“יום אודסה” בחיפה ב-2 בספטמבר 2025: עבורנו זהו חג של תרבות רב-לאומית, ועבור מוסקבה זוהי סיבה לגרור את יקטרינה השנייה מהצללים ולשרת את התעמולה האימפריאלית המדממת של פוטין.

אודסה חוגגת באופן רשמי את יומה ב-2 בספטמבר, אך מאחורי תאריך זה לא עומדת שמחה אלא צלו של מיתוס אימפריאלי. רוסיה משתמשת בו ככלי תעמולה, תוך שהיא מוכיחה את “זכותה” לעיר ושופכת עליה דם ואש. בפועל, אודסה היא עיר אוקראינית ורב-לאומית, והשאלה על מועד ייסודה הפכה לחלק מהמאבק על האמת נגד שקרי הקרמלין ושאיפות האימפריה.

2 בספטמבר — התאריך הרשמי של חגיגת יום העיר אודסה. הוא נקבע בהחלטה של מועצת העיר אודסה מס’ 1240-VI מיום 25 באוגוסט 2011 (ולא שונה מאז), שם לצד מועדים נוספים (10 באפריל — יום שחרור אודסה, 1 באפריל — יום ההומור) נקבע כי דווקא ה-2 בספטמבר הוא יום העיר.

אולם מאחורי חג זה מסתתר סיפור מורכב בהרבה, שהפך כיום לחלק מהמלחמה — לא רק על שטח, אלא גם על זיכרון, ועל כך נספר להלן.

“יום אודסה בחיפה” 2 בספטמבר 2025

“ב-2 בספטמבר בשעה 19:00 על גג רומנטי של מתנ”ס הדר יתקיים יום אודסה בחיפה!”

מארגנת האירוע — המשוררת ובעלת ערוץ הטלגרם “ЧУЕШ?” אסתי ארצבה (Anastasia Esti Artseva) מזמינה:

“אירוע שחיכו לו זמן רב האודסאים בישראל, וגם כמובן ‘אורחי העיר’.

חיפה — העיר הקרובה ביותר לאודסה במהותה, ברוחה, והיא דומה יותר לפנינת הים השחור מאשר כל שאר הערים בישראל, מסכימים?

נחגוג את יומה של היפהפייה אודסה יחד עם הנוף לנמל חיפה, בחברת אודסאים אמיתיים!

האירוע הוא חלום ותיק של מארגנתו, בעלת ערוץ הטלגרם “ЧУЕШ?” והמשוררת אסתי ארצבה.

בתוכנית:

• הרצאה על תולדות אודסה מאת אסתי ארצבה עם הופעת וידאו של חוקר העיר, הפרופסור טאראס גונצ’רוק.
  תשמעו עובדות חדשות באמת.
• מוזיקאים מוכשרים: ניקה צ’רניס (להקת רוק «Чорниця») ואיגור אגיינקו (+380ID project).
• שירה אודסאית בביצוע אסתי ארצבה ובאמצעות משוררי אודסה עצמם בשיחת וידאו.
  שימו לב: כולל כוכב-העל של השירה האודסאית — בוריס חרסונסקי.
• במהלך כל הערב ניתן יהיה לרכוש מטעמים אודסאיים אמיתיים מאת האומנית סבינה סוסנובסקי.

ברוכים הבאים!

הכניסה חופשית, כמו אודסה עצמה.

שפות האירוע: בעיקר אוקראינית, מעט רוסית — בשל הדו-לשוניות של העיר ושל השירה האודסאית.”

מתנ”ס הדר (מתנס הדר) – ב-2 בספטמבר בשעה 19:00 על הגג הרומנטי של מתנ”ס הדר יתקיים יום אודסה בחיפה!
משך האירוע: שעתיים וחצי

האירוע מהיוזמים – https://www.facebook.com/events/1290555492779138/

חגיגה בחיפה ופנטומי האימפריה

מארגני “יום אודסה” בחיפה ב-2 בספטמבר 2025 — אינם רק אנשי תרבות. אלה פעילים פרו-אוקראינים מוכרים ופטריוטים של אוקראינה וישראל, אשר מזה זמן רב תומכים באוקראינה במאבקה הצודק נגד התוקפנות.

