- January 2, 2026
- 10:59 am
- בעולם
הניתוח של אופק שנת 2026 מצביע על שינויים מבניים גוברים במספר מישורים — כלכלי, פוליטי וגיאופוליטי. חוסר האיזון שנצבר במשך יותר מעשור מגיע לנקודת קריטית. חובות, הפער בין השווקים הפיננסיים לכלכלה האמיתית, גירעונות כרוניים — כל אלה מפסיקים להיות רקע ומתחילים לעצב תרחישים.
הסבירות למשבר פיננסי מערכתי
החוליה הפגיעה ביותר נראית ארצות הברית. ספקולציה מופרזת, רמת חוב ממשלתית ופרטית שיא, וכן מדיניות גירעון מתמדת יוצרים תנאים לתיקון קשה. האפשרויות של הרשויות לרסן סיכונים מצטמצמות. כאשר השוק יתחיל לשקול מחדש את ההערכות, המכה תצא הרבה מעבר לגבולות ארה”ב ותשפיע על כל המעגל הפיננסי המערבי.
גם צרפת נכנסת לאזור הסיכון. עליית נטל החוב משתלבת עם חוסר היכולת לרפורמה במערכת הממשלתית. הגמישות התקציבית מצטמצמת, והאליטות הפוליטיות ממשיכות לפעול בלוגיקה של תועלת אלקטורלית קצרה. כתוצאה מכך מצטברים סימפטומים של קיפאון ניהולי, שיכולים להתבטא בחדות בתנאי זעזוע חיצוני.
ישראל: פוליטיקה לאחר 7 באוקטובר
האירועים של 7 באוקטובר ממשיכים להשפיע עמוקות על הפוליטיקה הישראלית. הלחץ הקולקטיבי והאמון המופרע במנהיגים הנוכחיים פותחים חלון לשינויים אמיתיים. מערכת הבחירות של ישראל מאפשרת שינוי מהיר של השלטון, והדרישה להנהגה פרגמטית, המתמקדת באיומי ביטחון אמיתיים, מתחזקת באופן ניכר.
במקביל, נורמליזציה של היחסים עם ערב הסעודית בשנים הקרובות נותרת בלתי סבירה. חוסר היציבות האזורית, בראש ובראשונה בסוריה, הופכת צעדים כאלה לרעילים פוליטית אפילו עבור הצדדים המעוניינים בהתקרבות.
איראן כנקודת התפרקות פנימית
איראן נותרת אחת מהאזורים הסבירים ביותר לשינויים מערכתיים. לא מדובר בתרחיש קלאסי של מהפכה “מלמטה”, אלא בהתפרקות איטית עקב כישלונות פנימיים. מחסור במים, משבר אנרגיה, תשתיות בלויות וחוסר יעילות ניהולית מכרסמים במשטר מבפנים.
קריסת השלטון עד שנת 2026 אינה מובטחת, אך התהליך עצמו כבר החל. הוא מתפתח ללא תלות בלחץ חיצוני ורק מואץ עם הזמן.
המזרח התיכון לאחר אפשרות של מפנה
קריסה פוטנציאלית של התיאוקרטיה האיראנית תהווה טריגר לשינויים רחבי היקף בכל האזור. זה יסמן את סיום המחזור שהחל בשנת 1979, ויכול להכריח את העולם המוסלמי להעריך מחדש את המחיר הפוליטי של פרויקטים אסלאמיסטיים.
באופק נראים תרחישים שבהם איראן פוסט-תיאוקרטית עשויה להתקרב לישראל. כרגע זה נראה תיאורטי, אך עצם האפשרות של בריתות כאלה מראה את עומק השינויים העתידיים.
אירופה: קיפאון תחת מסווה של יציבות
היבשת האירופית ממשיכה לנוע במסלול של דעיכה. ירידה דמוגרפית, רגולציה מופרזת, בירוקרטיה ותמריצים חלשים להשקעות פרודוקטיביות מאטים את הצמיחה. נוצרת מלכודת של קיפאון ממושך: נוח כלפי חוץ, אך הרסני אסטרטגית.
היעדר משברים חדים יוצר אשליה של יציבות, בעוד שהעמדות התחרותיות האמיתיות של אירופה ממשיכות להיחלש.
סין והבלתי נמנע של לחץ אסטרטגי
בייג’ינג עוקבת בקפידה אחר הפגיעויות של המערב ותמשיך להגדיל את הפוטנציאל הצבאי, במיוחד באזור טייוואן. סין תשתדל להימנע מעימות ישיר, אך העימות האסטרטגי הופך לגורם קבוע בפוליטיקה העולמית וישפיע יותר ויותר על הסדר הגלובלי.
אוקראינה: תשישות כגורם לפשרה
הסכסוך באוקראינה, ככל הנראה, ימצה את עצמו דרך מגבלות המשאבים. אף אחד מהצדדים אינו מסוגל להשיג ניצחון מכריע ללא הפסדים קריטיים. הפרספקטיבה של פשרה קשורה יותר ויותר לשינוי באסטרטגיה האמריקאית ולחלוקה מחדש של סדרי העדיפויות המדיניים של וושינגטון.
אפריקה: תחרות סמויה ונקודות מתח חדשות
אפריקה נותרת מוקד “קר” של תחרות גלובלית. המאבק על השפעה, סכסוכים ושליטה על נתיבי אנרגיה מגבירים את החשיבות האסטרטגית של האזור. תשומת לב מיוחדת מושכת סומלילנד, שיכולה להפוך לדוגמה לא שגרתית בדיפלומטיה בינלאומית ובשאלות הכרה.
חברות מערביות והסיכון הפנימי
האיום העיקרי על מדינות המערב בשנת 2026 נושא יותר ויותר אופי פנימי. זעזועים כלכליים וגיאופוליטיים מצטרפים להחלשת המוסדות, קיטוב פוליטי ושחיקת הסולידריות החברתית. בתנאים כאלה, למדינות קשה יותר ויותר לנהל מדיניות עקבית.
הסיכון לא בהכרח מגיע מבחוץ. הוא מתבשל מבפנים — בסתירות שנצברו, בהחלטות שנדחו וביכולת שאבדה לחשיבה אסטרטגית. תהליכים אלה הם שמעצבים את סדר היום, שאחריו עוקבים בקפידה חדשות ישראל | Nikk.Agency.
