יהדות אוקראינה חוגגת את סוכות — בין הסוכה למקלט

7 באוקטובר 2025 — חג סוכות, אותו יהודי אוקראינה קיבלו תחת קולות אזעקות וצללים מדאיגים של התקפות טילים. המלחמה לא עצרה את השמחה — רק העניקה לה עומק אחר.

בין חג למלחמה

בערים שבהן השמיים כבר לא מבטיחים שקט, משפחות יהודיות עדיין יוצאות לסוכה. אלו בקתות עץ, סמל לנדודי עם ישראל במדבר. אך כעת — גם סמל לאמונה, שגם תחת קולות אזעקות ניתן לבנות בית זמני שבו יש אור.

בדניפרו, חרקוב, קייב, אודסה ובעשרות ערים נוספות הוקמו 41 סוכות ציבוריות. אליהן מגיעים אנשים, מברכים, מחזיקים בידיהם ארבעה מינים — לולב, אתרוג, הדס וערבה. ברגעים אלו נדמה שהשקט — גם הוא נס. אך לפעמים החג נקטע: אזעקה, ריצה למקלט, תפילה מתחת לאדמה. ושוב חזרה — לאור, לסוכות, לחיים.

מסע הרב באורך 22 שעות

הרב מאיר סטמבלר, ראש פדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה, ערך נסיעה מדניפרו להונגריה — 22 שעות נסיעה דרך מחסומים, גבולות, עייפות. מטרתו — מחנה הפליטים ״בלטון חב״ד״, שבו כבר שנה רביעית ברציפות חוגגים את סוכות אלו שנאלצו לעזוב את אוקראינה.

שם, בלב אירופה, התכנסו כ-430 פליטים יהודים. ביניהם — משפחות שעברו הפגזות, ילדים שנולדו כבר לאחר תחילת המלחמה, זקנים שעבורם החג הפך לתזכורת: העם חי, האמונה — איתו.

״אנחנו בונים סוכה גם בגלות, כי יהודי לא מאבד את ביתו — הוא נושא אותו בליבו״, אומר סטמבלר.

מישראל — באהבה

לפני החג חב״ד ופדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה ערכו מבצע רחב היקף: תוך שבועיים ליותר מ-40 ערים נשלחו ערכות ״ארבעת המינים״ מישראל ואתרוגים נדירים מקלבריה (איטליה).

פירות קדושים אלו — גשר קטן בין ירושלים לדניפרו, בין חיפה ללבוב. הם מזכירים שסוכות — זה לא רק חג הקציר, אלא גם חג הזיכרון: על השבריריות, על הדרך, על האחדות.

אור שלא כבה

בזמן שבמקומות מסוימים נשמעות אזעקות, בערים האוקראיניות ממשיכים להדליק נרות. ילדים שרים שירים, נשים מכינות סעודות, גברים מתפללים. אנשים בונים סוכה ליד בתים הרוסים — וגם זה מעשה אמונה.

המלחמה הפרידה בין מדינות, אך איחדה לבבות. ישראל ואוקראינה — שני עמים שיודעים את מחיר השבריריות ואת כוח התקווה.

סוכות תשפ״ו באוקראינה — לא סתם חג. זו הצהרה: החיים נמשכים. גם מתחת לאדמה, גם בגלות, גם בין חורבות.