הם לא פעם ארגנו פעולות, הרצאות וערבי התרמה בישראל, אספו תרומות לצרכים הומניטריים ולעזרה לחיילים האוקראינים. שמותיהם ידועים היטב בקהילה האוקראינית בישראל כמתנדבים פעילים ואנשים שעושים הכל כדי שקולה של אוקראינה יישמע חזק יותר.

ולכן חג זה הוא סימן חשוב לסולידריות. הוא יוצר מרחב של שמחה ותמיכה, מזכיר לאודסאים שבגולה שעירם חיה, רב-לאומית וחופשית. זהו חג של תרבות, חירות ואחדות.

אך אי אפשר לעצום עיניים אל הצד האפל של התאריך עצמו. 2 בספטמבר הוכתב עוד בימי הקיסרית יקתרינה השנייה — קולוניזטורית אכזרית, שראתה בים השחור רק קרש קפיצה להשתלטות על אדמות זרות. שמה מזמן היה צריך להישאר בספרי ההיסטוריה, אך היום פוטין ואידיאולוגיו שוב שולפים את הפנטום הזה, בניסיון להצדיק את התוקפנות הדמית החדשה נגד אוקראינה.

כך “יום אודסה” הופך לשדה קרב של סמלים: עבור האוקראינים וחבריה של אוקראינה בישראל זהו חג החירות, ועבור הקרמלין — כלי תעמולה.

ודווקא כאן אנו חייבים להצהיר בתקיפות: אודסה שייכת לאוכלוסייתה הרב-לאומית ולאוקראינה, ההיסטוריה שלה רבת-קולות ופתוחה לעולם, ופנטומי האימפריה אינם זכאים לעתיד העיר.

…. נחזור אל ההיסטוריה ….

ראשית אודסה לפני האימפריה

ההיסטוריה של אודסה נעוצה בעבר הרחוק, הרבה לפני “צו יקתרינה השנייה”. האזור הזה היה מיושב ומוכר בציביליזציות שונות מאות שנים לפני המאה ה-18.

• המאה ה-6–5 לפנה”ס — לאורך חוף הים השחור התקיימו מושבות יווניות. ארכיאולוגים מוצאים שרידים של יישובים עתיקים באזור לוזאנובקה ופרסיפי של היום. מושבות אלו היו חלק מנתיבי המסחר שחיברו את אזור הים השחור עם יוון והמזרח הקרוב.
• המאה ה-10–13 — החוף היה בתחום ההשפעה של קייב רוּס, ובהמשך — נסיכות גליץ’-וולין. כאן עברו נתיבי מסחר שחיברו את הערבות והנסיכויות הצפוניות עם הים השחור.
• המאה ה-13–14 — לאחר הפלישה המונגולית השטח היה תחת שליטת הורדה הזהובה, ובהמשך עבר בהדרגה להשפעת הדוכסות הגדולה של ליטא.
• 1415 — אזכור מתועד ראשון של היישוב קוציוביי (גם חאג’יביי, Ґаджיביי). כרוניקה פולנית מספרת על קיומו של נמל שבו התקיים מסחר בדגנים ומלח.
• שנות ה-1480 — קוציוביי עבר לשליטת חאנות קרים, ובהמשך — האימפריה העות’מאנית, והפך לחלק ממערכת ההגנה שלה בים השחור.
• המאה ה-15–16 — בתקופה העות’מאנית היישוב היה ידוע בשם חאג’יביי. נבנתה כאן מצודה שהפכה לצומת אסטרטגי לשליטה על החוף.
• 1789 — במלחמה הרוסית-טורקית נכבשה מצודת חאג’יביי בידי הצבא הרוסי בפיקודו של יוסיף דריבאס. כעבור שנים אחדות החלה האימפריה “לבנות את אודסה” במקום זה.

