- February 15, 2026
- 11:35 am
- אוקראינה
ב-15 בפברואר 1989 הסתיים הוצאת הכוחות הסובייטיים מאפגניסטן.
על איך תופסים את “המלחמה האפגנית” באוקראינה – אנדרטה בעיר חמלניצקי בשם “פיון” – יד גדולה מזיזה על פני כדור הארץ דמות חייל כמו פיון. האנדרטה נפתחה בשנת 2007.
הכיתוב מתחת לאנדרטה: “המנהיגים טועים – העם סובל”. האנדרטה מוקדשת, כפי שמצוין על הבסיס, “לתושבי פודוליה שנהרגו באפגניסטן ובמלחמות מקומיות אחרות”.
כנראה אחת האנדרטאות האנטי-מלחמתיות הטובות ביותר לזכר המלחמה האפגנית.
יום הזיכרון למשתתפי פעולות הלחימה בשטחי מדינות אחרות נקבע בצו נשיא אוקראינה בשנת 2004 ומוקדש לסיום הוצאת הכוחות של ברית המועצות לשעבר משטח אפגניסטן ב-15 בפברואר 1989.
אבל התוכן של תאריך זה בשנים האחרונות הפך להיות רחב יותר משמעותית.
היקף המלחמה שהגדיר דור
לאחר מלחמת העולם השנייה, ברית המועצות השתתפה בעשרות סכסוכים מזוינים מחוץ לשטחה. הקמפיין האפגני היה הארוך והקשה ביותר.
עשר שנים.
כ-620 אלף חיילים עברו דרכו, מתוכם כ-150 אלף אוקראינים. יותר מ-15 אלף אנשים נהרגו. האבדות האוקראיניות עלו על ארבעת אלפים.
באוקראינה של היום חיים יותר מ-150 אלף ותיקי המלחמה ההיא. יותר משמונה אלפים נפצעו, מעל ששת אלפים הם בעלי נכות.
מספרים אלו נראו במשך עשורים כגבול המחיר המותר של מדיניות חוץ.
איך עובר ה-15 בפברואר היום
בכל רחבי המדינה ביום זה מתאספים ותיקים ומשפחות הנופלים. מניחים פרחים, נשמעים שמות, מתקיימות פגישות.
בקייב הולכים באופן מסורתי לאנדרטה לנופלים. בכנסיות ובמנזרים קוראים תפילות – לנופלים, למתים לאחר החזרה, לחיים ולקרוביהם.
הצורה יכולה להיות שונה, אבל המשמעות אחת: החברה מכירה בניסיונם כחלק מההיסטוריה שלה.
והניסיון הזה הפסיק להיות רק זיכרון מהעבר.
מלחמה חדשה שינתה את האופטיקה
בשנת 2014 אלפי לוחמים אפגנים היו מהראשונים שיצאו מתנדבים להגן על מזרח אוקראינה. אנשים שכבר ידעו מה זה חזית, שוב מצאו את עצמם בתעלות.
חלקם נהרגו בפעם השנייה – כבר במלחמה על עצמאות מדינתם.
לכן התפיסה האוקראינית של אפגניסטן היום אינה מוזיאלית. זו קו חי שמוביל לאירועים הנוכחיים.
קשר זה מודגש כל הזמן על ידי היסטוריונים, ארגונים ציבוריים ועיתונאים. בחומרים של נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency הנושא נשמע כדוגמה לאיך מלחמה אימפריאלית ישנה עוזרת להבין את המניעים של ההתנגדות הנוכחית.
כאשר ההשוואה הופכת לבלתי נמנעת
האבדות האפגניות – יותר מ-15 אלף הרוגים בעשר שנים – נתפסו זמן רב כטרגדיה בקנה מידה יוצא דופן.
אבל לאחר תחילת הפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה נוצר רקע חדש.
מוסקבה לא חושפת נתונים מדויקים.
מידע נאסף מדיווחים אזוריים, חקירות עיתונאיות, ניתוח בתי קברות וחוזים. התמונה אינה מלאה, אבל המגמה ברורה.
אוק – ללא קישורים, רק מספרים, תאריכים ומי העריך זאת.
מה ידוע לאמצע פברואר 2026
1) אבדות כוללות של רוסיה (הרוגים + פצועים)
- מטה כללי של הכוחות המזוינים של אוקראינה ב-15 בפברואר 2026: 1,253,270 “אבדות כוח אדם” (זה בדיוק סך ההרוגים והפצועים, לא רק ההרוגים).
- הערכת המודיעין הבריטי (בהתאם לסקירות הרגילות שלה) לפברואר 2026: כ-1,245,000 אבדות הרוגים ופצועים מאז תחילת הפלישה המלאה.
2) מינימום הרוגים (מאושרים בשמות)
- מאגר משותף של BBC Russian + Mediazona (על פי הספדים, רישומים ודיווחים ציבוריים) ב-13 בפברואר 2026: 177,433 הרוגים מזוהים.
זהו הגבול התחתון, כי לא כל המיתות מגיעות למקורות פתוחים.
3) הערכת הרוגים (טווח, הערכה מודלית)
- בהערכות אנליטיות, שמבוססות על המספר הכולל של “נפגעים” (~1.2 מיליון עד סוף 2025) ויחסים טיפוסיים של “הרוגים/פצועים”, לעיתים קרובות מופיע סדר גודל של ~275–325 אלף הרוגים (כמדריך, לא כמונה מדויק).
מה רואים בזה באוקראינה
עבור החברה האוקראינית ההשוואה הזו אינה מופשטת.
היא מחזקת את המשמעות של אותה כתובת על האנדרטה בחמלניצקי. ההחלטות מתקבלות למעלה. משלמים אלו שהולכים להילחם.
ההבדל היחיד הוא שעכשיו ותיקי המלחמה הקודמת האוקראינים נלחמים עבור מדינתם.
בין שבועה להערכת ההיסטוריה
המלחמה באפגניסטן באוקראינה נקראת לעיתים קרובות כיבושית. הערכה זו הפכה לחלק מהקונצנזוס הציבורי.
עם זאת, היחס לחיילים נשאר מכובד. הם ביצעו פקודה, חיו בתוך המערכת ולא בחרו את האסטרטגיה הפוליטית.
הפרדה זו חשובה מאוד כיום.
היא מאפשרת לזכור את הנופלים וללמוד מסקנות על פעולות השלטון.
למה ה-15 בפברואר הוא שיחה על ההווה
כל שנה חדשה מוסיפה לאנדרטאות שמות חדשים של מלחמה אחרת.
לכן ה-15 בפברואר באוקראינה אינו רק על מה שקרה ב-1989. זהו יום שבו החברה שוב שואלת על מחיר ההחלטות הממשלתיות.
והתשובה, החקוקה על האנדרטה, אינה דורשת הסברים נוספים.
המנהיגים טועים – העם סובל.
