- January 9, 2026
- 1:54 pm
- ישראל
(מקור: «Це (не) моя війна / זו (לא) מלחמה שלי»)
ב-15 בינואר 2026 תיפתח בבת ים תערוכה קבוצתית של אמנים אוקראינים החיים ועובדים בישראל.
הפרויקט «זו (לא) מלחמה שלי» הוא הזמנה פתוחה לשיחה על מלחמה כחוויה משותפת ואחריות משותפת, שבה הנייטרליות מפסיקה להיות עמדה אפשרית.
התערוכה פתוחה לכל המעוניינים. הכניסה חופשית, ללא רישום מוקדם.
התערוכה מתקיימת בגלריה על שם סטפני כהן, הממוקמת ב-Design Terminal בת ים — אחד המרחבים התרבותיים המרכזיים בעיר.
מידע מפורט על התערוכה
שם: «Це (не) моя війна / זו (לא) מלחמה שלי»
פורמט: תערוכה קבוצתית
מקום: גלריה על שם סטפני כהן, Design Terminal בת ים
כתובת: רחוב אהוד קינמון, 32, בת ים
פתיחה: 15 בינואר 2026, 19:00
תאריכי התערוכה: 15 בינואר — 26 בפברואר 2026
שעות פתיחה: ראשון–חמישי, 09:00–16:00
אוצרת הגלריה: אילנה כרמלי-לנר
אוצרות התערוכה: ורה גייליס, סבטלנה מטווינקו
אירוע בפייסבוק – https://www.facebook.com/events/1231377285536646/
פתיחה ותוכנית
במסגרת פתיחת התערוכה יישא דברים
יבגני קורניצ’וק, שגריר אוקראינה במדינת ישראל, וכן נציגי הארגונים — שותפי הפרויקט.
לאחר הפתיחה ובמהלך התערוכה סיורים יתקיימו באוקראינית ובעברית (🇺🇦 UA | 🇮🇱 HE), מה שהופך את הפרויקט לנגיש הן לקהל דובר אוקראינית והן לקהל ישראלי.
משתתפי התערוכה
בפרויקט משתתפים אמנים אוקראינים החיים כיום בישראל:
טלי רצקר, מוריה קפלן, נדין אוסוביק, אלכסנדר גורנשטיין, מרגריטה הרצמן, פולינה ולר, אוקסנה פדצ’ישין, טניה גושצ’ינה, טייסיה לויטסקיה, יקטרינה לגודה, יקטרינה דידנקו, מריאנה נזרוק, אלינה נזרוק, אירינה קרמר, סבטלנה מטווינקו, ז’אנה גייליס.
על מה מדברת התערוכה
הפרויקט «זו (לא) מלחמה שלי» צומח מלחץ ההקשר החיצוני, שבו אמנים אוקראינים בישראל מוצעים יותר ויותר להתרחק — להגדיר, «של מי המלחמה הזו» ו«איזו כאב גדול יותר».
בהקשר זה, הביטוי «זו לא המלחמה שלי» נשמע לא כבחירה אישית, אלא כדרישה המופנית לאמן: ניסיון לכפות מרחק, לחלק נאמנויות ולפשט מציאות מורכבת שחוו.
«הביטוי “זו לא המלחמה שלי” נשמע לא כהצהרה, אלא כציפייה — להתרחק, לשתוק, לא לתפוס עמדה», — מציינים אוצרי התערוכה.
הסוגריים בשם מקבעים את המתח הפנימי של הפרויקט: זה לא יכול שלא להיות המלחמה שלי. חוסר האפשרות לנייטרליות הופך לאחד המנועים הפנימיים המרכזיים של העבודות המוצגות.
אמנות כצורת התנגדות
«אוקראינה מתמודדת עם אויב השואף לא רק לכבוש שטחים, אלא גם למחוק את התרבות שלנו. במאבק הקיומי הזה, האמנות הופכת לצורת התנגדות פעילה», — מדגיש יבגני קורניצ’וק.
«שם התערוכה “זו (לא) מלחמה שלי” — הוא פרובוקציה מודעת, המעמידה בספק את הנוחות של הנייטרליות המדומה. במציאות הגלובלית של היום אין יותר “שלך” ו“שלי” — יש אויבים משותפים ואתגרים משותפים».
לדברי השגריר, החברה הישראלית — שמבינה היטב את מחיר ההישרדות — ברובה חולקת עמדה זו ומביעה סולידריות עם אוקראינה.
שפה, זהות ומחיר הבחירה
עבור רבים מהמשתתפים, חיזוק הזהות האוקראינית מתבטא לא בתיאור ישיר של המלחמה, אלא ברדיקליזציה של השפה האמנותית: דרך מוטיבים לאומיים, עיטור, מבנים פולקלוריים, זיכרון גופני ונופי, דמות הבית כארכיון.
מחוות אלו אינן מאיירות את המלחמה ישירות. הן מבטאות סירוב למחיקה ולכפייה חיצונית של עמימות, וכן דרישה לזכות להגדיר בעצמם את צורת השתייכותם.
בהקשר הישראלי, בחירה כזו יש לה מחיר משלה. בסביבה שבה שולטת התרבות הדוברת רוסית וקיימים משטרים משפטיים ואזרחיים שונים ליוצאי אוקראינה, השפה והזהות הופכים לשדה של משא ומתן מתמיד. סירוב לתשתיות תקשורת מוכרות עלול להוביל לאובדן קהל, קשרים מקצועיים ונראות ציבורית.
מארגנים
התערוכה מאורגנת בהשתתפות Israeli Friends of Ukraine, שגרירות אוקראינה במדינת ישראל, גלריה על שם סטפני כהן, Design Terminal בת ים ופלטפורמה לאמנים אוקראינים «202».
התערוכה «זו (לא) מלחמה שלי» בבת ים — היא הזמנה לשיחה פתוחה ללא מרחק וללא אשליות של נייטרליות.
НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency
אירוע בפייסבוק – https://www.facebook.com/events/1231377285536646/