הנוכחות היהודית באזור אף היא שורשית. ממצאים ארכיאולוגיים באזור הים השחור מראים שכבר בעת העתיקה סוחרים יהודים השתתפו במסחר בין המושבות היווניות לארצות המזרח. בתקופה העות’מאנית חיו בחאג’יביי משפחות יהודיות שעסקו במסחר ובמלאכה.

במיוחד במאות ה-17–18 החלו יהודים להשתקע כאן בצורה פעילה. מסמכים מהתקופה הפולנית-ליטאית מזכירים יהודים בין התושבים שהיו מעורבים בפעילות מסחרית, ולאחר שהאזור צורף לאימפריה העות’מאנית סוחרים יהודים נהנו מהקלות בהובלת דגנים ויין דרך נמל חאג’יביי.

לכן כאשר יקתרינה השנייה “חתמה ב-1794 על צו לייסוד אודסה”, כבר התקיימו כאן קהילות יהודיות — אולי קטנות, אך מושרשות בחיי המקום. וההיסטוריה המאוחרת יותר של העיר הראתה שיהודים תרמו תרומה אדירה לתרבותה, לכלכלתה ולאווירתה האינטלקטואלית.

לפיכך, לשטחה של אודסה יש לפחות 600 שנות היסטוריה מתועדת ולמעלה מ-2000 שנות מסורת ארכיאולוגית. אודסה לא נולדה מן “הריק” בשנת 1794 — היא ירשה עבר עשיר שבו השתלבו קווים יווניים, ליטאיים, יהודיים, טטריים, עות’מאניים ואוקראיניים.

יקתרינה השנייה ושנת 1794 – המיתוס האימפריאלי על “יום הייסוד”

2 בספטמבר 1794 נחשב בהיסטוריוגרפיה האימפריאלית הרוסית כ”התחלת בניית נמל צבאי בצו של יקתרינה השנייה”. עבור האימפריה הרוסית זה היה פרויקט אסטרטגי — להתבסס בים השחור לאחר המלחמות הרוסיות-טורקיות. דווקא תאריך זה הועלה לאחר מכן לדרגת “יום הייסוד” של אודסה, מה שהדגיש מבט קולוניאלי בלבד: כאילו לפני בוא האימפריה לא הייתה כאן היסטוריה ותרבות.

אך בחירת התאריך לא הייתה מקרית. 2 בספטמבר חפף ליום הולדתו של הצאר אלכסנדר הראשון (23 באוגוסט בסגנון הישן / 4 בספטמבר 1777). במאה ה-19 ברוסיה קישרו באופן פעיל את חגיגות הערים עם אירועים שושלתיים, וכבר בשנות ה-1820 אצל המושל הכללי מיכאיל וורונטסוב החלו לציין את היום רשמית כ”יום אודסה”. כך הוצמד החג לשני סמלים אימפריאליים — יקתרינה (צו הנמל) ואלכסנדר (יום הולדת), והודגש ה”תלות השושלתית” של העיר בפטרבורג.

תפקיד מפתח בקיבוע תאריך זה מילא אפולון סקלקובסקי — פקיד והיסטוריון, שנודע בנאמנותו לשלטון. הוא בספרו “שלושים השנים הראשונות של תולדות העיר אודסה” טען כי ב-2 בספטמבר 1794 הונחו באודסה הכנסיות הראשונות ו”חריש הייסוד של העיר”. אך תיאורו לא גובה במסמכים, ומאוחר יותר הראו היסטוריונים (קוסטיאנטין סמוליאנינוב והפרופסור ולדימיר יעקובלב) כי הנחת הכנסיות התקיימה לא לפני 1795. כלומר המיתוס נוצר במכוון כדי להעניק לעיר “יום הולדת אימפריאלי”.

יתרה מזאת, לתאריך זה הופיעה עוד “חפיפה”: בשנת 1826 ב-2 בספטמבר התקיימה הכתרתו של ניקולאי הראשון. באמצע המאה ה-19 כתבה העיתון “וסתניק אודסה”: “אודסה חוגגת את יום ההכתרה והיום אשר בחסד פלאי חפף ליום ייסודה של העיר”. כך נמצא אותו יום קשור בבת אחת לשלוש דמויות שושלתיות — יקתרינה, אלכסנדר וניקולאי. הדבר הפך את החג לכלי עוצמתי של הסמליות האימפריאלית.

