ייתכן שהיעדר פרס נובל לשלום בשנת 2025 יהווה תמריץ לטראמפ להכפיל את מאמציו בתחום השלום

פרס נובל לשלום לשנת 2025 התאפיין בתפנית מפתיעה: מריה קורינה מצ’אדו, מנהיגת האופוזיציה בוונצואלה, זכתה בפרס, והשאירה את נשיא ארצות הברית ללא הפרס הנחשק כל כך.

ניצחון מצ’אדו

הוועדה הנורווגית של פרס נובל ציינה את מצ’אדו על מאבקה הבלתי נלאה למען זכויות דמוקרטיות בוונצואלה. מאמציה למעבר שקט מדיקטטורה לדמוקרטיה ראויים להכרה. עם זאת, נשאלת השאלה: עד כמה פעילותה תואמת את הקריטריונים שהציב אלפרד נובל?

נובל ציווה להעניק את הפרס לאלו התורמים לאחווה בין עמים ולהפחתת צבאות. מצ’אדו, ללא ספק, הפגינה אומץ בעימות עם ניקולאס מדורו, אך התאמתה לקריטריונים אלו מעוררת מחלוקות.

קמפיין יוצא דופן

הקמפיין סביב הפרס השנה היה יוצא דופן. דונלד טראמפ קידם באופן פעיל את מועמדותו, תוך ניצול כל הזדמנות, כולל נאום בעצרת הכללית של האו”ם. הוא טען כי פתר שבע מלחמות, אך הצהרות אלו עוררו ספקות.

למרות שהקריטריונים של הפרס מאפשרים הענקה על מאמצים, סיכוייו של טראמפ היו קטנים. תפקידו בהפסקת האש הזמנית בעזה היה בולט, אך רוב ההצהרות נותרו בלתי מאומתות.

מקבילות היסטוריות

ההיסטוריה של פרס נובל לשלום מכירה בהחלטות שנויות במחלוקת. הנרי קיסינג’ר ואביי אחמד עלי הם דוגמאות לזוכים שפעולותיהם עוררו מחלוקות. קיסינג’ר, למרות המשא ומתן להפסקת המלחמה בווייטנאם, ידוע בהפצצות ההרסניות בקמבודיה. אביי, שקיבל את הפרס על יוזמות שלום, ניהל מאוחר יותר מלחמה אכזרית בטיגראי.

על רקע זה, טראמפ נראה ראוי יותר, אך ההשוואה עם תאודור רוזוולט, וודרו וילסון וג’ימי קרטר אינה לטובתו. הישגיהם בתחום השלום והדיפלומטיה נותרו בלתי מנוצחים.

דרך מורכבת

טראמפ, שחזר לבית הלבן בשנת 2025, לא הצליח להציג רקורד ללא רבב של משכין שלום. איומיו לספח את גרינלנד ולכלול את קנדה בארצות הברית, כמו גם השתתפותו בהפצצות באיראן ובוונצואלה, יוצרים דימוי שנוי במחלוקת.

פעולות אלו מנוגדות בחדות לגישתו של ברק אובמה, שקיבל את הפרס בשנת 2009 על מאמציו לחיזוק הדיפלומטיה הבינלאומית. למרות שגם החלטה זו עוררה מחלוקות, היא הייתה יותר כמקדמה לעתיד.

ייתכן שהיעדר הפרס בשנת 2025 יהווה תמריץ לטראמפ להכפיל את מאמציו בתחום השלום. אם הצהרותיו על הפסקת מלחמות ימצאו אישור, זה יהיה תרומה משמעותית, ללא קשר למניעיו.