכת לכלי לחץ פוליטי.

ישיבת מועצת הביטחון לוותה בשערורייה בין ארה”ב לצרפת

ישיבת מועצת הביטחון של האו”ם על אוקראינה זכורה לא רק בהצהרה על הפסקת האש.

המשלחת האמריקאית עזבה את האולם במהלך נאום נציג צרפת. הסיבה הייתה ויכוח סביב הארכת סמכויות הנציב העליון של האו”ם לזכויות האדם, פולקר טורק.

צרפת ביקרה את ארה”ב על הצבעתה נגד הארכת המנדט שלו. יחד עם וושינגטון, התנגדו, בין היתר, רוסיה, ישראל וצפון קוריאה.

העצרת הכללית של האו”ם בסופו של דבר תמכה בהארכת סמכויותיו של טורק: 144 מדינות הצביעו בעד, 10 נגד, ו-13 נמנעו.

נציגים אמריקאים הצהירו כי טורק ומבני האו”ם לזכויות האדם נוטים להפלות מדינות דמוקרטיות, כולל ארה”ב וישראל, אך במקביל אינם מגיבים בחומרה מספקת לפעולות משטרים אוטוריטריים.

דן נגרה כינה את הרטוריקה של צרפת מתנשאת ולא מכבדת. דיפלומטים אמריקאים הודיעו כי עשויים להמשיך לעזוב ישיבות במהלך נאומים צרפתיים אם פריז לא תשנה את הטון של הצהרותיה.

המחאה הדיפלומטית הראתה את המחלוקות הגוברות בין ממשל טראמפ לבין בעלי ברית אירופיים לא רק על אוקראינה, אלא גם על נושאים של פעילות ארגונים בינלאומיים.

מה המשמעות של עמדת ארה”ב עבור אוקראינה

הלחץ הדיפלומטי הצפוי על קייב, ככל הנראה, יגבר.

ממשל טראמפ שואף להשיג את סיום המלחמה ולהציג את ההסכם האפשרי כהצלחה מדינית חיצונית של נשיא ארה”ב.

עם זאת, עבור אוקראינה, יש חשיבות עקרונית לא להכרזה על הפסקת אש, אלא לתנאיה.

הסכם יציב חייב לכלול:

1. ערבויות ביטחוניות אמיתיות ומעוגנות בחוק;
2. פיקוח בינלאומי על הפסקת האש;
3. שמירה על אספקת נשק לאוקראינה;
4. הגברת אוטומטית של סנקציות במקרה של הפרת ההסכם על ידי רוסיה;
5. סירוב להכרה בינלאומית בשטחים הכבושים כרוסיים;
6. מנגנונים להגנה על ערים אוקראיניות מפני מתקפות טילים חדשות;
7. שחרור שבויים והחזרת ילדים אוקראינים שנחטפו.

ללא תנאים אלה, הפסקת האש עשויה להפוך להקפאת המלחמה בתנאי מוסקבה.

השלום לא צריך להיות פרס לתוקפן

הבעיה העיקרית בהצהרה האמריקאית אינה הרצון לעצור את שפיכות הדמים.

השנוי במחלוקת הוא הניסיון לנסח דרישות כאילו אוקראינה ורוסיה נושאות באחריות שווה ויש להן חובות שוות.

אוקראינה עשויה להסכים להפסיק את האש, אך היא אינה מסוגלת להבטיח את סיום המלחמה כל עוד הכוחות הרוסיים נשארים על שטחה והקרמלין אינו מוותר על מטרות הפלישה.

השלום האמיתי מתחיל לא בדרישה לקורבן התוקפנות להפסיק להתנגד, אלא בהפסקת התוקפנות עצמה.

נאנוווסטי — חדשות ישראל סבור כי יש צורך בפתרון דיפלומטי, אך הוא לא צריך לבסס את זכות החזק, להכשיר את הכיבוש וליצור תנאים למלחמה חדשה בעוד מספר חודשים או שנים.

אם רוסיה באמת מוכנה לשלום, ההוכחה לכך צריכה להיות לא הצהרות של דיפלומטיה שלה, אלא הפסקת המתקפות, שחרור השטחים הכבושים וקיום התחייבויות בינלאומיות.

כל עוד זה לא קרה, הקריאות הסימטריות למוסקבה ולקייב מסתכנות בהפיכת הנוסחה «להפסיק מיד את האש» ללחץ בראש ובראשונה על המדינה שמגנה על שטחה ואזרחיה.