לראשונה כחג עירוני רשמי החלו לציין את 2 בספטמבר בשנת 1823. עבור וורונטסוב זה היה נוח פוליטית: הוא ביקש לבסס את אודסה כ”מרכז נמל אימפריאלי” ולהבליט אותה מבין ערי “נובורוסיה” האחרות. כך התאריך, שנקשר מלאכותית לצו יקתרינה, ליום הולדת אלכסנדר ולהכתרת ניקולאי, התבסס היטב במיתולוגיה האימפריאלית.

כן, יקתרינה השנייה מתה כמעט לפני 300 שנה (1796), אך שמה גם כיום ממשיך לחיות בנרטיבים של הקרמלין. רוסיה ובעצמו פוטין “מחיים” את דמות הקיסרית, מדברים על “מתנה של יקתרינה” ובכך מצדיקים את טענותיהם לאודסה ול”נובורוסיה”. נרטיב זה מצמצם במכוון את העבר: הוא מקטין היסטוריה מורכבת ורב-שכבתית של האזור לתפקיד “שטח ריק”, שעליו כביכול “בנתה האימפריה עיר”.

שימוש בתאריך בתקופה הסובייטית

השלטון הסובייטי ירש את המיתוס האימפריאלי על “יום ייסוד אודסה” והשתמש בו באופן פעיל בתעמולתו. 2 בספטמבר היה נוח לאידיאולוגיה הסובייטית מכמה סיבות.

ראשית, התאריך השתלב בקלות בפולחן הסובייטי של “שחרור” ו”בניית החדש”. בשנות ה-1930 החלו להציגו כרגע של “שינוי עצום – הפיכת מדבר לעיר סוציאליסטית פורחת”, תוך הסתרת ההיסטוריה של העיר עוד מתקופת חאג’יביי והרב-תרבותיות שלה.

שנית, לאחר מלחמת העולם השנייה התרחש מעבר סמלי: 2 בספטמבר 1945 — יום כניעת יפן וסיום מלחמת העולם השנייה. הדבר נתן לשלטון הסובייטי סיבה נוספת לקשור את “ייסוד אודסה” עם “הניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה”. כך הפכה חגיגת העיר לחלק מחגיגת הניצחון הכל-בריתית.

שלישית, היה חשוב לשלטון הסובייטי להדגיש רציפות עם האימפריה הרוסית, אך ב”נוסח חדש, סובייטי”. אודסה במיתוסים הסובייטיים הפכה ל”עיר-גיבורה”, “מוצב של הים השחור הסוציאליסטי”. והכי נוח היה “לקשור” אגדה זו לתאריך קבוע, שכבר במשך עשרות שנים נשא גוון אימפריאלי.

לפיכך, התעמולה הסובייטית התאימה את 2 בספטמבר לצרכיה: להסתיר את השורשים הרב-תרבותיים ההיסטוריים של העיר, לחבר אותה ל”היסטוריה אחת של מעצמה גדולה” ולשבץ אותה בלוח השנה הכל-בריתי של מועדים “נצחיים”.

המיתוס האימפריאלי והתוקפנות המודרנית

העיגון של 2 בספטמבר כיום העיר בשנת 2011 נתן למסגרת המשפטית חג רשמי, אך במקביל השאיר את אודסה שבויה של האגדה האימפריאלית. הרי דווקא בתאריך זה משתמשת רוסיה בתעמולתה.

הקרמלין חוזר וטוען כי “אודסה היא עיר רוסית”, “שנוסדה על ידי יקתרינה השנייה”. פוטין ואידיאולוגיו מזכירים כל העת את “נובורוסיה”, את יקתרינה ואת “היסודות ההיסטוריים”, והופכים את חג העיר לכלי אידיאולוגי.

