- February 10, 2026
- 11:13 pm
- בעולם
בהאיחוד האירופי דנים במודל שנראה עד לא מזמן כבלתי אפשרי. קייב עשויה לקבל השתתפות מוגבלת במבני האיחוד עד להשלמת חבילת הרפורמות המלאה. הרעיון משנה את הפילוסופיה של ההרחבה עצמה.
לא מדובר בחברות על הנייר. מדובר בנוכחות פוליטית, גישה להליכים, אפשרות להשפיע ולהיות בתוך התהליך.
איזה פורמט מציעים בבריסל
לפי מידע של Politico, פקידים אירופיים שוקלים מעמד ביניים. הוא יאפשר לאוקראינה לשבת ליד שולחן המשא ומתן, להשתתף בדיונים ולהתכונן לאינטגרציה מלאה ללא סגירה פורמלית של כל הדרישות.
הלוגיקה פרגמטית.
המדינה מקבלת איתות שהדלת לא רק פתוחה — מזמינים אותה להיכנס. ובריסל מרוויחה זמן, מפחיתה את הסיכון לעייפות ואכזבה בחברה האוקראינית.
עבור הבירוקרטיה האירופית זה גם ביטוח מפני ואקום פוליטי.
היכן מתעוררת המכשול העיקרי
כל החלטה על הרחבה דורשת הסכמה של כל 27 המדינות. וכאן שוב מופיע ויקטור אורבן.
בודפשט לא מסתירה את הספקנות. אורבן נשאר המבקר העקבי ביותר של האינטגרציה המהירה של אוקראינה והפוליטיקאי שבאירופה מכנים אותו באופן קבוע הקרוב ביותר לקרמלין.
לכן במקביל לפיתוח נוסחת ההרשאה מתחילים לחפש דרכים עוקפות.
במוסדות האירופיים מקווים לבחירות בהונגריה באביב. תרחיש של שינוי מאזן פוליטי שם נדון בגלוי, אם כי בזהירות.
אבל יש גם חישוב אחר.
הגורם של וושינגטון
בפרויקט תוכנית השלום, שבו מופיע אופק שנת 2027, עשויה להיות תפקיד חשוב לעמדת דונלד טראמפ. בבריסל לא שוללים שהלחץ מצד ארה”ב עשוי להשפיע על ההנהגה ההונגרית.
החישוב קר, כמעט אריתמטי.
אם השכנוע לא עובד — נותר הכפייה.
במקרה קיצוני, בחוגים מקצועיים שוב דנים במנגנון הגבלת זכויות המדינה החברתית, עד כדי שלילת זכות ההצבעה. ההליך כבד, רעיל פוליטית, אך אפשרי מבחינה משפטית.
ועצם העובדה שמדברים עליו, מסביר הרבה על הלכי הרוח בתוך האיחוד.
בדיוק בנקודה זו הנושא יוצא הרבה מעבר לדיפלומטיה האוקראינית. מדובר ביכולת של אירופה לקבל החלטות אסטרטגיות, כאשר בתוכה פועלים כוחות מנוגדים. מערכת החדשות של ישראל — חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינת: הדיון על קייב הופך בהדרגה לדיון על מבנה הכוח האירופי עצמו.
מה עומד מאחורי המילים על “הפסקה לרפורמות”
אוקראינה כבר שילמה מחיר עצום על הקורס האירופי. פוליטי, כלכלי, אנושי.
לכן הטיעון על מנגנון אינטגרציה זמני נשמע כניסיון להכיר במציאות זו.
אבל בו זמנית הוא מדגים את חולשת המערכת. אם לקידום מועמד צריך לחפש פרצות, לסמוך על לחץ חיצוני או לחכות לבחירות במדינה אחרת — המשמעות היא שמודל ההרחבה תקוע.
בחוגים דיפלומטיים מנסחים זאת בעדינות יותר. מדברים על גמישות.
בפועל — זו מאבק על ניהוליות.
מדוע ההחלטה תהפוך למבחן עבור כל היבשת
הסיפור עם השתתפות אוקראינית הופך למבחן לרצון פוליטי. האם אירופה תוכל לפעול כמרכז כוח אחד, או שכל נושא אסטרטגי ייתקל בווטו לאומי.
מהתשובה תלויה לא רק גורלה של קייב.
מדובר בשאלה איך האיחוד ייראה בעוד חמש שנים — שחקן גיאופוליטי או מרחב של הסכמות אינסופיות.
בינתיים בבריסל מחפשים נוסחה, השעון ממשיך לתקתק.