כך, 2 בספטמבר הפך לא רק לתאריך, אלא לכלי של מדיניות זיכרון קולוניאלית, שבמסגרתה רוסיה מצדיקה את זכותה לכבוש אדמות זרות.

תאריכים חלופיים והמאבק על האמת

הדיון סביב “יום ייסוד אודסה” החריף בעשורים האחרונים. יותר ויותר היסטוריונים ואנשי ציבור מצביעים: ההיסטוריה של העיר אינה מתחילה בצו של יקתרינה השנייה משנת 1794, אלא נעוצה בעבר הרחוק.

19 במאי 1415 — התיעוד הכתוב הראשון

לפי אחת הגרסאות, בשנת 2025 מלאו לאודסה 610 שנה. דווקא ב-19 במאי 1415 הזכיר הכרוניקן הפולני יאן דלוגוש לראשונה את נמל קוצ’וביי, שקדם לחאג’יביי העתידית ולאודסה המודרנית. עבודתו היסודית “היסטוריה של פולין” נכתבה בלטינית במאה ה-15 ופורסמה בשנת 1614.

יום זה מופיע גם במקור אחר — מכתבו של מלך פולין ולדיסלב השני יגיילו אל מסדר הטבטונים, שם צוין כי הנמל Kaczubyeiow היה תחת שליטת הדוכסות הגדולה של ליטא. כך אנו מתמודדים לא עם “מקום ריק”, כפי שטענה ההיסטוריוגרפיה האימפריאלית, אלא עם יישוב נמל פעיל ואסטרטגי.

ההיסטוריון טאראס גונצ’רוק והחוקר האודסאי אולכסנדר סטפנצ’נקו מדגישים: עצם האזכור הכתוב מוכיח שהעיר התקיימה ברציפות מהמאה ה-15. הדבר הורס לחלוטין את המיתוס על “הופעת אודסה” בשנת 1794.

מדוע דווקא 19 במאי?

דווקא ב-19 במאי מתקיימות באודסה זה כמה שנים חגיגות חלופיות: הרצאות, סיורים ותערוכות. פעילים ואנשי תרבות מציעים להעביר את יום העיר לתאריך זה, משום שהוא קשור לא לצו אימפריאלי אלא לנקודה אמיתית במפת אירופה, כאשר אודסה הופיעה לראשונה במקורות כתובים.

במהות, מדובר בחזרה אל שורשי ההיסטוריה של העיר ובהדגשה שאודסה היא חלק מהיסטוריית האזור הרבה לפני “מתנות הקיסרית”.

הדיונים הרציניים הראשונים החלו עוד בשנת 2015, כאשר צוינו 600 שנה לאזכור הכתוב הראשון של קוצ’וביי. אז עלתה גם ההצעה לנטוש את “התאריך האימפריאלי” לטובת תאריך מוקדם יותר.

בשנת 2021 הופיעה באתר נשיא אוקראינה עצומה שיזם אולכסנדר קובלנקו. בה הוצע להכיר ב1415 כשנת ייסוד אודסה. למרות שהעצומה לא השיגה את מספר החתימות הנדרש, עצם הופעתה הראתה שהנושא מעסיק עמוקות את תושבי העיר.

שינוי השם של חאג’יביי

חשוב לציין: ב-7 בפברואר 1795 בצו על הקמת מחוז ווזנסנסק הופיע לראשונה השם “אודסה” — “שנקראה בידי הטטרים חאג’יביי”. כלומר יקתרינה השנייה לא ייסדה את העיר, אלא רק שינתה את שמו של חאג’יביי, שכבר הייתה לו היסטוריה ארוכה כיישוב נמל.

כבר במאה ה-19 העלה ההיסטוריון האודסאי אולכסיי מרקביץ’ נושא זה, כשהצביע על חשיבותו של חאג’יביי ושורשיו הליטאיים-פולניים. חוקרים מודרניים רק חיזקו טענה זו, כשהם מפרקים את המיתוס האימפריאלי על “המתנה של יקתרינה”.

אלטרנטיבה סמלית

כך, 19 במאי הופך לתאריך שיכול לאחד בין הזיכרון ההיסטורי לשאיפתה המודרנית של אודסה לזהות אירופית. עבור רבים מתושבי העיר יום זה נשמע כן וקרוב יותר מאשר ה-2 בספטמבר — תאריך הקשור ל”צו הקיסרית” וליום הולדתו של צאר רוסי.

במהותו, מדובר בהחזרת אודסה להיסטוריה שלה ולא למציאות מדומיינת של האימפריה.

אודסה — רב-לאומית ויהודית

אודסה תמיד הייתה עיר שבה נפגשו תרבויות ועמים. מרגע שהפכה לנמל גדול במאה ה-19 זרמו אליה אנשים מכל העולם. אוקראינים ורוסינים, יהודים, יוונים, בולגרים, מולדובים, איטלקים, צרפתים, ארמנים — כולם עיצבו את פניה של העיר והפכו אותה למרכז ייחודי של הים השחור.

מקום מיוחד תפסה הקהילה היהודית של אודסה. כבר בסוף המאה ה-19 יהודים היו כמעט שליש מאוכלוסיית העיר: במפקד של 1897 נמנו כ-138 אלף איש. הדבר הפך את אודסה לאחד המרכזים היהודיים הגדולים באירופה. כאן פרחו המסחר, המדע והתרבות, ואודסה עצמה הפכה לערש ההשכלה היהודית — ההשכלה (ההשכלה היהודית). בעיר קמו גם הארגונים הציוניים הראשונים, ששיחקו בהמשך תפקיד עצום בהיסטוריה של ישראל.

יהודי אודסה תרמו תרומה אדירה לתרבות העולמית. כאן נולדו ופעלו הסופר יצחק באבל, הומוריסטים וסטיריקנים, מוזיקאים, יזמים וחוקרים. ההומור היהודי, האירוניה והיכולת לצחוק גם מול הצרה הפכו לחלק מהזהות האודסאית הכללית.

היציאה היהודית מאודסה

אך המאה ה-20 הביאה לקהילה היהודית של אודסה ניסיונות קשים.

• 1919–1920 — בשנות המהפכה ומלחמת האזרחים זועזעה העיר מסדרת פוגרומים ביהודים, שגבו אלפי חיים ואילצו רבים לברוח לחו”ל.
• 1941–1944 — בתקופת הכיבוש הרומני והגרמני נרצחו או גורשו לעבר טרנסניסטריה עשרות אלפי יהודים. השואה חיסלה חלק ניכר מהקהילה.
• התקופה הסובייטית — היהודים ששרדו מצאו עצמם תחת לחץ של מדיניות אנטישמית. חיי הדת דוכאו, החינוך הוגבל, והק.ג.ב. פיקח על כל צעד. אודסה נותרה עיר יהודית בנפשה, אך קשה היה לבטא בגלוי את הזהות.
• שנות ה-1970–1980 — החלה יציאה המונית של יהודים. אודסה הפכה למרכז של “מסורבי העלייה” והתנועה היהודית הדיסידנטית. אלפי משפחות היגרו לישראל, ארה”ב, קנדה וגרמניה. דווקא אז העניקה אודסה לישראל אזרחים חדשים רבים — חוקרים, מוזיקאים, מהנדסים, חיילים ופעילים.
• לאחר קריסת ברית המועצות — ההגירה נמשכה. יהודים רבים מאודסה מצאו חיים חדשים בישראל, בארה”ב ובאירופה.

כיום הקהילה היהודית של אודסה קטנה בהרבה משהייתה לפני מאה שנה. אך מורשתה — בבתי הכנסת, באנדרטאות ובזיכרון התרבותי של העיר. ו”המבטא האודסאי” חי באשדוד, חיפה, בת-ים ותל אביב, לשם עברו עשרות אלפי יהודי אודסה.

כך, אודסה הייתה ונשארה בירת הים השחור הרב-לאומית וה”יהודית”. סיפורה הוא לא רק חיים על שפת הים, אלא גם טרגדיות, יציאות וחזרות. והיום, כש רוסיה מנסה לנכס לעצמה את אודסה, חשוב לזכור: רוח העיר האמיתית נבנתה לא בצווים אימפריאליים אלא במגוון העמים ובתרומה האדירה של הקהילה היהודית.

אודסה וחיפה — ערים תאומות

הקשר של אודסה עם ישראל — אינו רק גורלן של אלפי יהודים שעזבו את העיר ובנו חיים חדשים באשדוד, בת-ים, תל אביב וחיפה. זהו גם קשר רשמי של ערים תאומות, המעוגן במסמך.

ב-13 בספטמבר 1992 נחתם בחיפה הסכם על ביסוס יחסי ערים תאומות בין שתי הערים.

• מצד אודסה חתם ראש העיר ליאוניד חולודקובסקי,
• ומצד חיפה — ראש העיר אריאל ויינשטיין.

החלטה זו הייתה סמלית והגיונית. לאודסה ולחיפה יש הרבה במשותף: שתיהן ערי נמל, שערים לעולם, מרכזי מסחר ותרבות. שתי הקהילות מאופיינות באופי רב-לאומי ובמורשת יהודית עשירה.

הקשר האחאי נתן בסיס לחילופי תרבות וחינוך:

• בחיפה התקיימו פסטיבלים של תרבות אודסה וקונצרטים בהשתתפות אמנים מאוקראינה;
• האוניברסיטאות של אודסה והטכניון הישראלי שיתפו פעולה בפרויקטים מדעיים;
• הקהילה היהודית של חיפה סייעה לשמור על אנדרטאות יהודיות באודסה והעניקה סיוע הומניטרי.

לאחר 2022 קיבל הקשר בין הערים משמעות מעשית אף יותר. ערים ישראליות, ובראשן חיפה, קלטו פליטים מאוקראינה ומאודסה, סייעו להם בדיור, עבודה והסתגלות.

כך, הברית בין אודסה לחיפה — אינה רק הסכם על נייר, אלא קשר חי ההולך ומתחזק עם השנים. אודסה העניקה לישראל עשרות אלפי מתושביה, וחיפה הפכה עבורם לבית חדש.

סיכום: אודסה נגד האימפריה

היום, כאשר רוסיה שופכת דם באוקראינה, שאלת יום העיר מקבלת משמעות חדשה. המיתוס האימפריאלי על “אודסה הרוסית” — אינו רק שקר מן העבר, אלא חלק מהתוקפנות של ההווה. תחת כסות של “יסודות היסטוריים” מצדיק הקרמלין הפצצות על שכונות מגורים, הריסת נמלים ומותם של אנשים חפים מפשע.

רוסיה משתמשת בעבר כהצדקה לרצח עם. בלוגיקה שלהם, אם יקתרינה “בנתה”, אז לפוטין “מותר להחזיר”. אך אודסה מעולם לא הייתה ולא תהיה “מתנה של האימפריה”. זוהי עיר שנבנתה בעמל ובחיים של עמים רבים, אך בראש ובראשונה — כיום זו עיר רב-לאומית של אוקראינה, שצחקה ותמשיך לצחוק בפני כל דיקטטורה.

השאיפות האימפריאליות של רוסיה — אינן היסטוריה, אלא דם, דמעות ומוות. אוקראינה נלחמת לא רק על עתידה, אלא גם על עברה, שהקרמלין מנסה לגנוב.

ולכן הוויכוח על מועד חגיגת יום העיר אודסה — אינו פורמליות. זהו חלק מהמאבק הגדול על האמת, על הזיכרון ועל כך שאודסה האוקראינית תישאר רב-לאומית, חופשית וחיה — בניגוד לאימפריה, המבקשת להפוך אותה לעוד מושבה.

“יום אודסה בחיפה” 2 בספטמבר 2025

מתנ”ס הדר (מתנס הדר) – ב-2 בספטמבר בשעה 19:00 על הגג הרומנטי של מתנ”ס הדר יתקיים יום אודסה בחיפה!

משך האירוע: שעתיים וחצי

האירוע מהיוזמים –

https://www.facebook.com/events/1290555492779138/